1) טפירו. נבחרת ישראל באליפות אירופה, בפעם השביעית ברציפות. לכאורה, בשעה שנבחרת הכדורגל מחלצת ניצחון דחוק באיי פארו וחולמת על טורניר בינלאומי גדול ראשון אחרי 36 שנה, זוהי הזדמנות נוספת לאנשי הכדורסל לנפח את החזה בגאווה. בפועל, "ענף הייצוג מספר אחת" חוזר לקו ההתחלה, אחרי שהידרדר לתהומות חסרי תקדים בקדנציה של מולי קצורין. הנבחרת עשתה את המינימום הנדרש ממנה, מול יריבות ממדינות ללא מחויבות להצלחות וללא מסורת. למרות ההעפלה, בעיות היסוד של הענף נותרו בעינן.
זה עדיין סגל השחקנים האפור ביותר שלבש את המדים הכחולים-לבנים ב-30 השנים האחרונות. השקעה מרובת שנים בפיתוח הגבוהים הולידה את יניב גרין, שחקן ברמה אירופית סבירה, וכמה שחקנים משלימים עמוסים במגבלות; גור שלף, אחרי שנים ארוכות בקצה הספסל של קבוצתו, עדיין בטוח בחמישייה; טל בורשטיין, שחקן משלים נהדר, נאלץ לסחוב את הנבחרת על גבו. כיוון שהכדורסל הישראלי התרוקן מגארדים, הישראלי הבכיר של מכבי ת"א זוכה לסיוע ממאיר טפירו, שבשנות ה-90' וה-80' היה נקבר בקצה הספסל מאחורי שמות כמו ברקוביץ', ג'מצ'י, זלוטיקמן, גורדון, שפר וקטש. היום תלוי בו צביקה שרף בצורה מוחלטת.
מול צ'כיה היתה לטפירו תצוגה אופיינית, שהזכירה מאוד שביתה איטלקית. מול הונגריה נראה היה לפעמים שהוא מסוגל לעשות ככל העולה על רוחו, אבל טפירו היה חייב לאזן את הנקודות בהחלטות רעות. לשרף אין שוט שבאמצעותו הוא מסוגל לרסן את טפירו, אף אלטרנטיבה. חוץ מדרור חג'ג'.
2) חג'ג'. בואו נשכח לרגע מהעבר של חג'ג', מהשנה שבילה באליצור בת ים, מהעונות כמחליף בגבעת שמואל והפועל תל אביב. האיש הקטן הזה, שמעולם לא היה רכז פותח של קבוצה מקומית, הוא כרגע הפוינט גארד המקומי הטוב ביותר. חג'ג' מסוגל ליצור לעצמו מצב קליעה, לקחת את הכדור לטבעת, לעצור לג'אמפ קצר סטייל עדי גורדון, לשים נקודות מחוץ לקשת, להפעיל לחץ על הרכזים היריבים בהגנה ולהפעיל מבערים ביציאה למתפרצת. בזכותו, היעדרותו של ליאור ליובין נשכחה, וכמות הדקות הזעומה שחג'ג' קיבל בשעה שהשניים שיתפו פעולה בהפועל תל אביב נראית כמעט מופרכת בפרספקטיבה של זמן.
חג'ג' פורח בגיל מתקדם יחסית רק בשל תסביך הנחיתות של הכדורסל הישראלי. החל מתחילת שנות ה-90' עשו כאן כל מאמץ לגדל את הסנטר הציוני הראשון, את הפורוורדים האתלטיים ואת הגארדים בגובה 1.90 מ' ומעלה, סטייל קטש, שפר וגודס. שחקנים כמו חג'ג' עברו מתחת לרדאר, בכל המובנים. מחצית הקריירה שלו כבר התפספסה. עכשיו אסור לפספס את החג'ג' הבא, את הננס המוכשר בגובה 1.78 מ', שמכדרר במחלקת נוער כלשהי. מהסחורה הזאת, בניגוד לגבוהים, דווקא יש לנו בשפע, ובעידן 24 השניות חג'ג' ודומיו חשובים לא פחות, ואולי יותר, מאשר סנטרים של 2.05 מ'. רק תעיפו מבט במספרים שלו נגד הונגריה, בהשוואה למאזן של מרקוביץ', ווטסון וקוז'יקרו ביחד.
3) הכדורסל. רגע לפני שהנבחרת מתחילה לשחק מול קבוצות אמיתיות ומאוזנות, היא מקבלת הזדמנות למקצה שיפורים מקצועי. ויש מקום רב לתיקונים. הכדורסל ההתקפי של ישראל מסורבל ולא יצירתי. המהלך המרכזי הוא פיק אנד רול במרכז, שאחריו אחד הגבוהים נע לכיוון הטבעת והשני יוצא לאזור ההיי פוסט. פרט לשלף, כל הגבוהים האחרים מרגישים שם תלושים מעמדתם הטבעיות, בלי אוריינטציה ובלי אפשרויות. יניב גרין מסוגל לקלוע מחצי מרחק, אבל המסירה והכדרור שלו בינוניים; הארסנל של קוז'יקרו, ווטסון ומרקוביץ' דל עוד יותר. לאור העובדה הזאת, לא ברור למה ליאור אליהו קרע את עצמו בקיץ באליפויות נשכחות של נבחרות צעירות, במקום להשתלב במקום הראוי לו, בנבחרת הבוגרת, שמשוועת למספר ארבע מגוון מסוגו.
נכון לעכשיו, ישראל חיה על היכולת האישית של טפירו, חג'ג' ובורשטיין, ועל טעויות התקפיות של נבחרות בינוניות, שמספקות לה הזדמנויות לרוץ. באליפות אירופה הסיפור יהיה שונה. הגארדים של לטביה וספרד יהיו מיומנים יותר, ולא יאבדו כדורים כה רבים מול ההגנה הישראלית, שמתבססת על הרבה לב ונשמה ומעט תיאום. לספרדים יש מסורת ארוכת שנים של הגנות חונקות, ושרף חייב לשלוף רעיונות חדשים לקראת המפגש מולם. המשחק מול סרביה, בלי סטויאקוביץ' אבל עם קבוצה בעלת כישרון ברמת NBA, עלול להותיר בישראל צלקות קשות.
ועדיין, הבית הישראלי עשוי להתגלות כפחות מאיים מאשר נראה היה תחילה. לטביה משאירה בבית את קספרס קמבלה, וספרד מגיעה עם נבחרת קשוחה, אבל נטולת פאו גאסול. חמושה ביתרון של שישה משחקים רשמיים, ישראל נשארת בנוביסאד, עם רוח גבית ומאמן עם קארמה חיובית, שהוריד את דרגות הרס"ר. ביום שבו פיני גרשון פותח את האימונים עם עוד הערה מרושעת על חשבון שחקן שלו בעבר ("קוסמונאוטוס"), מתברר שכל אותן שנים, צביקה שרף היה האיש הטוב (גם אם לא המאמן העדיף) במאבק בין השניים. נראה שהשחקנים של שרף נלחמים בעבורו ומעריכים אותו. לכו תדעו איפה ייגמר הקאמבק המפתיע של השנה.
הקארמה של צביקה
14.9.2005 / 0:50