יאנקים, מלאכים ושני זוגות גרביים

4 קבוצות הגיעו לפלייאוף מה- AL העונה. שלוש מהן היו שם גם בעונה שעברה. הרביעית לא הייתה שם כבר הרבה זמן, ועל הנייר היא הייתה הקבוצה הטובה מכולם. אבל בפלייאוף מה שקובע היא היכולת הנוכחית, ולא מה שהיה במהלך העונה.

היאנקיז מגיעים בכושר מצוין, אחרי חודש ספטמבר חזק שבו סגרו פער גדול של היריבה המרה מבוסטון והצליחו לזכות בבית המזרח בזכות ניצחון בסדרה הפנימית. אדומי הגרביים, מצדם, מגיעים בכושר לא מזהיר, אבל אחרי סדרה של נצחונות דרמטיים שהזכירות לכולם מי האלופה, וכמה קשה לנצח אותה.

האיינג'לז מגיעים גם הם בכושר מעולה, אחרי שהדפו ניסיון קאמבק מרשים של אוקלנד וזכו בבית, למרות עונה לא יציבה מבחינתם. לבני הגרביים משיקגו שיחקו היטב לאורך העונה, וכמעט נחנקו, כרגיל, בספטמבר, אבל התעשתו לבסוף וזכו בבית המרכזי, בזכות ולא בחסד.

מאזן בעונה הרגילה – 67:95

נקודות חזקות – מריאנו ריברה, כמובן. כשיש לך את הקלוזר הכי אמין במשחק אתה יודע שאפשר להגיע לסיום המשחק ביתרון קטן, ולישון בשקט. רנדי ג'ונסון מתחיל להיראות דומה לפיצ'ר הדומיננטי שהוא היה במשך שנים כה רבות, והחלק האמצעי של ההתקפה, עם תותחים כמו איי-רוד, שפילד וג'יאמבי ושחקן קלאץ' כמו מטסוי מפחיד ממש.

נקודות תורפה – הפיצ'ינג הפותח, למעט ג'ונסון, חשוד משהו. המצב הבריאותי של מייק מוסינה לא לגמרי ברור, צ'ין מינג וונג וג'ארט רייט לא מתאימים לרמות האלה ועם כל הכבוד לארון סמול ושון צ'אקון ששיחקו היטב בסיום העונה, בפלייאוף הם ישחקו נגד החובטים הכי טובים שיש, ולא בטוח שהם יספיקו. אבל החיסרון הגדול ביותר הוא הבול פן. ריברה ענק, אבל כל השאר שם (למעט אולי טום גורדון) ליצנים שאין להם מקום בסגל של קבוצת פלייאוף. המפתח לנצח את הינקיז היום הוא לגרום לפיצ'רים הפותחים לצאת מוקדם.

שחקן מפתח – מייק מוסינה. אם הוא בריא ובכושר – חבל לכולם על הזמן. אם לא – היאנקיז בצרות.

תחזית – יעברו את האיינג'לס בסיבוב הראשון ב- 5 משחקים ואת בוסטון בגמר ה- AL ב-6, אך יינגפו מול יוסטון בוורלד סירייס ב-5.

מאזן בעונה הרגילה – 67:95

נקודות חזקות – דייויד אורטיז הוא השחקן היעיל ביותר של בוסטון ואולי של כל הבייסבול העונה. לא רק חובט מעולה ומגוון, אלא גם חובט הקלאץ' הכי טוב במשחק. מני רמירז תמיד היה חובט מצטיין ושמר על יציבות והעונה הזו אינה שונה. הוא מגיע לפלייאוף בכושר אישי מצוין. דייויד וולס הוא שחקן של משחקים גדולים, חרף הגיל המבוגר, ועל היכולת של קורט שילינג להתעלות בפלייאוף אין צורך להכביר מלים, למרות עונה מאכזבת מאד. מייק טימלין שקט ויציב בתפקיד הקלוזר. טוני גרפנינו הפתעה אדירה בבסיס השני.

נקודות תורפה – יותר מדי כאלה. פיצ'ינג פותח לא יציב, ובמיוחד מאט קלמנט שפתח מצוין את העונה ונראה רע בשבועות האחרונים, וכמוהו גם ברונסון ארויו וטים ווייקפילד ה"סטריקיים" מדי. הבול פן, למעט טימלין, איום, ועצם העובדה שטימלין משחק כקלוזר ולא כאיש האינינג ה- 8, שם הוא צריך להיות, פוגעת מאד בקבוצה. יתר החובטים, למעט מני ואורטיז, מגיעים בכושר אישי לא מזהיר, במיוחד טרוט ניקסון המאכזב. קווין מילאר איום ונורא, וג'ון אולרוד שמשחק רוב הזמן במקומו קצת עבר את השיא.

