קרב מוחות

העיסוק המייגע בטבלת הסיכויים של נבחרת ישראל להעפיל למונדיאל משכיח את הדיון האמיתי והחשוב, שחלקו מתרחש מתחת לפני השטח: מי צריך להיות המאמן שינהיג את נבחרת ישראל לקמפיין הבא. האם יש לאפשר לאברהם גרנט להמשיך את התהליך שהוא החל בו במוקדמות המונדיאל, או שמא למאמן הלאומי הנוכחי אין יותר מה להציע, חוץ מאשר נבחרת לוחמת, אמיצה אך אפורה, שיודעת לחזור מפיגור? האם אחוות היחידה המרשימה שגרנט החדיר בנבחרת ישראל הרכרוכית צריכה לזכות אותו בהזדמנות נוספת להגיע להישג אמיתי, או שמא תפיסת עולמו השמרנית עלולה לתקוע את הנבחרת בבינוניות ובהסתפקות במועט?

השאלה הזאת מתחדדת כאשר מנגד ניצב דרור קשטן, המועמד הראשי לרשת אותו, עם סעיף שחרור לנבחרת ורצון עז להוציא יותר מהנבחרת של הצ'ילבה הגדולה. לכולם ברור שזאת ההזדמנות האחרונה של המאמן המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, שיחגוג בתחילת החודש הבא 61, להראות מה הוא יודע גם בנבחרת. אמנם גם שמו של יצחק שום יכול לבוא בחשבון, אבל נראה כי קשטן הוא האלטרנטיבה העיקרית. אם להסתמך על ניסיון העבר, סביר להניח שלנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות לא יעמדו שיקולים מקצועיים. אבל אם, לגמרי במקרה, האינטרסים הצרים לא יגברו על קול ההיגיון, כדאי לעסקני ההתאחדות לקחת בחשבון את הנתונים הבאים.

קשטן: זה לא רק שש האליפויות או חמשת הגביעים. לקשטן יש יכולת יוצאת דופן לקבל לידיו קבוצה שהגיעה רק קרוב לבאר, כזאת שנבנתה על-ידי מאמן אחר, ולהכניס בה את השיפורים הדרושים תוך זמן קצר מאוד. בעונת 1986/7 הוא קיבל לידיו את בית"ר ירושלים של דוביד שוויצר, קבוצה שזכתה שתי עונות ברציפות במקום השני, וסחף אותה לאליפות נוצצת וקלה, שהוכרעה הרבה לפני שריקת הסיום. בעונת 1995/6 הוא ירש את אברהם גרנט במכבי ת"א, והפך את הסיירת האפורה, שזכתה שנה קודם לכן באליפות הברומרים, לקבוצה מבריקה שדורסת כל מה שזז. בדרך לאליפות השיגה מכבי של קשטן גם 1:3 בלתי נשכח בקרית אליעזר על מכבי חיפה של ברקוביץ' ורביבו. בעונת 1999/2000 קשטן שוב עשה זאת, עם הפועל ת"א של אלי כהן, אחרי 12 שנים עקרות. לא מפתה אתכם שקשטן יעשה זאת עם נבחרת התיקו והכמעט של גרנט?

ציון: 9

גרנט: אפשר ליילל עד מחר שהוא פוליטיקאי, גונב דעת, מנמיך ציפיות, אבל שום דבר לא ישנה את העובדה שמדובר במטאור. היכולת שלו לקחת מערכות גוססות כמו מכבי ת"א ומכבי חיפה ולרפא אותן כבר בעונה הראשונה, מוכיחה שהוא מאמן מזן אחר. לגרנט לקח זמן לעשות זאת גם בנבחרת. בקמפיין הראשון שלו הוא יישר קו עם הבינוניות, המשיך לזמן את ברקוביץ' ורביבו הכושלים, אבל בקמפיין האחרון הוא בהחלט חולל מהפכה. אסור להתעלם מהעובדה שהנבחרת חוזרת מפיגור בחמישה משחקים, הפכה לחבורה לוחמת שלא נשברת מול צרפת, שוויץ ואירלנד, וגם מנצחת בקפריסין ומשתפרת ממשחק למשחק. הבעיה מתחילה כאשר המערכות אותן הוא מאמן מתרגלות אליו והוא מתרגל אליהן. למכבי ת"א זה עלה בארבע שנים איומות, אחרי שהקסם של גרנט התפוגג כבר בסוף הקדנציה הראשונה בקבוצה. האם התסריט הזה יכול לחזור בקמפיין הבא של הנבחרת?

ציון: 8

קשטן: שאלת השאלות, שתמיד חוזרת כאשר שמו של קשטן עולה בנוגע לאימון נבחרת ישראל: כיצד המאמן הקשוח, העקשן והלא גמיש יסתדר עם כוכבים כמו בניון, בן חיים וקטן? האם לשחקני הנבחרת, שבאים בזמנם הפנוי לשרת את המדינה, יהיה כוח למאמן שיגביר את הקצב באימונים, במיוחד כשידוע שאימוניו של קשטן הם הארוכים ביותר? האם הצעקות שלו ימריצו את כוכבי הנבחרת או יעוררו אנטגוניזם? על מלמיליאן, אוחנה וחרזי זה עבד מצוין, על עטר ובנין הרבה פחות. דבר אחד בטוח: מאמן כמו קשטן זה רע מאוד לעסקנים, שרוצים להתערב ולהתחכך עם השחקנים בלובי של המלון. ובמציאות שלנו, למרבה הצער, מדובר במכשלה בדרך למינוי.

