רביעי אחרי הסערה: ברוך הבא לקורא החדש

המדור, שהתעכב השבוע עקב בעיות משפחתיות ואחרות, מבקש לקבל בברכה את הקורא החדש, מר רוי וויליאמס, איש דטרויט רבתי. רוי קרא את רשימת פרסי חצי העונה שלנו, הפנים, לקח אישית והגיב בתקיפות. לאחר שנבחר למקום שני ברשימת השחקן המאכזב של העונה, החליט רוי לאזור כגבר חלציו ולהזכיר לנו למה החזקנו ממנו אחרי העונה שעברה.

אחרי חמישה משחקים, מהם פתח בארבעה, ורשם 187 יארד וטאצ'דאון אחד, האיש הכפיל את כמות היארדים ביותר מאחד וחצי עם 117, וריבע את כמות הטאצ'דאונים עם שלוש תפיסות לשש נקודות. ברור שדטרויט ניצחה, כי למרות שאריזונה עשתה יותר יארדים בהתקפה, היא לא עשתה שום דבר על הקרקע, ולא ממש עצרה את ההתקפה של דטרויט. שתי הקבוצות רשמו מספר כמעט זהה של דאונים ראשונים, אחוז דומה של יעילות בדאון שלישי ואריזונה רשמה אחוז טוב יותר של ניצול מצבים מטווח 20 יארד מהיעד (מה שמכונה "התחום האדום"). ההבדל? דטרויט ידעה להלום מחוץ לאזור האדום, ולתת לאריזונה לעשות את כל היארדים שלה הרחק מקו המטרה. כל עוד לא יהיה לאריזונה משחק ריצה, גם 400 יארד באוויר כל משחק לא יעזרו לה.

על העימות בין אינדי ליוסטון (17:31 לפיטון שואו) באמת אין מקום להרחיב את הדיבור. זה פשוט לא כוחות, איך שלא מסתכלים על זה. אז על מה נשאר בכל זאת לדבר? השיאים וציוני הדרך. ובכן: מאנינג והאריסון הפכו לצמד הראשון המגיע ל-90 טא'דאונים, עשרת אלפים יארד (יש להם 10,034), ו-750 מסירות מושלמות (יש להם 755). האריסון ואדג'רין ג'יימס, לעומת זאת, הפכו לתופס והרץ הראשון מאותה קבוצה שרושמים 100 יארד באותו משחק 21 פעמים, ועקפו בכך את אמיט סמית' ומייקל אירווין, שעשו את זה 20 פעם. נראה את סינסינטי תוכל להאט השבוע את הסייחים הדוהרים, או שותיקי מיאמי 72' יצטרכו להתחיל לפקוח עין מודאגת.

הג'קסונוויל ג'אגוארס שמו 30 נקודות על הלוח לראשונה אחרי 58 משחקים – שיא NFL שאף אחד לא רוצה להחזיק בו. היגוארים סופסוף חיברו משחק מושלם משני עברי הכדור, והדבר היחיד שפגע ברושם זו העובדה שהמופע הזה היה נגד הבולטימור רייבנס העלובים להדהים. התופס מאט ג'ונס מתחיל לאותת שהוא אולי מוכן לשחק תפקיד משמעותי בליגה הזו. אם זה נכון, מושמעת בזאת אתרעת חלי-עלא-אללה חמורה. הבנאדם 1.98 עם יכולת אתלטית של פוינט גארד בגובה 20 ס”מ פחות, והוא גם לא מפחד לתפוס כדורים בתנועה הכבדה באמצע. אם ג'קסונוויל יגיעו לפלייאוף, הוא עוד מסוגל להיות ה-X פקטור שייקח אותם לגמר ה-AFC.

המשחק בין מיאמי לניו אינגלנד שייך לתורת הערפדולוגיה. כל קבוצה אחרת שתרשה לגאס פררוט – גאס פררוט, למען השם – למסור עליה ל-360 יארד, תפסיד. ניו אינגלנד מאבדת את הרץ הכוכב שלה, מכניסה איזה הית' אוואנס אחד שעד השנה כיכב בעיקר בקבוצת האימונים של סיאטל, והוא טוחן לה 84 יארד בחמישה יארד לריצה כדי לתת לה משום מקום יתרון קל בזמן ההחזקה בביצה. עכשיו, מתוך שלושת המשחקים הבאים של הפאטס, שניים קלים מאד על הנייר (ג'טס, סיינטס). עד שהם יגיעו למשחק מול באפאלו, שלה דווקא יש שני משחקים קשים מאד בשבועיים הקרובים, ייתכן מאד שהבית כבר יהיה סגור וביד של האלופים. ובפלייאוף? בפלייאוף מדברים הניסיון, הקשיחות, התושייה, קור הרוח, האמונה שמה שלא יהיה, תוכל למצוא דרך לנצח. בפלייאוף מדברים כל הדברים שהפטריוטס מצטיינים בהם במידה שמעט מאד קבוצות בהיסטוריה התקרבו אליה.

