אגרוף בפרצוף

טונג'י אוואג'ובי מסתובב ברמת גן עם ידיים בכיסים. ריח השווארמות באוויר, וילדים בימים אחרונים של קיץ רוכבים על אופניים וקוראים בשמו. הוא בכלל מדבר עם אמא שלו בנייד, מספר לה שהכל בישראל מצוין. זאת הפעם השלישית שלו כאן. הוא החל ברמת גן, עבר לירושלים ועכשיו הוא סוגר מעגל ברחובות המפויחים של עיר השינה ומתגורר ברחוב הירדן.

בגיל 32, כשסוף הקריירה כבר נמצא מעבר לפינה, האושר של אווג'ובי לא מורכב רק מניצחונות וכדורסל. האיגרוף ("זו הנשמה שלי, מה שנתן לי את כל מה שיש לי עכשיו - ביטחון ורוח לחימה") תמיד יהיה קרוב ללבו, אך מה שמספק לניגרי את הדרייב בשנתיים האחרונות הוא המהפך שעבר, והפיכתו לראסטפארי. וזה כולל שינוי תספורת, גמילה מאלכוהול וקשר חזק לישראל ("ציון הקדושה", לדבריו). הבעיה עם הדת החדשה שלו היא שגלגול איזו קטנה מדי פעם נחשב בה לדבר קדוש.

"אני יוצא, זה נכון. ראו אותי בירושלים ובתל אביב במועדונים, אפילו עד ארבע בבוקר, אבל אני לעולם לא שותה, יש לי בכוס מים או טוניק, תמיד", הוא אומר. "בתור ראסטה זה נחשב מקודש לעשן מריחואנה, אבל את זה אני לא יכול לעשות בגלל הכדורסל והחוקים שלו. אם אני רוצה להיות שחקן, אני צריך לכבד את החוקים שלו. אמרו בעבר שאני מעשן, אבל עברתי שלוש בדיקות סמים ביול"ב ולא מצאו כלום. בחופשות שלי אני נוסע לג'מייקה ופוגש חברים קבועים שלי שם. עישון זה הרבה יותר טוב משתייה, תראה לי מישהו שנהיה אלים אחרי שהוא מעשן. בגלל זה אצל הראסטפארים לא שותים ולא נוגעים בדברים כימיים, אלא רק דברים טבעיים מהאדמה. אתה יודע שאפילו בתורה כתוב על כך שאנשים מעשנים מריחואנה?".

בינתיים, עד שיוכל להיות ראסטפארי בכל רמ"ח אבריו ובכל עונות השנה, אווג'ובי הוא עדיין כדורסלן מקצועי. בשנה שעברה הוא הסתובב באירופה, והבין לאחר כמה חודשים שטעה. "הלכתי לבלגיה בגלל הכסף, הציעו לי הצעה טובה יותר והלכתי על זה, זה היה עסקים טהורים, אין מה לעשות", הוא מסביר מדוע החליט להתנתק מירושלים. "אני בטוח שאם הייתי צריך להחליט שוב, הייתי נשאר, כי שם נתנו לי משהו אחר, הרגשת משפחה. האוהדים והכל, אתה יודע, זה משהו שלא היה לי בבלגיה".

האנשים הקרים בבלגיה ופציעה רצינית הובילו את טונג'י אל מעמקי הבלקן, לכוכב האדום בלגרד. אבל גם עם הסלאבים החמים לא היו לזר הניגרי חיים קלים. "זו עיר מגניבה אבל עזבתי ברגע שבאחד ממשחקי הפלייאוף שופט קרא לי 'ניגר'. הכל קרה כשחשבתי שמגיע לי פאול, וכשהוא לא שרק שאלתי אותו למה, אז הוא אמר לי, 'שתוק, ניגר'. יכול להיות שהוא רצה שפרטיזן תנצח, כי כולם שם בעד פרטיזן - משהו כמו מכבי תל אביב פה. אתה הולך שם ברחוב ורואה את השופט הזה הולך עם חולצה של פרטיזן".

ועכשיו אתה פה, בליגה של מכבי. הליגה הכי לא תחרותית באירופה.
"חבל שאין פה תחרותיות, שמשום מה הכל הולך לכיוון של מכבי תל אביב, לפעמים אפילו השופטים. זה חולה וצריך לתקן את זה, כי אם אין תחרותיות, זה לא שווה. אבל השנה יש הרגשה באוויר שהכל פתוח. אתם תופתעו לגלות שבמשחק אחד אפשר לקחת ממכבי אליפות וגם תופתעו לראות מה עירוני רמת גן תעשה השנה. העדפתי להגיע לרמת גן כי זה מקום שאני מכיר, ואני מעדיף ללכת עם השטן שאני מכיר מאשר עם המלאך שאני לא מכיר, אתה מבין?".

