ה-9 באוקטובר 1996. משחק מספר 1 בין הניו יורק יאנקיז לבולטימור אוריולס בסדרת גמר חטיבת ה-AL. נער בן 12, ג'פרי מאייר, נכנס לספרי ההיסטוריה. מאייר, מיושבי היציע ב"יאנקיז סטדיום", ראה את הרוקי דרק ג'יטר מהניו יורק יאנקיז חובט כדור ארוך לכיוון המקום בו ישב והושיט את ידו. הכדור צלל לתוך כפפתו. השופטים, לתדהמת אנשי האוריולס, פסקו על הומראן, למרות שהכדור היה נוחת בוודאות בתוך המגרש אלמלא ההתערבות. השיכנועים לא עזרו. החבטה של ג'יטר הישוותה באינינג השמיני את התוצאה ל-4:4, ניו יורק המשיכה לניצחון באינינג ה-11 ומשם לזכייה באליפות הראשונה מאז 1978. בלי ההתערבות של מאייר, אלוהים יודע מתי ואם בכלל הייתה מתחילה שושלת הזכיות של היאנקיז, שכללה ארבע אליפויות בחמש שנים.
לפני שנה, באותו מקום, חבט מארק בלהורן מבוסטון כדור שעליו פסקו השופטים תחילה לדאבל, התכנסו ושינו את ההחלטה להומראן. באינינג השמיני חבט אלכס רודריגז בידו של ברונסון ארויו מבוסטון, פעולה שנעלמה תחילה מעיני השופטים, ששוב, בהתכנסות ביניהם, שינו את החלטתם ופסלו את רודריגז. בשני המקרים הם צדקו. בוסטון המשיכה לגמר ולאליפות.
שופטי בייסבול מתכנסים ביניהם אם קרה משהו חריג במגרש. זוהי הדרך היחידה לשנות החלטה בענף. כפי שלמדו בעבר בהוקי, פוטבול, כדורסל ואפילו מחוץ לארה"ב, בראגבי ובקריקט, העיניים שלהם לא תמיד מספיקות. לפעמים הם משנים את ההחלטה באופן נכון, כמו לפני שנה, לפעמים הם הורגים משחק ואולי גם מומנטום שלם כמו במקרה ג'יטר וביום חמישי האחרון, כשנתנו לשיקאגו וייט סוקס מתנה שלא הגיעה להם והעניקו להם את משחק מספר 2 בסדרה מול הלוס אנג'לס איינג'לס. איי ג'יי פיירזינסקי, החובט של שיקאגו, סובב את המחבט על כדור שהוגש לעברו. סטרייק שלישי. אם הכדור נגע בקרקע, פיירזינסקי רשאי לרוץ לבסיס הראשון מכיוון שהמהלך נחשב חי, הגם שפסל. זה מה שהוא עשה, אלא שצילומי הטלוויזיה הוכיחו בבירור שהתופס, ג'וש פול, הרים אותו מעל לגובה הקרקע. זו היתה אמורה להיות הפסילה השלישית של שיקאגו, שהיתה סוגרת את האינינג. במקום זאת הם קיבלו מתנה, וג'ו קרידי חבט לניצחון במהלך הבא.
בייסבול, כמו כל משחק, הוא ספורט שחי מטעויות. טעות של מגיש תעלה בהומראן. שגיאה של מגן עלולה לעלות באובדן המשחק, או כמו במקרה ביל באקנר מבוסטון, באליפות שלמה. ראוי להדגיש, גם לשיקול הדעת המוטעה של התופס פול היה חלק בהפסד. אלא שיש להבדיל בין טעות שיפוט לטעות של שחקן. גם השופטים הם בשר ודם, מותר להם לטעות והם חלק מהמשחק. הכל נכון. אלא שחייבים למזער ככל שניתן את הנזק שנגרם מהחלטותיהם. הכנסת מצלמות הטלוויזיה לענפים שונים אולי לא גרמה לדיוק של מאה אחוז בהחלטות, אבל היא יצרה פריצת דרך בכל הקשור להכרעות הרות גורל. ובייסבול, מכל הענפים, מאפשר בגלל ההפסקות הרבות ממילא בו את התיקון הלוגיסטי והכל כך חשוב הזה.
אל תפספס
היום כולם תוהים איך אפשר בלי
במהלך עונת 1998 הוחלט ב-NFL להפסיק את בקשות ערעורי הטלוויזיה משום שהשיטה לא עבדה. באותה עונה שיחקו הגרין ביי פאקרס בסן פרנסיסקו, במשחק פלייאוף. ג'רי רייס, התופס הוותיק, קלט כדור, שמט אותו והפאקרס השתלטו על הכדור. השופטים קבעו שההשמטה התבצעה אחרי שהברך נגעה בקרקע, מה שאומר שהמהלך מת. צילומי הטלוויזיה הוכיחו בבירור שהם שגו, מה שזירז את החזרת הערעור בשנה שלאחר מכן. כיום, מותר למאמן לערער פעמיים במשחק על החלטה. אם הצליח - המשחק ממשיך בהתאם לפסיקה. אם כשל, קבוצתו מחוייבת בפסק זמן אחד מתוך השלושה שיש לה בכל מחצית. הפרס שהוכנס בשנה שעברה הוא שמאמן שזכה בשני ערעורים יכול לקבל ערעור שלישי, בתנאי שנשאר לו פסק זמן לנצל.
ב-NHL משתמשים בערעור טלוויזיוני כדי לקבוע האם הדסקית עברה את קו השער (המשחק מהיר מאוד וה"פאק" זעיר. אמנם ספק אם איזשהו שופט יכול היה לשנות החלטה כמו השער שנפסק לזכות ג'ף הרסט והיקנה לאנגליה את הגביע העולמי ב-1966, אבל לעתים קרובות הטלוויזיה היא כלי עזר מצוין להוכחת אמיתות הפסיקה או לביטולה.
גם בקריקט ובראגבי משתמשים בצילומי טלוויזיה במהלכים שונים, כשהאחרונה שהחלה לנקוט בשיטה היא ליגת ה-NBA. ב-2002, במהלך משחק פלייאוף, זרק בארון דייויס משארלוט זריקת התאבדות לסל של האורלנדו מג'יק במצב של שיוויון בשניה האחרונה. הכדור נכנס, אבל השופטים פסלו את הסל בטענה שהוא נקלע אחרי צפצוף הזמזם. ההורנטס לא נענשו, אמנם, לאחר שניצחו את המשחק, אבל מאז בודקים השופטים בטלוויזיה כל זריקה שנקלעה עם הבאזר. כך עשו בסל המפורסם של דרק פישר מול סן אנטוניו במשחק 5 בגמר המערב לפני שנה.
מכל ענפי הספורט בארה"ב, לבייסבול יש את המסורת הארוכה ביותר. יותר ממאה שנות ליגה והרבה חוקים שהולכים עם הענף עוד מאמצע המאה ה-19. כך שאפשר במידה מסוימת להבין את השמרנות בעניין השופטים. גם חשוב לא להיגרר למצב שבו תפקידו של האמפייר (שופט ראשי) מוחלש. אבל לאור מקרה פיירזינסקי, מישהו חייב להסיק את המסקנות. הבעייה היא שעם הקיבעון המחשבתי של הקומישינר, באד זליג, מאוד לא בטוח שזה יקרה בעתיד הקרוב.