תפוס אותי אם תוכל

לא פלא שהאיש הגבוה שהניו יורק ניקס החתימו הוא ג'רום ג'יימס העצל מסיאטל. מאז התמנה איזיאה תומאס לנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה, הוא עסוק במילוי כל העמדות ברכזים כמוהו, וכנראה שאין לו פנאי לאתר גבוהים איכותיים. הפעולה הראשונה שלו כנשיא היתה להביא את סטפון מארבורי. אחר כך הוא החתים את לני ווילקינס, רכז עבר אגדי. כשזה לא עבד, הוא הצליח לשדל את לארי בראון לארח לו חברה בארץ הרכזים הקטנה שבנה לעצמו בניו יורק.

החבר הטרי ביותר בחבורת האיכותית הזאת הוא נייט רובינסון, יוצא אוניברסיטת וושינגטון. רובינסון כבר מעורר באז לא אופייני במדיסון סקוור גארדן, עוד בטרם שיחק אפילו משחק אחד במדי הקבוצה. הגארד הקטן (רשמית 1.75 מטר, אולם למעשה קרוב יותר ל-1.72 מטר), המכונה על ידי אביו "נייט דה גרייט", הגיע אל הניקס בערב הדראפט, בטרייד שכלל אותו ואת קוונטין ריצ'רדסון שהגיעו מפיניקס בעבור קורט תומאס שעשה את הדרך ההפוכה. הפעולה הזאת הוכיחה שוב כי איזיאה תומאס דווקא יודע מה הוא עושה כשמדובר בבחירות דראפט (ראו טרוור אריזה).

הכדורסלן בן ה-21 התחיל את הקריירה הספורטיבית שלו בסיאטל, על מגרש הפוטבול של בית הספר התיכון רינייר ביץ'. את הכשרון למשחק ירש מאביו, ז'אק רובינסון, שהיה ראנינג-בק באוניברסיטת וושינגטון בשנים 1981-1984 ומדורג במקום השביעי בהיסטוריית האוניברסיטה, עם 2,300 יארדים. אלא שמהר מאד גילה נייט את הכשרון האמיתי שלו – ניתור אכזרי. "כשהייתי בן 11 הגעתי לאמצע הרשת", מספר על עצמו הרכז הנמוך. "בגיל 12 נגעתי בלוח, בגיל 13 הגעתי לטבעת, ובגיל 14 יכולתי סוף סוף להטביע". הניתור הזה איפשר לו להצטרף לקבוצת הכדורסל של התיכון, ממנה יצאו כוכבי NBA כמו דאג כריסטי וחברו של רובינסון לקבוצה אז והיום, ג'מאל קרופורד. רובינסון, שהפך במהרה לקפטן של הקבוצה, הוביל את בית הספר למאזן 1:28 בדרך לאליפות מדינת וושינגטון ב-2002.

בשנת 2003 התקבל רובינסון לאוניברסיטת וושינגטון על מילגת פוטבול, אך בסופו של דבר, למרות שהצטיין בתפקידו כקורנר בק, השחקן ששומר על הרסיברים, החליט להתרכז בכדורסל והצטרף אל ה"האסקיז", קבוצת הכדורסל של המכללה. בשנתו הראשונה בקבוצה הוביל הרכז החזק את הקבוצה בממוצע הנקודות (13 למשחק), ודורג במקום ה-17 בין שחקני הפאק-10. בשנתו השנייה עזר להאסקיז להגיע למאזן 12:19. מאוחר יותר באותה השנה השתתף רובינסון במחנה אימונים השנתי של טרום הדראפט בשיקגו, שם משך את תשומת ליבם של מאמנים ואנשי ליגה רבים, ביניהם לארי בירד ("אם הוא יחליט להישאר בבית הספר", אמר עליו אז בירד, "הם יזכו באליפות בעונה הבאה").

בסופו של דבר החליט רובינסון לסיים את לימודיו באוניברסיטה וחזר לשנה נוספת עם ההאסקיז. הוא הוביל את הקבוצה בנקודות שנה שלישית ברציפות, ובעזרתו זכתה וושינגטון באליפות ה-פאק-10 הראשונה בהיסטוריית האוניברסיטה, והתקדמה אל שלב ה"סוויט סיקסטין". הוא נבחר במקום ה-21 בדראפט, הישג מרשים לשחקן בגובהו, ועבר מיד לניקס. רובינסון הופיע לראשונה במדי ניו יורק במהלך ליגת הקיץ בלאס וגאס והפך בתוך שניות לשיחת היום, כשהוא מוביל את הניקס בנקודות (ממוצע 21.5 בארבעת המשחקים בלאס וגאס). ההטבעה שלו מעל שחקני מינסוטה שודרה הלוך ושוב ברשתות הספורט ובאינטרנט.

אז מה כל כך גדול באיש הקטן? מלבד זינוק אנכי של 43 אינצ'ים (כלומר ניתור מעמידה לגובה של 109 ס"מ!), וההטבעות המרהיבות שלו מעל האנשים הגבוהים ביותר על המגרש, הוא חזק כמו שחקן פוטבול, זריז כמו אצן, ויותר מהכל – יש לו לב ענק, גישה חיובית ואמונה ביכולתו; בעבורו, הכל אפשרי. "נייט הוא היחידי שלא יודע שהוא 1.75 מטר בלבד", אמר עליו לורנזו רומאר, מאמן ה"האסקיז". "יש לו את היכולת להשכיח ממך את מה שבאת לראות. אתה מתמקד בו, כי אתה אף פעם לא יודע מה הוא הולך לעשות. אם זו הטבעה גדולה, או מהלך הגנה בו הוא קופץ וגונב את הכדור. אתה לא יודע, אבל אתה יודע שאתה רוצה לראות את זה".

דו"ח הסקאוטינג על אודותיו מונה את כל מעלותיו: "חזק, יכול לסיים חזק בטבעת בשל חוזק גופני ויכולת זינוק, מגן רציני בעל ידיים זריזות, ריבאונדר מצוין יחסית לגובהו, מתמקם היטב ליד הסל" ועוד שבחים רבים. הוא צעיר, אך לא צעיר מדי כדי להיות אבא לבנו נאמיר בן 10 החודשים, והוא בהחלט מוכן לעלות על מהספסל ולתת דקות משחק אפקטיביות, שיהפכו גם את לארי בראון, שלא ממש מת על שחקנים צעירים, למאמין.