וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רביעי אחרי הסערה: הפתעה, הפתעה

רחביה ברמן

2.11.2005 / 15:49

רחביה ברמן מתמוגג מהשבוע האחרון, גם מבחינת העניין, גם כי סן פרנסיסקו ויוסטון הראו שהן שייכות לליגה אבל בעיקר כי סוף סוף יצא גדול בפנטסי

או! לזה אני קורא הפתעות. סן פרנסיסקו מנחת את טמפה ביי, סט. לואיס את ג'קסונוויל, יוסטון בכלל מנצחת – הפלא ופלא. וחוץ מזה גם ניצחתי בפנטסי לאחר חודש שחור, אז העולם בכלל מקום יפה. עוד על זה בהמשך.

הסיבה לניצחון של הטקסאנים לא היתה יכולת מרשימה במיוחד, אלא חידלון אישים מהעבר הנגדי. שחקני קליבלנד הצליחו להפיל את דייויד קאר רק פעמיים, וטרנט דילפר אמנם מצא לראשונה החודש דרך להימנע מלמסור לקבוצה הלא נכונה, אז הוא דאג להעביר להם את הכדור בדרך של השמטה. הקבוצה של רומיאו קרנל, שנראתה כל-כך טוב יחסית לחומר שיש לה בחודש הראשון, מתפרקת לו בידיים ופשוט מוותרת על משחקים. לגבי יוסטון – שיזכרו טוב את הטעם של ניצחון ליגה. מול קבוצה אחרת, 10/20 ל-138 יארד במסירה וממוצע של 3.16 יארד לריצה יספיק רק לעוד הפסד.

שיקאגו השיגה ניצחון חוץ חשוב בעיר המכוניות דטרויט, אבל הדיבורים על כך שהיא סגרה בזאת את התחרות לראשות ה-NFC צפון העלוב הם, איך להגיד בעדינות, הגזמה פרועה. מדובר בהפרש של משחק אחד בדיוק (למרות שבמקרה של שוויון מאזן תנצח שיקאגו, בזכות סוויפ של שני המשחקים ראש בראש). הטענה שדטרויט לא תוכל בשום אופן להקדים את שיקאגו בשני משחקים במהלך התשעה שנותרו פשוט מצחיקה. אני מודה שאם הייתי צריך להמר מי תיקח את הבית המאוס הזה, גם אני הייתי הולך על הדובים, אבל כסף בבנק זה לא.

באריזונה, שם יש יותר אוהדים של הדאלאס קאובויס מאשר של הקארדינלס המקומיים, לא התאבלו יותר מדי על ההפסד של אותם קארדינלס לקאובויס. בדאלאס פתח הרוקי מריון בארבר וגמל על האמון עם 127 יארד ב-27 נשיאות ושני טאצ'דאונים. פארסלס, שכבר עקץ את הרץ הפותח המקורי שלו, ג'וליוס ג'ונס, בשל חוסר עמידות גופנית, אוהב רצים קשוחים מהסוג של בארבר, שימשיך לקבל נשיאות גם כשג'ונס ישוב.

סינסינטי חזרה לעצמה התקפית עם שלושה טאצ'דאונים מול גרין ביי. הפרשנים מלאים גם מחמאות להגנה, שרשמה חמש חטיפות זו הפעם השלישית העונה. לי יש רק שאלה אחת – זה כל מה שהוצאתם מחמש חטיפות? לא מיצוי מירבי, הייתי אומר.


