לב אמיץ

ולדימיר רומאנוב, הבעלים של הארטס, הוא בוס מסוג אחר. לא פלא שאוהדי הקבוצה הסקוטית מאוהבים בו. אחד המקרים ששבו את ליבם היה כאשר רומאנוב החליט לעשות מחוות מרגשת למשפחתו מוכת הטראומה של ילד, שנפטר בעת ששיחק כדורגל עם חבריו. המשפחה החליטה שאיבריו של הילד, אוהד הארטס מושבע, ייתרמו, והמעשה הגיע לאוזניו של רומאנוב. הבעלים של הקבוצה הצנועה החליט להיפגש עם השניים והעניק להם חולצה חתומה על ידי כל השחקנים, עם שמו של בנם, גארי וילסון, כאשר הספרה על החולצה מייצגת את גילו של הנער.

הסיפור הזה אולי ממחיש יותר מכל עד כמה שונה רומאנוב מכל בעלי הקבוצות עתירי הממון שהשתלטו על הספורט המקצועני. רומאנוב הוא איש עסקים ליטאי שהתאהב בעיר אדינבורו, לפני שהחליט לרכוש את אחת משתי קבוצות הכדורגל שלה (הקבוצה השניה היא היברניאן). כשהגיע, החליט שמחובתו לתרום לקהילה וחרט על דגלו את המוטו "עזרה לזולת". באתר האינטרנט של המועדון, למשל, הוא מבקש מהאוהדים לבחור לאיזה ארגון תופנה התרומה הבאה.

את הקהל של הארטס רומאנוב קנה, אבל לא רק בגלל הגישה הסוציאלית. כבר לפני שנתיים, כשרכש את הארטס (השם המלא הוא הארטס אוף מידלטוניאן), החליט רומאנוב לקרוא תיגר על שתי הגדולות של הליגה הסקוטית, גלאזגו ריינג'רס וסלטיק, שחילקו ביניהן את תואר האליפות במשך 20 השנים האחרונות. רומאנוב יכול היה לרכוש את אחת משתי הגדולות, אך בהכירו את הליגה הסקוטית בתור אוהד צעיר, כשרק החל לעשות את הונו, הוא רצה להשלים מהפכה בליגה ששיוועה לשינוי.

כשרכש את הארטס, התחייב רומאנוב כי בתוך חמש שנים תתמודד קבוצתו על האליפות עם שתי הגדולות, ואף תצא מנצחת. הלחץ נחת על כתפיו של ג'ורג' ברלי, מאמן צעיר יחסית שהתפרסם כמנג'ר איפסוויץ', ולפני כן כשחקן בתקופת הזוהר של אותה קבוצה. רומאנוב, נכון לעכשיו, עומד במשימה שהציב לעצמו, אחרי שקבוצתו השתלטה על המקום הראשון בסקוטלנד.

אברדין של אלכס פרגוסון היתה הקבוצה האחרונה מחוץ לגלזגו שזכתה באליפות, וזה קרה פעמיים ברציפות, ב-1984 ו-1985. אחר-כך עבר פרגי למנצ'סטר יונייטד וסקוטלנד קיבלה ליגה של שתי קבוצות, שהיו גדולות על כולן. עכשיו, סופסוף, הלב של הארטס (מופיע גם על לוגו הקבוצה) והכסף של רומאנוב, שבוזבז בחכמה ויעילות, משנים את המפה.

הארטס פתחה את העונה עם שבעה ניצחונות רצופים, אך עדיין לא פגשה את אחת מהגדולות. בשבת הגיע רגע האמת, בדמות משחק ביתי מול גלאזגו ריינג'רס. עד אז היו דיבורים על מזל, על ניצחונות דחוקים, על היחלשות סלטיק שאחרי מרטין אוניל, על חוסר היציבות של ריינג'רס ועל לוח משחקים קל בפתיחה. הכל התנקז למשחק הגדול בשבת האחרונה. לפני שרומאנוב תפס את המטוס מקובנה לאדינברו, הוא הספיק לומר: "אני חוזה שננצח. זו תהיה נורת האזהרה שלי לריינג'רס ולסלטיק. אנחנו באים לקחת אתכם". ואכן, הארטס ניצחה 0:1 משער נגיחה של רומאן בדנאר, שמרה על פער 5 הנקודות מסלטיק והגדילה ל-11 את הפער מריינג'רס.

