ומה הפאדרס עושים שם?

לכאורה, מבחינת העניין בישראל (ויש להודות שגם באמריקה), המוקד נמצא ב-AL, ובמיוחד בניו יורק יאנקיז והבוסטון רד סוקס. אבל מי שמחפש בייסבול איכותי לא פחות עם טקטיקה שונה לגמרי, מוזמן לצפות במפגשים המסקרנים ב-NL.

הסט. לואיס קרדינלס שלטו לאורך העונה ללא עוררין והבטיחו עלייה הרבה לפני שאר הקבוצות. אטלנטה, כרגיל, לוקחת את הבית המזרחי, יוסטון טיפסה לשם ברגע האחרון, וסן דייגו היא האניגמה של הפלייאוף הזה. קבוצה שהגיעה בקושי במאזן חיובי מתוך בית גרוע במיוחד. כמה זה רלוונטי? תשאלו את המינסוטה טווינס, שב-1987 הגיעו לפלייאוף עם מאזן 77:85 וזכו בוורלד סירייס.

מאזן בעונה הרגילה - 62:100

נקודות חזקות - הציפורים האדומות היו לקבוצה היחידה במייג'ורס שרשמה השנה 100 נצחונות. לא תמיד יש בכך כדי להעיד כמה הקבוצה הזו טובה, אבל כשמעיפים מבט על הקארדס, מגלים שם שחקנים משובחים ומנוסים. לארי ווקר, ג'ים אדמונדס ומעל לכל - אלברט פוחולס, כנראה ה-MVP של הליגה. אלה חובטים שמטילים מורא על כל מגיש.

נקודת תורפה - ההגשה הפותחת. כריס קרפנטר היה מעולה כל העונה, אבל ה-ERA שלו היה מפלצתי בספטמבר, יכול להיות שזו ירידת מתח, אלא שהבעייה עם מגישים היא שהם צריכים רוטינה. למארק מאלדר יש הרבה נסיון פלייאוף, אבל הוא לא האס שבסט. לואיס ציפו שיהיה. מאט מוריס וג'ף סופאן הם סימני שאלה גדולים במיוחד.

שחקן מפתח - ג'וליאן טבארז. המגיש, שמגשר בין ההגשה הפותחת לסוגר ג'ייסון איזרינגהאוזן, לא התגבר על ההתרגשות בוורלד סירייס בשנה שעברה. השנה, עם יותר ניסיון, הוא אמור להיות זה שיקנה לטוני לה רוסה את השקט הנפשי.

התחזית: עוברים את סן דייגו בשלושה-ארבעה משחקים, עוברים את יוסטון בשבעה משחקים, מפסידים בוורלד סירייס לאיינג'לס בשישה.

מאזן בעונה הרגילה: 72:90

נקודות חזקות: כל הליינאפ. צ'יפר ג'ונס מנוסה מאוד, אנדרו ג'ונס ירה 51 הומראנס העונה (הגבוה ביותר בליגה), רפאל פורקאל בעונה פוריה במיוחד בעמדת השורטסטופ, והסוסים השחורים, הרוקיז ראיין לנגרהאנס, ווילסון בטמיט וג'ף פרנקור. אבל מעל לכל - המאמן בובי קוקס ומאמן המגישים, ליאו מאזוני, שעושים כתמיד עבודה מופלאה.

נקודות תורפה: חוות המחליפים והקלוזר. עם הסטתו של ג'ון סמולץ לרוטציה, נשארו הברייבס בלי סוגר. הם הביאו את דני קולב שאיכזב, החליפו אותו בכריס ריטסמה וכעת מגיש שם קייל פרנסוורת', שהיה בקושי סט אפ בקאבס ובדטרויט. זה אומר הכל.

שחקן מפתח: טים הדסון יפתח את המשחק הראשון וכנראה גם את הרביעי. הדסון צעיר אבל עם ניסיון עשיר בפלייאוף. הברייבס יישענו עליו כדי לעבור את יוסטון.

תחזית: יישענו, יישענו, אבל יפלו בארבעה משחקים.

מאזן בעונה הרגילה: 73:89

נקודות חזקות: ההגשה. רוג'ר קלמנס ואנדי פטיט חגגו יחד שתי אליפויות ביאנקיז, ובכלל - פטיט מגיע בכושר מפלצתי, קלמנס עם ERA שנתי של 1.87, ולחשוב שרוי אוסוולט, שמגיע לאחר עונה שנייה ברציפות של 20 נצחונות, גם הוא נמצא ברוטציה. בבול פן האמצעי יש את צ'אד קוולס ודן ווילר היציבים והקלוזר הוא בראד לידג', שהביא את הקבוצה כמעט לבד ל-NLCS בשנה שעברה.

נקודות תורפה: החובטים. הסיבה שלקלמנס יש רק 13 נצחונות למרות ה-ERA הנמוך היא היעדר תמיכה התקפית. מלבד מורגן אנסברג, ג'ייסון ליין (עוד נגיע אליו) ובחצי השני לאנס ברקמן, יוסטון לא מסוגלת לייצר ראנס, נקודה שתהיה בעוכריה במהלך הפלייאוף הזה.

שחקן מפתח: ג'ייסון ליין פרץ בשנתו הרביעית, והיכה ל-26 הומרים, בהם החשוב מכולם, במשחק האחרון נגד הקאבס. לאורך כל העונה הוא היה שחקן הקלאץ' של האסטרוס. הם יצטרכו להסתמך עליו שוב.

תחזית: יעברו את אטלנטה בארבעה, יינגפו מול סט. לואיס בשבעה, בתעתיק כמעט זהה לשנה שעברה.

מאזן בעונה הרגילה: 80:82

נקודות חזקות: איזה נקודות חזקות כבר יש לקבוצה שבקושי סיימה את העונה במאזן חיובי? טוב, אז ג'ייק פיבי בעמדת הפותח וטרבור הופמן, אחד הסוגרים הטובים בהיסטוריה של המשחק, יהיו הספוטלייט של הפאדרס.

נקודות תורפה: אוי. אין להם אף חובט שהגיע ל-300. חוץ מבראיין ג'יילס, שכבר מעבר לשיאו. הבולפן סביר, אבל אקינורי אוטסוקה לא הראה שאפשר לסמוך עליו כמו בשנה שעברה. וחוץ מזה יש להם את המגרש הכי מכוער בליגה.

שחקן מפתח: ראיין קלסקו. עם 14 שנות ניסיון, קלסקו צריך לסחוב את הפאדרס על הגב. הבעייה היא שאחוזי החבטה שלו לא הגיעו ל-250. העונה.

התחזית: אתם שמים לב שאנחנו לא נותנים להם קרדיט. כדי שניתן, הם יצטרכו להרוויח אותו בכח. יפסידו לסט. לואיס בשלושה, אולי בארבעה.