הסיוט החדש של קולפפר

הסיוט של דאנטה קולפפר, המכונה "עונת ה-NFL 2005", הגיע לסיומו מוקדם מהצפוי. מר פלפל נפגע בברכו וקרע שלוש רצועות. במקומו נכנס הקווטרבק הוותיק בראד ג'ונסון, שהשלים 13 מ-28 מסירות בהפסד 38:13 ועוד זכה על כך לתשבחות. עד כדי כך נראית העונה של מינסוטה, שעבדכם הנאמן והפתי סבר שתלך רחוק השנה, מזוויעה. בקרוליינה, סטיב סמית' התבסס בראש טבלת התופסים בליגה, עם 797 יארד ושמונה טאצ'דאונים אחרי שבעה משחקים. ג'ייק דלהום הזכיר לראשונה העונה את הקווטרבק שהגיע לסופרבול לפני שנתיים, עם 341 יארד, שלוש מסירות לארץ המובטחת ו-67% דיוק. אם זה יימשך, קרוליינה יכולה להחזיק מעמד במירוץ לראשות ה-NFC דרום.

באוקלנד, אם יותר לי לגנוב בדיחה מפרשן של פוקס ספורטס שאינני מצליח לאתר את שמו, המשטרה יכולה להפסיק את החיפושים – התופס ג'רי פורטר נמצא בריא ושלם, ובאמתחתו 123 יארד ושני טאצ'דאונים, בניצחון חשוב על טנסי שהחזיר את הבוזזים לעניינים ב-AFC מערב הפרוע. אוקלנד צריכה שבעה ניצחונות מתשעת המשחקים שנותרו לה כדי שיהיה לה סיכוי ריאלי לפלייאוף. בשביל זה לא יספיק רנדי מוס. היא צריכה את פורטר בכושר כזה כל הזמן.

ג'קסונוויל, שלאחרונה נצפתה גוברת על פיטסבורג ועושה קולות של מתמודדת, נתקלה בתופעה שלא נצפתה זה ארבע שנים – סט. לואיס ראמס שמוציאים מעצמם יותר מהכישרון שיש להם. בלי הקווטרבק ושני התופסים הפותחים, אבל עם הרץ סטיבן ג'קסון במשחקו הטוב כמקצוען, התעללו האיילים בהגנה הנחשבת של היגוארים. היגוארים יכלו להשוות, אבל ג'וש סקובי החמיץ ממרחק נוח של 44 יארד. (באיצטדיון סגור, 44 יארד זה משהו שבועט אמור לעשות).

בוושינגטון עמלים מיטב הכובסים להסיר את טביעת הרגל של הניו יורק ג'ייאנטס מהצד האחורי של מכנסי הרדסקינס, עד כה ללא הצלחה. הענקים פשוט התפוצצו על יריבתם השנואה. טיקי בארבר המשיך בקצב הנפלא של השנה שעברה עם 201 יארד על הקרקע, וההגנה תסכלה את ההתקפה של אדומי העור, שדורגה ערב המשחק במקום הראשון בליגה, מתחילת המשחק עד סופו. בסוף המשחק היו הרדסקינס על קו ה-40 של הג'איינטס, ולרשותם עמדה כחצי דקה לנסות להתקדם לפחות לטווח בעיטה. המאמן הוותיק ג'ו גיבס הורה לקווטרבק שלו לכרוע ולתת לזמן לאזול. היתה זו הפעם הראשונה בקריירה של גיבס שקבוצה בהדרכתו נוצחה על האפס.

כל חוקי הסטטיסטיקה אומרים שאי אפשר לעצור מכונת יארדים וטאצ'דאונים כמו לאדייניאן טומלינסון למשך זמן רב. לאחר שצבר פחות מ-80 יארד בשני משחקים יחד, חוזה מדור מצוין וחינוכי זה ש-LDT יתפוצץ על התחת של הניו יורק ג'טס בשבוע הקרוב. 150 יארד ושני טיולים מעבר לקו ככה. מצד שני, העובדה שאי אפשר לעצור את טומלינסון מוכחת גם בשני שבועות היובש הללו, לאור העובדה שאם אין כלום בריצה, טומלינסון פשוט יפגין שוב את כישורי המסירה שלו, וימצא את אריק פארקר לשש נקודות. יש לסן דייגו רשיון להחזיק מפלצת כזו באזור עירוני? ואם במפלצות עסקינן, מה תגידו על אנטוניו גייטס, שהמילה "מפלצת" היא עלבון בשבילו? האיש פשוט מפחיד.

