גאון, אברם, גאון

ברכות לאברהם גרנט. הצלחת. נכון, כנראה שתחת הדרכתך ישראל לא תרשום הישג משמעותי זה הקמפיין השני ברציפות, אבל אלו הרי זוטות. המטרה האמיתית שלך היא הרי זריית חול בעינינו, ובמשימה הזאת עמדת בצורה לא רעה בכלל.

כי אם מנקים מהשמשה את כל הלכלוך שהצטבר – את מאמרי הבעד-אברם ונגד-אברם, המחנה הריאליסטי מול זה שדוגל בכדורגל התקפי, כתבי החצר מול המורדים – או אז רואים את המציאות, כפי שהשתקפה במשחק מול איי פארו: ישראל משחקת רע. היא שיחקה רע לאורך רוב הקמפיין. גם אם מאמצים מאוד את הזיכרון, קשה מאוד לדלות רגעים של התעלות, של הצטיינות, של השראה. כן, היו הגולים של בניון, והשער של סואן, ו"הניצחון ההיסטורי" בקפריסין, במגרש שממנו גם איי פארו הסימפטית הוציאה נקודות. כל השאר היה חגיגה של מקריות, שערים עם האוזן מקצה הרחבה והרבה "רדו אחורה". ואחרי שריקת הסיום, שני המחנות חוזרים לעמדת המוצא. אחד טוען שאברם גאון, השני שהוא בלוף, כשההתרחשות על הדשא, או ליתר היעדרה, הופכת שולית.

וזאת, כך נדמה, המטרה של גרנט: יהיה לו קשה להבטיח קדנציה נוספת בנבחרת באמצעות תוצאות. הוא ידע זאת מהרגע הראשון. אז הוא פימפם את מסריו. הוא סיפר פעם אחר פעם שמדובר בבית קשה יותר מאלו שבהם התמודדו קודמיו לתפקיד. אבל מי אחראי לכך? גרנט, כמובן, שסיים את הקמפיין הקודם במרחק של חמש נקודות מהשניה, סלובניה, ועם תיקו מביש מול מאלטה. גרנט אף טחן את העובדה שהמשחק הראשון מול צרפת לא שודר, אבל גם כאן הוא קוצר את פירות עבודתו שלו. אחרי הקמפיין הקודם, תחת הדרכתו, העניין בנבחרת ירד לשפל חסר תקדים.

אלא שהמאמן הלאומי הצליח לטשטש באמנות את העובדות הללו. רק עכשיו הוא נחת בנבחרת, בקמפיין אמיתי, בלי גלות במגרשי חוץ, וכבר הוא חולל בה מהפך מנטלי, שמאפשר לה לחזור מפיגורים ולהתמודד בגבורה מול יריבות עדיפות. לשערים המצחיקים בדקות הראשונות ולטעויות השוערים המביכות הוא לא קשור. זו תוצאה של ההרגלים מהדור הקודם, של ההוא עם הקיסם, שזקוק לפי גרנט לסיוע נפשי.

הקמפיין של ישראל הסתיים, אבל זה של גרנט רק מתחיל. טלפונים באישון לילה לגורמי השפעה בהתאחדות ובעיתונות, ראיונות, ציטוטים ערמומיים. הכל כדי להמשיך ולעבות את מסך הערפל, הכל כדי לכסות על הכדורגל המשמים שראינו בקדנציה הכפולה שלו. הכל כדי להשכיח את העובדה הפשוטה והחותכת: גרנט מסיים שתי קדנציות בידיים ריקות, תוך הצגת כדורגל רע. וכשרואים את התמונה כך, המסקנה פשוטה מאוד. הוא חייב ללכת.