בספטמבר 1995, נער צעיר בן 18 כבש שלושער במשחק ליגת האלופות השלישי שלו בקריירה. קראו לו ראול. מאז אותו נער הפך לכובש המצטיין של ריאל מדריד במפעלים האירופים (עם 51 שערים, 2 יותר מאלפרדו די סטפאנו) ולמלך שערי הצ'מפיונס ליג, שם הוא כבר קיבל סטטוס של סמל מהלך.
אלא שבליגה הספרדית הסיפור של ראול קצת שונה. בשנתיים האחרונות דעך כוכבו של הנסיך, שלא הראה את אותה התלהבות שאיפיינה אותו בעבר. משהו חרק בשיתוף הפעולה שלו עם רונאלדו ונראה היה כי נער הזהב של הכדורגל הספרדי, לא הצליח להתגבר על כך שלקחו לו את החבר הטוב, פרננדו מוריינטס. גם בנבחרת הוא לא הצליח להצעיד את הספרדים להישגים של ממש בזירה הבינלאומית ומי שאינו מדרידיסטי בדם, כבר החל לשאול את עצמו מדוע מקומו בהרכב של ריאל הוא הבטוח מכולם.
אבל אחרי שכבר החלו לקבור את הקריירה שלו, הקפטן פתח את העונה עם הרבה מוטיבציה. בכל זאת, מדובר בשנת מונדיאל וחלוצים כמו פרננדו טורס מאתלטיקו, דויד וייה מולנסיה (שמכונה "ראול החדש"), דויד גיזה מחטאפה וסלבה באייסטה ממלאגה, אינם נותנים תפוקה פחותה ממנו. ראול גם מאס בביקורת עליו והחל את העונה עם מחוייבות גדולה מבעבר, כי אחרי הכל, הוא הקפטן של ריאל מדריד וגם של הנבחרת. שער ניצחון על קאדיז, צמד מול בילבאו ושער מופלא בליגת האלופות מול רוזנבורג, החזירו אותו לעניינים.
ריאל בהנהגתו החלה להתחבר עם 13 שערים ב-4 משחקי ליגה והכל כבר היה מוכן לקאמבק שלו, רגע לפני הסופר-קלאסיקו הגדול מול ברצלונה בחודש הבא. אלא שבשבוע שעבר הגיעו הפציעות של רונאלדו וז'וליו בפטיסטה, שותפיו להתקפה, שהשאירו אותו לבד (איפה מייקל אואן כשצריך אותו?). חבל, כי רונאלדו וראול פתחו מצוין את העונה, עם שיתוף פעולה טוב מתמיד, שסידר לברזילאי 8 שערים ב-7 משחקים בדרך לעמידה בכמות השערים שזה הציב לעצמו (לא פחות מ-35).
אמש, במבחן הראשון שלו כחלוץ חוד של ממש (כשרוביניו לצידו), הצליח ראול לכבוש שער שיוויון אחד וכמעט גם את השני, אבל ריאל הפסידה לולנסיה (2:1). הנחמה היחידה היתה שראול החזיק את ריאל כמעט לבדו במשחק והזכיר שוב את ימיו הגדולים. מאמנו לושמבורגו אמר בסיום: "אם זידאן היה מכניס את הפנדל הכל היה נראה אחרת ולא היינו נלחצים, אבל עכשיו אני רואה רק בעיה אחת - איבדנו שני שחקנים בכרטיסים אדומים (בקהאם וגראבסן) ושניים נוספים נפצעו לנו, שלא לדבר על העייפות המצטברת".
כרגע לושמבורגו מצפה בעיקר משחקן אחד להרים את הקבוצה בתקופה הקרובה, במיוחד כשדיוויד בקהאם ממשיך לצבור לעצמו כרטיסים אדומים (רק לפני שבועיים הוא הורחק במשחק נבחרת) וזינדין זידאן חצי פצוע. החודש הבא הוא הקריטי ביותר שהיה לראול בקריירה בשלוש השנים האחרונות: בליגה מחכות לו בטיס ולה קורוניה בחוץ, כמו גם המשחק המדובר מול ברצלונה בבית. בנבחרת מצפים לו צמד המפגשים מול סלובקיה בפלייאוף על הכרטיס למונדיאל. ראול כבר ביקש מלושמבורגו לשחרר אותו למשימה הלאומית כמה ימים לפני המתוכנן, "על מנת שיהיה מספיק זמן הכנה לקרב החשוב". עכשיו נראה אם הקאמבק של ראול הוא אמיתי או חלקי בלבד.