השנה הזו מסתמנת כדי גרועה לקונספציית "הקווטרבק השחור" (שזה אומר קווטרבק שבנוי כמו רץ אחורי ויודע לעשות יארדים על הקרקע בהתאם). בנוסף לקריסתו של דאנטה קולפפר, וליכולת הפושרת שמפגין מייקל ויק, נותן ארון ברוקס (אהר'לה בורקס, בפי החבר'ה), עונה שהולכת לסדר לו פגרה של חיפושי עבודה. האיש עבר את רף ה-50% בדיוק במסירה במחצית ממשחקי קבוצתו בלבד. יש לו שש מסירות טאצ'דאון לעומת 10 חטיפות, הוא לא מצא תופס מאחורי קו היעד במחצית מהמשחקים ולא רץ ליותר מ-33 יארד באף משחק. אילו היה לניו אורלינס מאמן שלא היה בעצמו מועסק ללא כל הצדקה, ייתכן שכבר העונה היה הבורקס מושב על הספסל לטובת בחינת יכולתם של צעירי הקבוצה בעמדה. ניו אורלינס הפסידה השבוע למיאמי, בה נתן רוני בראון משחק משובח ראשון. זו התפתחות מאד חיובית ליונקים, כמו גם העובדה שריקי וויליאמס נתן גם הוא מאמץ משובח, עם רוב לחמישה יארד לגיחה.

מה קורה, צ'אקי?

בטמפה ביי העניינים יגעים. קדילאק וויליאמס, שקבע שיא תפוקה לשלושה משחקים ראשונים עבור רוקי, הולך כנראה גם לקבוע שיא בהתנגשות מוקדמת במה שמכונה "קיר הרוקי" – אותו שלב שבו הקבוצות לומדות אותך, הרגליים קורסות תחתיך מרוב עייפות, והמאמץ הכללי שבהסתגלות לליגה גובה את מחירו. סן פרנסיסקו השוותה את מאזן ניצחונותיה מאשתקד, ועוד ניצחון אחד יהיה בגדר הישג מרשים למדי.

רוזנטל כבר דיבר בסיכום המחזור איך שדנבר רמסה את פילדלפיה, תוך שהיא מתגברת על איום קאמבק של דונובן ושות'. בחלוקת המהלכים של פילדלפיה היו כמעט פי שתיים מסירות מריצות, וזה עוד טוב יחסית לשבועות הקודמים. ריד חייב להבין שמקנאב לא כשיר לשחק ברמה גבוהה, לתת לו לנוח שבוע-שבועיים ולקוות שקוי דטמר או השד יודע מי יוכל לתת להם לפחות ניצחון אחד בזמן הזה. בצד המנצח, קשה להסביר עד כמה מרשימה היכולת שהפגינו הסוסונים, אז אולי הנתון הסטטיסטי הבא יעשה את זה: זו היתה הפעם הראשונה, ב-85 שנות ה-NFL, שבמשחק אחד מסר קווטרבק ל-300 יארד, ושני רצים מקבוצתו רצו ל-100 יארד כל אחד. סך הכל רשמה דנבר 566 יארד בהתקפה – נגד הגנה ששבוע קודם עצרה את לאדייניאן טומלינסון על 0.4 יארד לריצה.

מייק מולארקי היה מתאם התקפה מצוין בפיטסבורג, אבל עושה רושם שכמאמן ראשי פשוט אין לו את זה. להוביל בכל פרמטר עד 10 דקות לסיום, במשחק על שש נקודות מול האלופה, ולהפסיד – זה סימן לקבוצה שפשוט לא רוצה מספיק ולא מרוכזת מספיק – וזו האחריות של המאמן. האלופה הוכיחה מחד שהיא קבוצה בהחלט ניתנת לטיפול העונה, ומאידך שמי שיוריד לרגע את הרגל מהגז נגדה יהפוך מרופא למטופל. קשה לראות אותה עוברת סיבוב בפלייאוף בכושר הזה.

