גרנט לא צריך להמשיך

נגמר, כנראה, הקמפיין המוזר של נבחרת ישראל. בלי הפסד, אבל אם לא יהיו הפתעות מיוחדות ביום רביעי, גם בלי מונדיאל. המוקד, כמובן, הוא המאמן הלאומי, אברהם גרנט. למרות קמפיין ללא הפסד, שוב נכשלנו. וגם המאמן.

זהו זה. השועל נתפס במלכודת בדרכו לצוד עוד תרנגולת. וו קטן נאחז במכנסיו, אוי ואבוי לו לשובב, וישבנו המפורסם נותר תלוי מתנודד באוויר. השועל חטף אתמול סטירה כפולה. האחת, ההימור שלו על התוצאות בבית הישראלי נכשל, אפילו בטרם המחזור המכריע של ערב יום הכיפורים. השנייה, היכולת שהציגה הנבחרת שלו מול איי פארו. גם התוצאה, גם הקהות בחוד, גם הלאות של רוב השחקנים. גם העייפות של הקהל מהנבחרת באה לביטוי, בשתיקה ממושכת אפילו בדקות שלאחר הגול של בניון - אף אחד לא באמת האמין ביכולת ההתקפית - ובמקבצים של שריקות בוז בהמשך.

ושוב, זה היה פחות המה ויותר האיך. הקהל הישראלי היה מקבל תוצאה נמוכה, אם היה רואה מאבק לוחמני יוצא דופן של השחקנים. אבל גרנט פתח סולידי כדרכו, כשהוא מוותר על משוגע כבלילי בהרכב, בדיוק השחקן שיכול להפעיל לחץ היסטרי על פארו ולהטריף את הקהל ואת השחקנים. בלילי, השועל אמור היה לדעת, הוא שחקן לפתיחת משחקים ולא לסיומם (אלא רק במשחק שדורש מתפרצות). אבל הוא פחד להמר עליו.

בלילי הוא לא הסיבה, הוא המסר שגרנט העביר לשחקנים: אנחנו לא הולכים פה על שיגעון, על יציאה נדירה כזו או אחרת שאולי תביא סחורה, אנחנו נסתפק בניצחון ונקווה שיהיה בסדר. בין השורות היה כתוב: תסמכו על התחת. אפשר היה לראות את זה על הפרצוף של נמני המנומנם, וגם על הרגליים שלו כשהחזיק בכדור. נמני הוא שחקן שמתעלה במשחקי לחץ, אבל למשחק אתמול הופיע כאילו החשיבות שלו משנית. נמני, נזכור, הוא גם זרוע של השועל.

זה לא היה קמפיין רע של נבחרת ישראל. היה קמפיין טוב. הוא מסתיים במקום השלישי, המכובד באמת בבית כזה, עם 18 נקודות יפות וללא הפסד. הכדורגל ברמה הלאומית, שחטף סדרת חבטות קשות בסוף ימיו של שלמה הפיל, וכבר היה קרוב להתרסק על הקרשים, מצא את עצמו מתייצב מחדש על רגליו. גרנט חתום על ההישג הזה.

אבל זה לא מספיק. גם מי שנתנו גיבוי לדרכו של השועל, וטענו כי מרימים לו כל הזמן את רף הציפיות כדי שלא יעמוד בהן (והחתום ביניהם), צריכים להכיר כעת באפשרות לנסות מהלך חדש. אין סיבה לסלק אותו בבושת פנים. לא מגיע לו, משום שהקמפיין היה מכובד בהחלט. אבל אפשר גם להגיד לו, בכבוד רב, תודה ולהתראות. הוא עוד צעיר, הכדורגל הישראלי צריך אותו גם שלא בנבחרת, ויתכן שבעתיד ייקרא שוב. לך תדע, אפילו פרס היה פעמיים ראש הממשלה.

מסכן אברהם גרנט. כמה שהוא רצה לגמור את הקמפיין הזה עם הצגה באצטדיון ר"ג, עם שלושה או ארבעה שערים ואולי אפילו קצת כדורגל שמח רחמנא ליצלן. קצת מוזר, הרי מאמן הנבחרת אמור לדעת טוב מכולם שהשחקנים שלו פשוט לא מסוגלים לעמוד במשימה הזאת. גרנט היה צריך לדעת שהכדורגל האפור והפחדני שהוא עצמו הנחיל להם, כבר ספוג כל-כך עמוק בעצמותיהם, שאפילו במשחק אימון נגד גמלאי מכבי עפולה הם יברחו מפוחדים להגנה, מיד לאחר הבקעת שער היתרון. ככה זה, כשאתה הולך לישון בלילה עם חזון על בונקר מפואר, אל תתפלא אם אתה קם בבוקר עם ניצחון עלוב על איי פארו בבית.

והאמת היא שלא היה צריך את המשחק אתמול, כדי להבין שלמאמן הנבחרת יש אמנם תחת גדול, אבל ביצים קטנות מאוד. מספיק היה לקרוא את ראיון החג המלוקק שהעניק מאמן הנבחרת ל"ידיעות אחרונות" במוסף החג. אם לא קראתם, כדאי שתדעו שבעולמו המוזר של אברהם גרנט משחק החוץ נגד שוויץ היה רגע הגאווה שלו כמאמן הלאומי והמודל שלו לאיך אמורה להראות הנבחרת בעתיד.

מי שחלם על שבע אפס הירואי נגד נבחרת הדייגים הסימפטית שהתייצבה אתמול בר"ג היה צריך לדעת שזה גרנט וזו הנבחרת שלו: מסוגרת, שמרנית, פחדנית, מסתפקת במועט, בינונית עד אימה ובעיקר נורא נורא משעממת.

אז אם זה מה שאיצ'ה מנחם וחברי מזכירות ההתאחדות שלו מצפים מהנבחרת שלהם, מומלץ להם בחום להעניק לגרנט בשבועות הקרובים קדנציה נוספת במדים הלאומיים. הסחורה שהוא יספק להם כמעט ידועה מראש: בלי ברק, בלי שמחה, בלי תבוסות משפילות, או הישגים יוצאי דופן. עם שלושה בלמים בהגנה, פחדנות בלי הפסקה והמון הצהרות בומבסטיות בתקשורת שמתרסקות גם במבחן התוצאה.

גרנט מפמפם את סיפור ההצלחה שלו ללא ההפסקה, אבל הנבחרת תסיים ככל הנראה את הבית במקום השלישי, הרחק מהמונדיאל בגרמניה או אפילו ההצלבה. אם יו"ר ההתאחדות מאמין בסתר ליבו שאפשר גם אחרת, אם הוא חושב שצריך לנצח בבית את שוויץ ואירלנד, אם הוא יודע שאפשר לשחק כדורגל התקפי ויצירתי בנבחרת ולהישאר בחיים, אם איצ'ה רוצה להפסיק לפחד כל הזמן ולהתחיל גם לשמוח לפעמים, אז הוא חייב לאפשר לגרנט לחתום באחת מהאימפריות האירופיות שמעונינות כל-כך בשרותיו, ולהביא לנבחרת מישהו שבמקום לא להפסיד, יתחיל גם לנצח מדי פעם.