הקבוצה הטובה במדריד
בשקט בשקט, עלתה חטאפה למקום הראשון בספרד. בלה ליגה ניסו להתעלם מהמטרד הזה, בתקווה שהצלחת הקבוצה הקטנה מהאזור הכי תעשייתי ופחות אטרקטיבי במדריד תיעלם, אבל זה לא קרה. חטאפה עם הנשיא הצבעוני, אנחל טורס, עדיין כאן ועכשיו היא גם תופסת את המקום הראשון בספרד. ולא בפעם הראשונה.
העונה שעברה היתה הראשונה של חטאפה בליגה הראשונה. המאמן קיקה סאנצ'ז פלורס עשה ניסים והשאיר אותה בליגה, אבל בקיץ הוא עזב לולנסיה וכולם ציפו שהעונה היא תחזור למקום הראוי לה מבחינת העניין הציבורי - לליגה השניה. אבל חטאפה הבריקה והביאה את ברנד שוסטר, האיש והשפם הבלונדיני, ששיחק כבר בשתי הקבוצות של מדריד (וגם בברצלונה) ומכיר את המנטליות של העיר. לפני כחודש הגיע שידור הטלוויזיה הראשון של חטאפה והנה עכשיו, אחרי 8 מחזורים, היא עדיין שם בצמרת ואפילו בפסגה, לפני היריבות העירוניות ריאל ואתלטיקו.
ראוי לציין שמרבית אוהדי חטאפה, הינם תומכים נלהבים של אתלטיקו. מחפשי האלטרנטיבה העירונית לריאל, מצאו בחטאפה בדיוק את מה שהם חיפשו (מלבד ניצחון על אתלטיקו לפני כחודשיים). בעוד אתלטיקו הלוזרית מנסה לחכות את הענקים בלבן עם רכש נוצץ, 'אל ניניו' סטייל ראול ופוזה של קבוצת צמרת, לחטאפה יש את כל מה שצריך כדי להוות אלטרנטיבה לכל מה שמייצגת קבוצת הפאר המפונקת מהסנטיאגו ברנבאו. שוסטר, שרק לפני שלושה שבועות הצהיר כי אם תבוא הצעה מריאל, הוא לא יחשוב פעמיים, שיפר את התלכיד שהשאיר לו סאנצ'ס פלורס ואף גבר על המאסטר בתחילת החודש (1:2). האוהדים, שיש הטוענים כי מרביתם חוטאים בגזענות נגד שחורים (נגע בכל יציעי ספרד), בינתיים בשמיים.
הסיבה העיקרית לכך היא שחטאפה היא קבוצה ממושמעת, יעילה, עם סגל מאוזן ועם שניים מהשחקנים המהירים בליגה, שכבר כבשו ארבעה שערים כל אחד וגמרו את המשחק האחרון מול סראגוסה (2:5) בחצי שעה של כדורגל. מדובר בריקי, שהגיע מאתלטיקו B ודויד גונזאלס "גיזה", שכבש בעונה שעברה 21 שערים במדי מורסיה מהליגה השניה (ולפני כן 16 במדי אותה קבוצה, כשזו שיחקה בליגה הראשונה). השיטה היא פשוטה: ההגנה מתסכלת את היריבה וההתקפה בראשות ריקי וגיזה, משלימה את העבודה עם מתפרצות קטלניות. הקשר האחורי, ריבאס, ממשיך לשמור על מקום בצמרת חוטפי הכדורים בספרד, ביחד עם אניבאל מטז'אן הארגנטיני הלוחם (היה מועמד למכבי חיפה בזמנו). תוסיפו לכך את העבודה של שוסטר עם השחקנים על ניצול מצבים נייחים, ותקבלו את כל מה שצריך כדי שקבוצה צנועה כמו חטאפה תמשיך להצליח.
אם שוסטר יצליח לשמור על איפוק מול הנשיא טורס הבעייתי, חטאפה עוד עשויה להתמודד על מקום בליגת האלופות, או לפחות על כרטיס היסטורי לגביע אופ"א. הגרמני הצליח גם בתחילת העונה שעברה עם לבאנטה, כשבמחזור העשירי עוד התכבדה הקבוצה במקום השלישי בטבלה. אחר כך הגיע פיצוץ, שוסטר הלך והקבוצה הקטנה מהעיר ולנסיה, חזרה לליגת המשנה. אבל טורס הוא עדיין לא פדרו ויארואל, נשיאה הרודן של לבאנטה, שהיה שוכר בלשים על מנת שיעקבו אחר שחקניו.
חטאפה קבוצה טובה יותר מהסגולים של ולנסיה ונראית מאוזנת הרבה יותר מהרבה קבוצות בליגה. כך שאפשר להיות אופטימיים. עכשיו יגיעו שלושה שבועות של מבחנים רציניים, עם לה קורוניה בחוץ, ברצלונה בבית ונסיעה לאיצטדיון המפחיד של ריאל סוסיאדד, שעדיין לא הפסידה בבית. גם הדרבי המעניין מול ריאל כבר לא כל כך רחוק.