ציון: 7

גרנט: מדובר בנתון הכי בולט בקורות החיים של המאמן הלאומי. הכריזמה יוצאת הדופן מסייעת לו לאחד סביבו את השחקנים, לגרום להם להאמין במטרה ובדרך שלו, לא להיגרר אחרי הביקורות שמוטחות בהם חדשות לבקרים ולהתנהל כמו קבוצה בריאה ומקצוענית. התכונה הזאת הובילה את גרנט לנקודה שבה הוא נמצא היום: מאמן נבחרת ישראל כבר בגיל 50, לא רחוק מעליה למונדיאל.

ציון: 9.5

קשטן: נקודה חשובה שחייבת להילקח בחשבון היא כיצד השתקן הלאומי יסביר את עצמו בתור המאמן הלאומי. כיצד קשטן, שלא התראיין מאז הפצצת הכור העירקי, ינהל דיאלוג שוטף עם הקהל והתקשורת? איך יוכל המאמן החשדן להסתדר עם מצלמות וכתבים, שירצו להגיע לכל פינה בנבחרת. בקבוצות בהן קשטן עבד, הבעיות האלו לא הציקו כל עוד הוא קצר הצלחות, אבל עם בוא המפלות עלתה מייד התהייה מדוע קשטן לא עונה על השאלות הקשות.

ציון: 6

גרנט: למרות היכולת לגרום ללא מעט עיתונאים לרקוד לפי החליל שלו, בדיוק כמו שהוא עושה לשחקנים, למאמן הלאומי יש אופוזיציה לא קטנה בקרב המדיה. חלק לא אוהבים את סגנון המשחק שלו, חלק זוכרים לו את השנים הרעות במכבי ת"א, אחרים את האליפויות השנויות במחלוקת במכבי חיפה, והשאר פשוט חברים במפלגת שלמה שרף. למרות זאת, לגרנט יש יתרון עצום על קשטן בנושא הזה.

ציון: 8

קשטן: עד לפני חמש שנים, לשועל הותיק לא היה מה להציע בזירה הבינלאומית. נאמן לגישה שלו, לפיה התעסקות בקבוצה שלך חשובה יותר מלימוד היריבה, קשטן קרס פעם אחרי פעם. אבל לפני חמש שנים קשטן שינה כיוון. הוא התחיל לשגע את שחקניו עם קלטות של הקבוצות היריבות והתעכב על הפרטים הכי קטנים, אחרי שהבין שזאת הגישה הראויה למאמן בקבוצה קטנה ביבשת. התוצאה היתה הקמפיין המדהים של הפועל ת"א בדרך לרבע גמר גביע אופ"א, שצריך להירשם כסעיף הראשון בתורת הלחימה של הכדורגל הישראלי. קשטן העמיד קבוצה חזקה מאוד הגנתית, שלא פוחדת להניע כדור באף מגרש מול אף יריבה, עם שני חלוצים מקדימה, שהוציאו לפועל התקפות מתפרצות מתוכננות, מסודרות ומהירות. מבחינת אנשי מקצוע רבים, מדובר במתכון המושלם עבור נבחרת ישראל.

ציון: 9


גרנט: למרות החזות הרהוטה והדימוי המתוחכם, גרנט הוא מאמן די כושל בזירה האירופית. במכבי ת"א ומכבי חיפה הוא נפל לא מעט, לפעמים בצורה כואבת. פנרבחצ'ה, ברמן ו-ויטסה ארנהיים הן רק הדוגמאות הבולטות לכך. בקמפיין הראשון שלו בנבחרת גרנט לא שיפר את המאזן הזה, בקמפיין השני קצת יותר. השאלה היא אם הוא מסוגל ליותר.

ציון: 7

למרות שגרנט גובר עליו מבחינה תדמיתית, קשטן עדיף מבחינה מקצועית, וזה הדבר החשוב. למרות שהנבחרת של גרנט מצליחה לעורר התפעלות, יש לשפוט את המאמן הלאומי לפי השורה התחתונה, בדיוק כמו שנהגו בקודמו, ריצ'רד נילסן. אם גרנט בחר ביום שבת האחרון להפקיד (או להפקיר) את הסיכוי של נבחרת ישראל להעפיל למונדיאל בידיהן של צרפת, אירלנד ושווייץ, גם את גורלו המקצועי יש לבחון לפי אותו קריטריון. אם הנבחרת לא תגיע לפחות להצלבה, העסקנים הקטנים יהיו חייבים לשקול את האפשרות שקשטן יגמור את העבודה שגרנט התחיל. חוץ מזה, אם קשטן לא יקבל את ההזדמנות הזאת עכשיו, אימתי?