שחקן מפתח – טרוט ניקסון. הוא חובט מאחורי רמירז בהרכב, ובכושר הנוכחי שלו אף אחד לא יזרוק לרמירז לאזור הסטרייק.

תחזית – יעברו את הווייט סוקס ב-4 משחקים, אבל יפסידו ליאנקיז ב-6.

מאזן בעונה הרגילה – 67:95

נקודות חזקות – ולאד גררו הוא אליל, ואין דבר שהוא לא מסוגל לעשות על מגרש הבייסבול. גארט אנדרסון הותיק חוזר מפציעה ארוכה ונכנס לכושר בדיוק בזמן. צ'ון פיגינס התגלה כגונב בסיסים מסוכן שמטריד את הפיצ'רים היריבים.

בפיצי'נג – ברטולו קולון היה בשיאו העונה, ומספק לקבוצה "אס" לגיטימי. ג'ון לייקי נתן עונת קריירה והוכיח את עצמו בפלייאוף בעבר. הבול פן הוא הטוב ביותר מבין קבוצות הפלייאוף, בראשות פרנסיסקו רודריגז שהפך להיות קלוזר דומיננטי וקלווים אסקובר שעבר לבול פן וחיזק אותו עד מאד.

נקודות תורפה – הפיצ'ינג הפותח מלבד קולון (שיכול להתפרק בפלייאוף ולא נמצא בכושר שיא) ולייקי לא מלהיב. ג'רוד וושבורן נתן עונה טובה, אבל קשה לסמוך עליו בפלייאוף. פול בירד סולידי, אבל לא יותר מזה. אצל ארווין סנטנה אי אפשר לדעת על איזה צד הוא קם בכל יום נתון. משחק ההתקפה הוא הבעיה הגדולה ביותר, כאשר למעט גררו, אף אחד שם לא הבריק העונה. אנדרסון היה פצוע, סטיב פינלי אכזב מאד, דארין ארסטד מעבר לשיא, ולא היו להם הרבה כלים אחרים להציע. קשה להאמין שדווקא בפלייאוף זה ישתנה.

שחקן מפתח – גארט אנדרסון. גררו משווע לעזרה התקפית מאחוריו, ואנדרסון – אם הוא בריא וישמור על הכושר הנוכחי – יכול לספק לו אותה.

תחזית – יפסידו ליאנקיז ב- 5.

מאזן בעונה הרגילה – 63:99

נקודות חזקות – הפיצ'ינג הפותח נראה יציב מאד. מארק בוהרלי שיחק נפלא בחלק לא קטן מהעונה. ג'ון גארלנד הצעיר נתן עונה מפתיעה באיכותה. פרדי גארסיה שיחק היטב, אבל דווקא חוזה קונטררס שלא הבריק לאורך העונה מגיע כפיצ'ר ה"חם" ביותר לפלייאוף, ונראה בלתי פגיע בשבועות האחרונים.

הבול פן נראה עמוק למדי, עם ניל קוטס וקליף פוליטה שהצטיינו ועם דמאסו מרטה ולואיס ויזקאינו שהיו סולידיים ובובי ג'נקס הצעיר והמוכשר עשה עבודה טובה כקלוזר לקראת תום העונה. בנוסף, יש את הקלוזר הרגיל, דסטין הרמנסון, שלאחרונה הסתכסך עם המנג'ר אוזי גיין, אבל היה מצוין. בהתקפה – סקוט פודסדניק מייצר מהומות על הבסיסים, טדהיטו איגוצ'י התגלה כהפתעה ענקית, פול קונרקו תמיד מסוכן וג'רמיין דיי אמנם לא היה יציב, אבל כשהוא טוב – הוא קטלני.

נקודות תורפה – קודם כל, חוסר ניסיון במעמדים האלה. מעבר לכך, ההתקפה לא רעה, אבל לא מסוכנת מספיק. נראה שאמצע הרכב החובטים שלהם הוא הכי פחות מאיים מבין קבוצות הפלייאוף. אבל הבעיה הבולטת היא בעמדת המנג'ר - לאוזי גיין אין את הניסיון והידע כדי להביא קבוצה כזו לאליפות. הסיפור הגדול הוא חוסר האמון בינו לבין הרמנסון שהביא לכך שג'נקס הבלתי מנוסה הוא הקלוזר היום, דבר שעלול לעלות לקבוצה ביוקר.

שחקן מפתח – חוזה קונטררס. אם הוא יגיש בפלייאוף כמו שהוא מגיש כרגע, הווייט סוקס יקבלו את ה"אס" שלהם ממקום בלתי צפוי.

תחזית – יפסידו לבוסטון ב-4.