ולסיום, פיטסבורג התקשתה הרבה יותר מהצפוי לטפל בבולטימור, שמהרכבה נעדרו שני הפליימייקרים ההגנתיים ריי לואיס ואד ריד. ללמדך: בכל פעם שאומרים לכם שמישהו אמור לנצח בקלות, קחו את האנדרדוג ואת הנקודות בהימור. לא תנצחו כל פעם, אבל יותר תנצחו משתפסידו. למה? כי פה זה הליגה הטובה בעולם, ושום דבר לא בטוח.

דירוג העוצמה

1. אינדיאנפוליס קולטס. יום הדין הגיע. מאנדיי נייט אצל הפטריוטס. נראה אתכם. הערה לקוראים – אם אתם נשארים לראות רק מאנדיי נייט אחד כל העונה – זה הלילה.

2. דנבר ברונקוס. ככה קרובים למקום הראשון, אחרי מפגן העוצמה נגד פילי.

3. פיטסבורג סטילרס. משחק הריצה מקרטע

4. סינסינטי בנגאלס. חזרו לעצמם התקפית, אבל אפשר לחשוב נגד מי, וגם לא ניצלו כמו שצריך את החטיפות המרובות שרשמו.

5. סיאטל סיהוקס. מי שלא משחק לא מרוויח, אבל (בדרך כלל) גם לא יורד בדירוג.

6. ניו אינגלנד פטריוטס. עד שהרופא לא חותם, הדבר הזה לא מת – וגם אחרי שהוא חותם, מומלץ לוודא הריגה.

7. ניו יורק ג'איינטס. אם ההגנה שלהם באמת נראית ככה, אז יש מצב לצפירות עולות ויורדות ברחבי הליגה.

8. דאלאס קאובויס. אם הילד הזה בארבר מסוגל לשחק ככה לאורך זמן, יהיה קשה מאד לעצור אותם, במיוחד כשג'וליוס ג'ונס יחזור. (למה הג'איינטס ללפניהם למרות ההפסד בראש בראש? כי ההפסד ההוא היה בהארכה, וזה הרושם שלנו).

9. אטלנטה פאלקונס. קורה גם שיורדים בשבוע חופש, כשלמישהו אחר מגיע לטפס.

10. סן דייגו צ'ארג'רס. ניצחו משחק למרות כושר בינוני. סימן טוב.

11. פילדלפיה איגלס. כרגע? זו קבוצה של 7:9 במקרה הטוב, והיא נמצאת פה מפאת הכבוד.

12. טמפה ביי באקנירס. הקדילאק מקרטע, כריס סימס צריך עוד להשתפשף (אם כי המדור מאמין בו) – הסיכויים לפלייאוף פחתו פלאים לאחרונה.

13. ג'קסונוויל ג'אגוארס. ההתקפה לא מסוגלת להביא סחורה ברגעי אמת וההגנה לא משתקת יריבים בקביעות מספקת.

14. קרוליינה פנת'רס. אם דלהום מסוגל לנצל בקביעות את הכושר נטול ההכרה שסטיב סמית' נמצא בו, הם יכאיבו להרבה קבוצות..

15. אוקלנד ריידרס. משחק ההתקפה מתחיל להתגבש. פלייאוף יהיה קשה, אבל ממש לא בלתי אפשרי.

16. קנזס סיטי צ'יפס. איך קוראים לקבוצה שמנצחת ומפסידה לסירוגין? אה, כן – בינונית. ולקבוצה כזו בלי פריסט הולמס?

17. וושינגטון רדסקינס. אמרנו שמדובר בבלוף או לא אמרנו? לא קבוצה רעה, חלילה. אפילו די טובה, אבל שנות אור ממה שעשו ממנה.