מה עוד אפשר לומר על המשחק הביזארי, התמוה, הלא הגיוני בכלל בין הניו יורק ג'איינטס למינסוטה וייקינגס? שהווייקינגס הפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמחזירה גם בעיטת הרחקה, גם בעיטת פתיחה וגם חטיפה לטאצ'דאון באותו משחק? שההגנה והקבוצות המיוחדות של מינסוטה עשו 21 מתוך 24 הנקודות של קבוצתם? שההגנה המעולה של הענקים עצרה את התקפת מינסוטה על פחות מ-160 יארד, ובכלל זה 12 יארד על הקרקע, וזה בכל זאת לא הביא ניצחון? שאיליי מאנינג ממשיך לשחק לא טוב והפעם זה נשך לו בתחת בדיוק כמו שציינו לאחרונה? אז הנה, אמרנו.

בשיקאגו בחר אל מזג האוויר את יום ראשון האחרון בשביל היום הכי מוכה רוחות ב-50 שנה האחרונות. התוצאה היתה כמה מראות סטייל סרטים מצוירים, ומשחק מרושל ומבולגן באופן כללי, שהגיע לשיאו בפעולה חיובית מטורפת עם טאצ'דאון לאורך 108 יארד, הארוך בהיסטוריה, של הברס אחרי שהשעון הראה 00:00. הגדיל לעשות תופס הדובים, בובי ווייד, ששמט ארבעה כדורים, מהם איבד שלושה. למרות כל האיבודים הללו, כורי הזהב של עיר המפרץ לא התקרבו בכלל לנצח. מעניין למה האוהדים בפריסקו לא פותחים במערכה להמאסת החיים על ג'ון ודניס יורק.

בפאלו נראתה לראשונה כמו המטחנה ההגנתית שהיתה אמורה להקנות לה מקום בפלייאוף. לונדון פלטשר רשם 20 – 20! – תיקולים, הפלת קווטרבק והשמטה כפויה. בנוסף להשמטה רשמו הביזונים שלוש חטיפות, ופשוט תסכלו את התקפת קנזס סיטי, שהיתה טובה בהרבה מזו שלהם בכל פרמטר – עד שזה הגיע לתכל'ס. קנזס סיטי רשמה פי שניים וחצי דאונים ראשונים, פי אחד וחצי יארדים, ואחוז כמעט כפול של הצלחה בדאון שלישי. אבל כשזה היה חשוב, ההגנה של הבילס עשתה קווץ' והשאירה את הצ'יפים וחצי תאוותם בידם.

כמו בשבועות האחרונים, נדרשה לקרי קולינס יותר ממחצית כדי להתעורר ולהתחיל למצוא את התופסים שלו. עד אז – במקרה של השבוע, עד הרבע האחרון – כבר בנו הדנבר ברונקוס יתרון של 24:0 ולקולינס נשאר רק לצמצם את התבוסה מול היריבה השנואה. קולינס שמע את הקהל הביתי והמחורע צועק לו בוז, ולעומתו ג'ייק פלאמר עלה, לראשונה מאז עונת הרוקי שלו, למאזן חיובי מבחינת טאצ'דאונים לעומת חטיפות. השיפור בדיוק ובקבלת ההחלטות של ג'ייק הנחש הוא אחד מפלאי העונה הזו, ומי שאחראי לכך במערכת של הסוסונים זכאי לפרס רציני.

קרוליינה הוכיחה את דורסנותה כשטבחה בניו יורק ג'טס האומללים 3:30. ארבע חטיפות שמסר הקווטרבק הצעיר ברוקס בולינג'ר היו בעוכרי הסילונים, והחטיפות הללו גם חיפו על כמה החלטות פרועות של קווטרבק הפנתרים, ג'ייק "הגבר" דלהום, שנחטף פעמיים. הפנתרים שוב נראים כמו חומר לסופרבול, אבל בפלייאוף, שטויות כאלה מצד דלהום עלולות לחרב עונה שלמה.

סיאטל הוכיחה בגרות כשטיפלה בקלילות במכשול הקבוע שלה בשנים האחרונות, הסט. לואיס ראמס. שון אלכסנדר המשיך עונה חלומית, והפך לרץ הראשון בהיסטוריה הרושם 15 טאצ'דאונים בעונה, חמש עונות רצופות. אלכסנדר מוכיח שציפורי הים שגו כשלא האריכו את חוזהו בקיץ. עכשיו זה יעלה הרבה יותר.

איזה משחק מטורף היה בין וושינגטון לטמפה? כל הכבוד לג'ון גרודן, שהלך על שתיים במקום בעיטה לנקודה אחת ושוויון, אבל מסתבר שהשופטים (שוב) דפקו את העסק. תמונות מוכיחות ללא ספק שהכדור לא חצה את מישור קו השער בניסיון לשתי נקודות עם הסיום, ואם וושינגטון תחמיץ את הפלייאוף במשחק אחד, היא בהחלט תוכל להרגיש מקופחת. כריס סימס הצעיר סופסוף הצדיק את הגנים שלו, וגם את האמון שתולה בו המדור, עם משחק מדויק יחסית, בלי חטיפות ועם המון ביצים. ג'ואי גאלוויי ממשיך להיות אחת ההפתעות הנעימות של העונה, עם 7 קליטות ל-131 יארד וטיול אחד לארץ המובטחת.

אטלנטה חשפה את חולשותיה בהפסד לגרין ביי. כל הכבוד לסמקון גאדו, ואני בטוח שכל ניגריה גאה בו, אבל אם אד הארטוול עוד היה שם, הוא לא רץ על הבזים למאה יארד ושלישייה. ויק נתן עוד הופעה סבירה ביותר במסירה, עם 66% השלמה ו-209 יארד, אבל זה לא הספיק. פרק הזמן המכריע במשחק היה בין סוף המחצית הראשונה לסוף הרבע השלישי, אז שמו האורזים שלושה שערי שדה לעומת אפס נקודות של אטלנטה, בעלת היומרות לשחק עמוק לתוך ינואר. לא ככה.

פיטסבורג שרדה עוד פציעה לקווטרבק – הפעם לצ'ארלי באץ', שדווקא שיחק טוב ואפילו הבקיע בגיחה של יארד. לאחר שהוחלף באץ' בטומי מאדוקס, הוכח שהקווטרבק הטוב ביותר שזמין לאנשי הפלדה הוא כנראה בכלל תופס (שהיה פעם קוורטרבק) – אנטואן ראנדל אל, שקיבל תרגיל היפוך והרים פצצה להיינס וורד – שאגב, הפך לתופס המוביל בתולדות מועדון הפאר הזה. אבל עם כל הכבוד לראנדל אל, הסטילרס צריכים את המהירות שלו בקצה קו ההתנגשות, ולא מאחורי הסנטר, אם כי ייתכן שמול בולטימור הם יוכלו למשוך גם ככה.

ולסיום, משחק המאנדיי נייט. האיגלס נתנו משחק טוב, עם חמישה יארד לריצה והכל, ואז חרבו הכל תוך פחות מחצי דקה כמו שרק קבוצה שכתוב אצל אלוהי הפוטבול שהעונה שלה גמורה יכולה לעשות. דונובן מקנאב, שכבר חודש וחצי משחק על חצי גוף בקושי, נשבר סופית, והנשרים יכולים להסתכל לדראפט, שם יש להם די הרבה חורים למלא – בעמדת התופס, בעמדת הפולבק ובכמה מקומות בהגנה. המגיב יו דאגלס יצטרך להתגבר על עצמו ולהתנחם במסע ההישרדות ההרואי של הירוקים האחרים, מהעיר התאומה כפר סבא.

1. אינדיאנפוליס קולטס. אחרי שדילגו מעל האלופים והשתעשעו עם הפרים הטקסאנים, הם יוצאים לציד נמרים מאתגר. נדבר אחורי זה.

2. דנבר ברונקוס. מדהים כמה חשוב זה קווטרבק שפשוט לא מקלקל.

3. קרוליינה פנת'רס. שמישהו ירגיע קצת את ג'ייק הגבר, והדרך סלולה לגמר ה-NFC.

4. פיטסבורג סטילרס. אם רותליסברגר יחזור, בכושר מלא, הם יישארו ראויים לדירוג הזה.

5. סינסינטי בנגאלס. קיבלו שבוע מנוחה לפני האתגר הגדול. לקנזס סיטי הם שברו רצף דומה לפני שנתיים. ההבדל הוא שלאינדי יש הגנה

6. סיאטל סיהוקס. בגרות, שקט נפשי, ושון אלכסנדר אחד בלי הכרה. האם זו העונה?

7. דאלאס קאובויס. יצאו בפוקס מול פילי, אבל גם הוכיחו הרבה אופי ויכולת הכשה.

8. סן דייגו צ'ארג'רס. האם אחרי שבוע המנוחה הם יהיו מסוגלים להימנע מירי כוחותינו על כוחותינו?

