האוהדים הם הקורבן

באיזשהו שלב גמרתי אומר לא לכתוב יותר על מכבי ת"א, לוני הרציקוביץ' וניר קלינגר, מילים טחונות וחרושות מכל זווית. הלא כולם ממילא עושים את זה, משפריצים בכל יום מלים בכמויות שהיו משקות גיליון שלם של ה"ניו יורק טיימס". עוד אחד לא יחדש דבר. אני לא יכול להגיד שההתאפקות הזו עלתה לי בדם, שבער לי באצבעות לכתוב עליהם. רק שהמאמר "קלינגר, הביתה" של אודי טרלו מיום ראשון נגע בעצב רגיש.

ראשית, ראוי לציין שזוהי לא מתקפה אישית על טרלו, אבל זו כן מחאה על הדרך בה תיאר את אוהדי מכבי ת"א, על תחושת הקבס הבלתי מובנת שלו, שמופנית ליעד הכי רחוק ובלתי הגיוני שצריך לכוון אליו במערכת הזו. בעונה שעברה, כשהצבא הצהוב מאס בקבוצה שלו ו-500 עד 700 איש היו פוקדים את שער 11, אמרו עליהם שהם קהל מפונק של הצלחות. העונה, כשיותר מרבבה מגיעה בכל שבועיים לבלומפילד ודורשת לשחק כדורגל, הם קהל "שבא להקיא עליו" כדבריו. איך בדיוק הם יכולים לנצח בעיניו?

טרלו קורא לקלינגר להתפטר כי "הקהל של מכבי לא ראוי לו. הוא צריך ללכת בגלל המיאוס בהנהלה, שכפתה עליו למכור מנויים". אם לקלינגר כל כך נמאס, הוא היה צריך ללכת ברגע שראה את הפרצוף של נמני בקריית שלום, לא עכשיו. כי עכשיו לא יעזור לו. הכבוד המקצועי אותו יבקש להציל כבר מזמן ברצפה. לא שזה משנה יותר מדי בטווח הקרוב או הרחוק. תראו איך אלי אוחנה, שבית"ר ירושלים משתקמת מאווירת הקייטנה שלו, מועמד פתאום להיות עוזר מאמן הנבחרת. קלינגר, גם אם יילך, עוד יאמן בליגת העל בעתיד המאוד קרוב. לא לעצמו הוא הרס, רק למכבי. הוא הרס אופי התקפי של דורות, כזה שהיה שם אפילו בשנות ה-80' הרעות, וזו עובדה מכאיבה שלא תשתנה כל עוד הוא עומד על הקווים בבלומפילד.

החלק השני של המשפט, זה עם הכפייה למכור מנויים, דווקא נכון, אבל הוא לא פוטר את המאמן מאחריות. כדאי לשים לב לעובדה שקלינגר והשחקנים כל הזמן מאשימים, בצדק מבחינתם, את התקשורת ביציאה מפרופורציות ובניפוח. הם רוצים שקט תעשייתי. אבל אף לא אחד מאנשי הדרג הניהולי, לוני או אלי דריקס, מותח בגלוי ביקורת על התקשורת. הם נזהרים, כי הם יודעים שהסחרור בקיץ האחרון הקפיץ את מספר המנויים מ-1500 לעשרת אלפים. לוני הצליח למכור רבבת מנויים לאנשים שאיבדו בו כל אמון ושהקרע בינם לבינו בלתי ניתן לאיחוי. כל עוד הוא הבעלים, הוא יצטרך את התקשורת, בקיץ הבא ובזה שלאחריו, כדי למכור עוד מנויים. והוא ימכור, כי כולם יחשבו "אולי השנה נחזור להיות מכבי שאנחנו מכירים". בגלל זה הוא ישאיר את המאמן שלו להתבכיין על התקשורת, במקום לנסות לפתור את הבעיה.

אוהדי ספורט הם עם אמוציונלי שלא חושב מהשכל. זה גם היופי בלאהוב קבוצת כדורגל או בלאהוב בכלל. אם תעשו ביטוח רכב לשנה, תשלמו בפרישת תשלומים. אם תיקחו הלוואה, תנסו למשוך אותה כמה שיותר. את חשבון הכבלים, החשמל והגז תשלמו מדי חודש, לא בבת אחת בתחילת השנה. רק בכדורגל אתה קונה מנוי לשישה חודשים עוד לפני שראית בכלל את הסחורה. עשרת אלפים פראיירים האמינו שמוכרים להם מוצר מספיק טוב כדי שישימו עליו כסף למפרע. עכשיו הם בוכים.

וזו הבעיה המרכזית שלי עם הביקורת על אוהדי מכבי. העובדה שאוהדי כדורגל הם עם מחויב רגשית לא אומרת שצריך לפגוע בו ולנצל את זה. טרלו לא מבין מה שלוני לא מבין: הקהל הוא לקוח ומכבי ת"א נותנת לו שירות. אם לוני לא הצליח לעלות על זה אחרי שהאוהדים ברחו לו בשנתיים שעברו, הוא כבר לא יעכל את זה אף פעם. כותרות יום ראשון בישרו שמכבי ת"א רוצה להציע חוזה חדש לשטראובר וש"גם אם נפסיד חמישה רצוף, לוני לא ייפרד מקלינגר". קלינגר כבר מזמן הביא לכולם את הסעיף; שטראובר, בחור סימפטי ביותר, נותן עונה מצוינת, אבל המאמן ושוערו הם שני הטריגרים שהכי מדליקים את הפיוזים של האוהדים. בעיתוי הזה, אין מנוס מלחשוב שבמכבי ת"א עושים הכל כדי להרגיז את הלקוחות שלהם. עושים דווקא, ראש בראש. נו, מה אכפת להם? הכסף כבר בקופה, שהפראיירים יקללו עד מחר, בשנה הבאה נמכור בלוף אחר. כל זה לא אומר שמכבי ת"א צריכה להחתים את מי שיושבי היציעים דורשים. זה כן אומר שצריך להיות קשובים לקריאות הבוז ולשלטים ולהבין שהכאב אמיתי ומהלב. המחאה לא אלימה, היא עצובה. זה מה שגורם לבחילה?

אירוני שבשבת בה ירד טורו של טרלו לדפוס, אמר יוסי מזרחי, מאמן אשדוד, אחרי ההפסד לבית"ר ירושלים: "אני מבין את הקהל. גם אני הייתי מקלל אותי. אשקול התפטרות". כמה קהל אשדודי היה באצטדיון הי"א בשבת? אלף, אולי אלפיים איש? יוסי מזרחי מבין קהל של אלפיים איש, שאוהד קבוצה שבגרסתה הנוכחית קיימת שש שנים. אודי טרלו, ניר קלינגר וכמובן לוני, לא מבינים קהל של רבבות, בקבוצה שקמה לפני מאה שנה.