18. שיקאגו ברס. לקחו פור שני משחקים בראש הבית (משחק+שובר שוויון) השאלה המעניינת היא, בהנחה שלא ישמטו את היתרון – האם ייקחו את הבית עם מאזן שלילי?

19. סט. לואיס ראמס. המאמן החדש דייויד וויט עושה רושם של ממקסם פוטנציאל.

20. באפאלו בילס. על הנייר היו צריכים להיות כמה מקומות טובים כלפי מעלה. על המגרש זה המקסימום שמגיע להם.

21. דטרויט ליונס. חסר שם גרוש ללירה. אולי כשיחזרו התופסים הפצועים. אולי.

22. מיאמי דולפינס. אם רוני בראון והראסטה מון מסוגלים להוות צירוף קטלני ועקבי, עשויים לגמור במאזן 50%.

23. טנסי טייטאנס. מנסים בכל הכוח, אבל לחתור עם מסננת לא עובד.

24. ניו יורק ג'טס. הרבה יותר כיף לנוח מלקבל בראש.

25. בולטימור רייבנס. כמעט הפתיעו את הסטילרס. וכמעט זו מלה של...? נכון ילדים.

26. מינסוטה וייקינגס. כמה שמים שעם בראד ג'ונסון המצב שם ישתפר קצת?

27. אריזונה קארדינלס. אם אנקואן בולדין יפסיד משחקים, בכלל יוציאו אותם מהטוטו.

28. גרין ביי פאקרס. פארב נכנס למקום השני בהיסטוריה ביארדים, אבל זו לא דרך לגמור קריירה מפוארת כמו שלו.

29. ניו אורלינס סיינטס. הבורקס עבש, הזמבורה מזייפת והמים של קטרינה מריחים יותר טוב מהדבר הזה.

30. סן פרנסיסקו 49'. כישרון יש שם בכפית, אבל לב יש מספיק לקערה, וזו מחמאה למאמן הטרי מייק נולאן.

31. יוסטון טקסאנס. מזל טוב וסימן טוב וסימן טוב ומזל טוב. יהיה עוד אחד, או שנסתפק ברגע הקסום הזה?

32. קליבלנד בראונס. זה לקח קצת זמן, אבל הנה הם כאן. כדאי לרומיאו קרנל לעשות משהו לפני שהוא מאבד אותם.



sheen-shitof

חבילת סלולר בזול

למבצע הזה אי אפשר לסרב! 4 מנויים ב-100 וגם חודש ראשון חינם!

בשיתוף וואלה מובייל

זווית הפנטסי

אח, איזה יום יפה היה ראשון בערב. השמש זרחה, הציפורים צייצו והשחקנים שלי אשכרה נתנו תוצרת. זוכרים שרוזנטל ליכלך על ההגנה של הג'איינטס? אני זכרתי, ומיד ראיתי בזה אות משמים להרים אותם, למרות המשחק הקשה על הנייר מול הרדסקינס. התוצאה? 29 נקודות יפהפיות. בנוסף, הרים עבדכם הנאמן את הרוקי של דאלאס, מריון בארבר, שנתן בראש עם 137 יארד כוללים ושתי ריצות ללוח התוצאות – 25 נקודות.

מצד שני, בתחזיות שחלקתי עם קוראיי הנאמנים נפלתי און דה פרצוף. הרצים של ניו אורלינס נתנו קקה בלבן, מייקל פיטמן רשם יותר ריצות מיארדים, ורק קרסון פאלמר וטי.ג'יי הושמנזאדה, נציג עולי פרס ב-NFL, הצדיקו את תחזיתי המעורפלת על "כל השחקנים של סינסינטי". לשבוע הקרוב אין לי המלצות חמות בשבילכם, אבל מי שלא נשאר ער בלילה שבין שני לשלישי, למשחק בין אינדיאנפוליס לפטריוטס, שלא יקרא לעצמו אוהד פוטבול.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully