בידיים של סולומון

מהלך אחד, שמכבי תל אביב ביצעה מול סופוט פעם אחר פעם, ממחיש עד כמה קשה לשחקן חדש להשתלב בשורותיה, על אחת כמה וכמה רכז. מדובר בפעולה פשוטה, אפילו לא תרגיל, אבל כזו שמבוצעת בדיוק מיקרוסקופי: בכל פעם שגארד של מכבי תל אביב, בדרך כלל פארקר, קיבל כדור בעמדת הווינג (חצי פינה) התמקם השחקן הגבוה הקרוב אליו, בדרך כלל וויצ'יץ', בהיי פוסט. השומר של וויצ'יץ' שקע למטה, מוכן לעצור את החדירה של שחקן החוץ הטוב ביבשת. אלא שהכדור נע במהירות לעברו של שחקן הפנים (וכנראה גם המוסר) האיכותי ביותר באירופה, וכל שנותר למייסיאו באסטון או ליניב גרין היה לחתוך לכיוון הכללי של הטבעת. הקרואטי דאג למצוא אותם לדאנק קליל, בדרך לטריפל דאבל.

זהו הכדורסל של מכבי תל אביב בעידן פיני גרשון, בעיקר בשתי העונות האחרונות: תרגילים פשוטים, מהירים, שמתבססים על הבנה בלתי כתובה בין המאמן לשחקניו, לפיה כל מי שלובש את החולצה הצהובה מתחייב למסור את הכדור לשחקן הפנוי, לנוע לשטח המת של ההגנה כשהחפץ העגול לא בידיו ולא להחזיק אותו אפילו לשניה אחת מיותרת. כל שחקן שמפר את החוקים פוגע באיזון הקבוצתי, בזרימה של ההתקפה. גם פארקר ו-וויצ'יץ', כוכבי על, מחויבים להישאר במסגרת. הראשון זרק לסל שבע פעמים מול סופוט, ומסר מספר זהה של אסיסטים; וויצ'יץ' צבר מספר זריקות זהה, ורשם 11 מסירות לסל. כתוצאה מכך הובילו את רשימת הקלעים שחקני ספסל כמו קירק פני וג'יימי ארנולד. זה לא יקרה בכל ערב, אבל עם שחקנים מובילים אחרים זה לא היה קורה לעולם.

גרשון נמנה על קבוצה מצומצמת מאוד של מאמנים ביבשת, שיכולים להרשות לעצמם ללכת עם השיטה שלהם, לא עם כוכביהם. הוא קנה את הפריבילגיה בזכות התארים בהם זכה. לפני שתי עונות המדינה סערה כשגרשון ספסל את רכז הרכש, שארונאס יאסיקביצ'וס, מול ז'לגיריס קובנה. היום איש כבר לא מערער על ההחלטה להחליף ברבע הראשון את וויל סולומון, היורש, כשזה לא מצליח להשתלב להיכנס לקצב. המילה האחרונה אינה מטאפורה, אלא האלמנט החשוב ביותר בהתקפה של מכבי: הקצב והעיתוי.

כשפארקר חודר לסל דרך קו הבסיס, הוא יודע בדיוק מתי והיכן למצוא את הגבוה, שחותך לעבר הטבעת. כשסולומון חדר, בשלהי המחצית הראשונה, הוא נתקע, הסתבך ואיבד את הכדור, גם בגלל שהוא טרי במערכת, אבל בעיקר בשל הלחץ של יד אליהו, שהכריע כבר לא מעט שחקנים גדולים. כשקירק פני ודרק שארפ היו על המגרש, שב האיזון המוכר מהעונה שעברה: חודר אחד, פארקר, מוסר עצום, וויצ'יץ', ושני קלעי חוץ, קירק פני ודרק שארפ, שממתינים מחוץ לקשת. מול קבוצה בינונית כל כך, מכבי לא היתה זקוקה ליותר.

השאלה היא מה יקרה מול יריבות קשוחות ומאומנות יותר, קבוצות יורוליג אמיתיות – ופרוקום אינה כזאת. מאמן אחר היה מגיב בזמן, לא מביא עזרה מהשחקן של וויצ'יץ' אלא מהצד החלש, וסוגר את המהלך שהוזכר בפתיחה. מאמן אחר היה מאלץ את מכבי תל אביב לוותר על האופציה הראשונה בהתקפה, ולהשיג את הסל בכוח, באחד על אחד של פארקר עם הפנים לסל או של וויצ'יץ' עם הגב. בערבים כאלה, שאראס הציל לעיתים קרובות את מכבי, בסלי קלאץ' ובמסירות בלתי אפשריות אחרי הפיק אנד רול, שאף הגנה באירופה לא יכלה להן.

העונה, בהיעדרו של הקוסם, מכבי תל אביב תהיה זקוקה לחדירה של וויל סולומון, ליכולת שלו לייצר מצב קליעה לעצמו, לחוצפה שלו. כדי להיות על המגרש במשחקים הגדולים, יהיה על סולומון להשתלב בשיטה של פיני גרשון, להתחבר לפעימות הלב הקבוצתיות ולחוש אותן במקום אלו שלו. החיבור שלו למכונה יכריע כנראה את גורל המסע לפראג.