9. ג'קסונוויל ג'אגוארס. משחק ממש מרשים. סימן לבאות או הבלחה חד פעמית? לגבי מאט ג'ונס – אותה שאלה.

10. ניו יורק ג'איינטס. איליי עוד צעיר, שום דבר לא בוער, אבל בניו יורק ישמחו בכל זאת לראות פלייאוף כבר השנה, למרות שזה יעלה להם בדירוג בדראפט.

11. אטלנטה פאלקונס. ניתן להם ליהנות מהספק, ונניח שמדובר במעידה חולפת.

12. ניו אינגלנד פטריוטס. הלו, באפי? כן, יש לנו פה 53 ערפדים, תוכלי לבוא שנייה לטפל בעניין?

13. טמפה ביי באקנירס. מה שקובע זו הפסיקה על המגרש. ניצחו? עוקפים.

14. וושינגטון רדסקינס. מה שקובע וגו'. ההתקפה חזרה לעצמה. ההגנה הרשתה הרבה יותר מדי מהלכים גדולים.

15. קנזס סיטי צ'יפס. יש חלקים, אין תלכיד. תבכה, ורמיל, תבכה.

16. באפאלו בילס. ההגנה נראתה כמו שצריך, ולוסמן נראה כמי שייבוש קל על הספסל הועיל לו. עכשיו שינצחו לפחות שניים משלושת הבאים, ויש סיכוי שהמשחק נגד ניו אינגלנד ב-11 בדצמבר עוד ישנה משהו.

17. פילדלפיה איגלס. בלי טי.או, בלי מקנאב ועם חורים בהגנה. הנשר נחת נחיתת אונס.

.
18. שיקאגו ברס. מנצחים מכוער, אבל לא מורידים על זה נקודות בטבלה.

19. אוקלנד ריידרס. כל פעם משהו אחר דופק אותם. קוראים לזה בינוניות. .

20. מיאמי דולפינס. אם ימצאו פראייר שייתן להם איזה חלק חיוני תמורת הראסטה מון, יוכלו להשתדרג במכה.

21. מינסוטה וייקינגס. זה מה שראו שם בעיני רוחם כשבנו את ההגנה בפגרה.

22. סט. לואיס ראמס. בין ההריסות של העידן הקודם אפשר להבחין ביסודות טובים לעתיד.

23. דטרויט ליונס. יש רוי וויליאמס? יש קווין ג'ונס? אה, אבל אין קווטרבק. לא משנה.

24. גרין ביי פאקרס. נראה את הניגרי נגד קבוצה בלי חור ענק באמצע הגנת הריצה.

25. ניו יורק ג'טס. אפילו השחקנים מתעמקים בתחזיות לדראפט. השנה הבאה עלולה להיות האחרונה בחלון ההזדמנויות הנוכחי של הסגל הזה.

26. טנסי טייטאנס. מה, צריך לחזור לשחק אחרי הפגרה? בשביל מה, באמא ש'כם?.

27. בולטימור רייבנס. פחחחחחחחחחח.

28. אריזונה קארדינלס. איזה הבדל שרץ אחורי היה עושה לקבוצה הזו.

29. ניו אורלינס סיינטס. לואי ארמסטרונג, נגן לנו משהו שמח! אה, לואי מת? טוב, גם העונה שלנו.

30. קליבלנד בראונס. לחולי הרוח ממכלאת הכלבים מגיע יותר.

31. יוסטון טקסאנס. כשגם הקווטרבק, גם הרץ וגם התופס מאכזבים קשות, ככה אתה נראה.

32. סן פרנסיסקו 49'. ג'ו מונטנה, סטיב יאנג וג'רי רייס רוצים את המדים שלהם בחזרה, יא מתחזים.

אחרי הדרמה של השבוע הקודם קיבל הלב מנוחה, וניצחנו עם חצי הרכב בלבד, עוד לפני שארבעה שחקנים עלו למאנדיי נייט. שון אלכסנדר (מלח מים מלח מים, בודהא נשק את עיניו) המשיך לעשות שפטים, ומאזננו 4:6. שני ניצחונות מתוך שלושת המשחקים האחרונים בעונה הרגילה יקנו לנו כרטיס לפלייאוף – ושם הכל פתוח.

במחזור הקרוב: גרג ג'ונס (אם יפתח) מומלץ נגד טנסי החלשה, ועבדכם שוקל אותו ברצינות על פני בריאן ווסטברוק. הית' אוואנס מניו אינגלנד, אם ימשיך לפתוח, מומלץ נגד ניו אורלינס. הרצים של טאמפה ביי מומלצים נגד אטלנטה והכי מומלץ – לרגום את METV בהודעות אימייל, שיחליפו שידור ויביאו לנו את אינדי-סינסי.