בדנאר, צ'כי שהתפרסם דווקא בליגה הליטאית והושאל להארטס דרך קובנה, הוא רק אחד מסגל שחקנים מוכשר, שמחולל את המהפכה. צ'כי אחר הוא רודי סקאסל, שהגיע כמושאל ממארסיי. כוכב נוסף הוא אדגר יאנקאוסקאס הליטאי, שהגיע מפורטו לאחר שזכה בליגת האלופות עם ז'וזה מוריניו ןזוכה לשפה משותפת עם הבעלים. כמו כן, הארטס נהנית מטקיס פיסאס, שהגיע מבנפיקה והיה בסגל של יוון, כשזו זכתה ביורו האחרון. הנציג הסקוטי הבכיר הוא פול הארטלי, שנולד מחדש בהארטס ואף זומן לסגל הנבחרת בשני משחקיה האחרונים.

טביעות ידיו של הבוס הליטאי ניכרות היטב בסגל המצליח. "הזכייה באליפות נמצאת בידיים שלנו, אבל הכל תלוי במאמן", אמר רומאנוב אחרי הניצחון על ריינג'רס. "אם הוא לא ירצה בתואר, לא נזכה בו, אבל אני די בטוח שניקח את התואר כבר השנה. זמינות השחקנים היא אידיאלית. לדעתי, לא יהיו לו תירוצים. הכל תלוי בו". הפה הגדול של רומאנוב מקפיד לשלוח לברלי תמריצים, אם אפשר לקרוא לזה כך.

ברלי עצמו לעולם לא היה מסכים להגיע למועדון קטן יחסית כמו הארטס, אלמלא רומאנוב שיכנע אותו. המניות של ברלי באי הבריטי עדיין נחשבות גדולות על המועדון, אך יש לו בעיה קטנה של לוזריות ברגעי האמת. כשחקן איפסוויץ' הוא אמנם היה שותף לזכייה האחרונה שלה בגביע ב-1978, אך החמיץ את הזכייה בגביע אופ"א מול אלקמאר ב-1981 בגלל פציעה.

כמנג'ר בפורטמן רואד, הפך ברלי לסוג של מחמיצן סדרתי. ב-95/6 הוא החמיץ את הפלייאוף של הליגה הראשונה ברגע האחרון, ובשלוש השנים שלאחר מכן הוא הפסיד בחצי גמר הפלייאוף לשפילד וונסדיי, צ'רלטון ובולטון. רק ב-2000 הוא חגג עליה לפרמייר-ליג. בעונה שלאחר מכן הגיע עד למקום החמישי ועשה לעצמו שם עולמי. את פרס מנג'ר העונה, שהגיע לו על דעת רבים, הוא הפסיד לאלכס פרגוסון שהיה אלוף באותה שנה, ולז'ראר הויה, שזכה בשלושה גביעים עם ליברפול. בעונה שלאחר מכן לא עמדה איפסוויץ' בלחץ של שני מפעלים, הליגה וגביע אופ"א. הקבוצה פתחה רע, התאוששה, אך לא הצליחה להתחמק מירידה. ברלי חיכה עוד כמה חודשים לפני שהתפטר ועבר לדרבי קאונטי, אך גם שם הוא הפסיד בחצי גמר הפלייאוף.

עכשיו צריך ברלי להתנער מהתדמית ולהשלים את החלק שלו בדיל עם רומאנוב. הוא חייב את זה לעצמו, לאוהדים המסורים, לליגה הסקוטית וכמובן גם לבוס.