לא בטוח שהבנו, אבל כשמדברים על משהו שמוכר לאווג'ובי, בדרך כלל מדברים על שרון דרוקר, שאיתו היו לניגרי יחסים מצוינים בירושלים. "אני אוהב אותו מכל הבחינות", הוא משתפך, "הוא המאמן הכי חכם שיש לכם פה. אנשים יכולים להגיד שהוא חלקלק ופוליטיקאי, אבל מה שהוא עשה בירושלים אף אחד לא יעשה לעולם. תראה את התקציב שהיה לנו לפני שנתיים ואת השחקנים שהיו שם. אם תיתן עכשיו את הקבוצה הזו לכל פאקינג מאמן אחר, הוא בחיים לא יעשה את הישגים שעשה דרוקר. מישהו האמין שננצח את ריאל מדריד? מישהו בכלל חלם שנגיע לפיינל פור? אני אומר לך - לירושלים יש עכשיו יותר תקציב, והם בחיים לא יגיעו למה שאנחנו עשינו".

את הזמן שלו מעביר אוואג'ובי בקריאה בתנ"ך ובריצות בפארק. הכל במטרה לעמוד בקצב של הילדים הצעירים והרעבים שמקיפים אותו כמעט בכל מקום. הוא מספר שכל חייו היה אנדרדוג וחייל ממושמע, ושהוא אוהב אנשים שנאמנים לקבוצה ולמדינה שלהם. כשאנחנו מספרים לו שדיוויד בלאט וארז אדלשטיין ויתרו על אימון הנבחרת הלאומית, הוא מודה שזה מרגיז אותו. "אני מכיר את דיוויד בלאט ומודע להישגים המדהימים שלו. עכשיו הוא מאמן את בנטון וזה כבוד גדול מאוד, אבל כשהוא ויתר על הנבחרת הוא כאילו אמר לכל האזרחים בישראל, 'פאק יו'. יש הרבה מאמנים שהיו מתים להיות בנעליים שלו וגם של אדלשטיין. אין לי כבוד להחלטה שכזו".
נראה כאילו יש לך משהו אישי נגד אדלשטיין.

"לא הייתי יכול לשחק תחתיו כי הוא מהסוג שמתפטר ברגע הראשון שהוא מרגיש שלא הכל הולך כמו שהוא חושב, ואני לא אוהב את סוג האנשים הזה. הוא היה בגליל והתפטר, היה ברמת גן והתפטר, בירושלים, בהפועל תל אביב - מעניין כמה זמן ייקח לו עד שהוא יתפטר שוב מירושלים בעונה הזו. הוא מסוג המאמנים שמפילים את הכל על השחקנים, ואני חושב שזו תכונה שלא צריכה להיות לך בתור מאמן, שאמור להיות הדמות הסמכותית".

בעוד חודשיים בדיוק יפגוש אוואג'ובי את החברים שלו מירושלים במלחה. "אם זה היה אפשרי, הייתי מוותר על המשחק הזה", הוא אומר, "לנצח את ירושלים יהיה בשבילי כמו לקרוע חתיכה מהלב שלי, אבל היי, אני מקצוען ובא לעשות את העבודה שלי. הם כמו משפחה שלי שם, ואני עדיין מדבר עם דני קליין מדי פעם בטלפון, גם כשאני בחו"ל. אבל אני אבוא לנצח אותם. בכל מקרה, אני עדיין מאמין שעם הכסף הגדול שלהם, הם בהחלט יכולים לקחת אליפות ממכבי תל אביב, הכל תלוי אם (פורש ידיים ומסתכל לשמים) השופטים ישרקו רק את מה שהם רואים".

חבר שלך סולמון החליף את שאראס. זה יספיק להם בשביל לזכות ביורוליג פעם שלישית?
"מבחינת היכולות האישיות הוא עולה על שאראס, באחד על אחד אין לשאראס סיכוי נגדו. מהבחינה הקבוצתית יכול להיות ששאראס עולה עליו במעט, כי ויל עושה מה שבא לו על המגרש, למרות שבירושלים זה הביא את הניצחונות הגדולים".

אז איזה טונג'י נראה השנה - זה שהולך מכות ברחבות או זה שנעלם לדקות ארוכות?
"האיגרוף הפך אותי לבן אדם שקול ורגוע. כשאני אלים רואים את זה ומרגישים את זה, תאמין לי. אבל זה לא קורה הרבה. אני אוהב להיות אנדרדוג, לבוא קטן ולהפתיע. חוץ מזה שרמת גן הרבה יותר טובה משרלואה ומבלגרד, הווייב שם לא בשבילי, פה בישראל כן. יש ליגה מעניינת, קהל שמבין עניין, מאמנים טובים. וגם חוף ים מצוין ובחורות יפות".

הכי יפות?
"אני חושב שהקרואטיות יותר יפות. האמת? הכי יפות".