הרשימה השחורה של גרנט

אברהם גרנט ודאי לא ישתמש בהגדרה הזאת, אבל המשחק בשבת מול שוויץ הוא הקריטי והקשה ביותר בקריירת האימון שלו. ב-16 השנים האחרונות, מאז שדרך כוכבו של גרנט הצעיר בהפועל פ"ת, המאמן הלאומי עמד בפני לא מעט משחקים קובעים ולחוצים, רובם המכריע במסגרת הליגה. כבר בהפועל פ"ת גרנט עמד בפני אתגרים דומים לזה שהוא יעמוד בשבת, ואחר-כך במכבי ת"א, מכבי חיפה ונבחרת ישראל. למרבה הצער, המאזן שלו אינו מבשר טובות לקראת הקרב בבאזל.

זה לא שגרנט לא ניצח משחקי עונה במכבי ת"א, מכבי חיפה ונבחרת ישראל, אבל מבט חטוף בהיסטוריה שלו מלמד שקבוצותיו לא מתעלות מעבר למצופה במעמדים האלו. אמת, הדרך של גרנט הצליחה להביא למכבי ת"א אליפות אחרי 13 שנים ולמכבי חיפה אחרי שבע שנים, אבל המאזן שלו מראה כי במשחקים בהם קבוצתו נחשבת נחותה על הנייר היא לא מצליחה לבטל את העדיפות של היריבה ולנצח את המשחק הקריטי. לאורך זמן, בליגה ארוכה, השיטה של גרנט קטפה אליפויות, ניצחה משחקים חשובים שעל הנייר נוטים לטובתו, אבל כאשר יחסי הכוחות לא עמדו לצידו במשחק משמעותי, הוא לא קצר הצלחה יתרה. הנה ארבע דוגמאות, מארבע קדנציות שונות, שמרמזות על המגמה המדאיגה.

זה היה השבוע הגדול הראשון בקריירה של גרנט הצעיר, אז המאמן המפתיע והחדשני של הפועל פ"ת. המתאבן של אותו שבוע היה מר במיוחד. שלושה ימים לפני גמר הגביע עלתה פ"ת של גרנט, השניה בטבלה, למשחק ביתי נגד המוליכה מכבי חיפה, בידיעה שרק ניצחון יפתח את המרוץ אל התואר. חיים ליפקוביץ', השופט באותו משחק, פסל שני שערים של יוסי שושני, אחד מהם כנראה חוקי, ועזר לבונקר של שלמה שרף לחזור הביתה עם 0-0, ששווה אליפות. הפרשן סילבן שלום כתב בסיום המשחק, בעיתון 'חדשות': "שנה שנייה ברציפות שנותנים לפ"ת צ'אנס בלתי רגיל להכריע את האליפות בביתה, אבל היא מאכזבת. גרנט, בשיטת משחקו המחושבת והטקטית להכעיס, לא קלט את גודל המעמד. הוא לא קלט שהפעם זה הכול או כלום. במשחק כזה צריך לעלות עם שלושה חלוצים מהרגע הראשון, ולא להכניס חלוץ שלישי בדקה ה-70. במקום יוסי לוי, הקשר המחונן שסחב רגל כבר מההתחלה, נכנס במחצית קרלוס אולארן, שלא ידוע בדיוק כשחקן התקפה, ולא הצליח לסייע לקבוצתו".

שלושה ימים אחר-כך, באצטדיון ר"ג, לגרנט היתה אפשרות לתקן, לגרום לקבוצתו להתעלות במשחק אחד, לבטל את היתרונות של חיפה, ולמנוע מברקוביץ', עטר ובנין דאבל. גרנט, שערך במשחק הזה מספר שינויים, כולל אולראן במקום מחפוד ומני בסון במקום דני ניראון, הגיע קצת עצבני ולחוץ למשחק הזה. כבר בדרך לאצטדיון הוא התפרץ, אחרי שאוטובוס הקבוצה איחר מעט. במגרש התפוצצו הזיכרונות הקשים ממשחק הליגה.

גרנט לא ידע שתסריט הקיפוח הולך לחזור על עצמו כמעט במדויק. בדקה השניה של הגמר עובדיה בן יצחק הרחיק את גיא גת, אחרי פגיעה באייל ברקוביץ', החלטה שגרמה למאמן הצעיר מפ"ת להשתולל במגרש ולקלל את השופט בבוטות מול מצלמות הטלוויזיה. רק אחרי שיו"ר פ"ת, גברי לוי, שכנע את השופט לא להרחיק את מאמנו, חודש המשחק. פ"ת אפילו הובילה 1-0 משער של בסון בדקה ה-36, אבל לא החזיקה מעמד, ספגה שלישיה במחצית השניה והשאירה את גרנט ללא תואר. בסיום המשחק כתב דוביד שוויצר בעיתון חדשות: "נכון מר גרנט, השופט שגה, אבל סיימת את המחצית ביתרון 1-0 והיית צריך לחשוב איך להיערך להמשך המשחק בצורה נכונה. גרנט הוא מאמן צעיר, ואני מקווה שילמד בעתיד מהשגיאות שעשה, וכאלה היו הרבה. הוא היה צריך לארגן את השורות ולשנות תפקודים".

אלון חזן היה אז חניך של גרנט בפ"ת ובהמשך יריב שלו בלא מעט משחקי עונה, כאשר המאמן עבר למכבי ת"א והקשר למכבי חיפה. קשר העבר חושב שהמאמן הלאומי למד המון מאז, בעיקר כיצד להתמודד עם משחקים קריטיים ואיך לא לאבד את קור הרוח: "בפ"ת הוא היה מאמן צעיר ואימפולסיבי. הוא למד לקח וקפץ מדרגה. היום הוא מתייחס ברוגע למשחקים קריטיים, כאילו מדובר במשחק ליגה רגיל. לא סוטה מהדרך, הוא מסמן מטרות בהתחלה ולא משנה אותן. היום, השקט שלו נותן לשחקנים אמונה, בו ובדרך. הייתי כבר במשחקים קריטיים עם שלמה שרף, וגרנט שונה בהכנה. הוא יותר קשוב לשחקנים, מדבר איתם, חש אותם, ולא נותן יותר לשום דבר להסיט אותו מהדרך".

במכבי ת"א גרנט ידע הרבה משחקי עונה, ולרוב השורה התחתונה לא השתנה: במשחקים שהמאמן היה צריך לנצח על הנייר, הוא הצליח; במקרים שהוא נחשב נחות או שווה, התוצאות לעיתים קרובות מאכזבות. ב-1992 הוא ניצח 1:5 את מכבי חיפה במשחק העונה (ו-4:2 בחצי גמר הגביע) וזכה באליפות, אבל הפסיד בגמר הגביע להפועל פ"ת. ב-1993 הוא הגיע עם מכבי לטדי, בידיעה שרק ניצחון ימחק את הפער מבית"ר, אבל חזר עם 1-1. בשנתיים שלאחר מכן הוא הפסיד פעמיים למכבי חיפה הנוצצת של גיורא שפיגל, פעם אחת 5:0 (בניצוחו של ראובן עטר), ושנה אחר כך 3:0 בבית (בניצוחו של חיים רביבו). בתווך, גרנט ניצח את חיפה של שפיגל בגביע המדינה, ופיצה מעט על המפלות הללו.

להפסד 3:0 לחיים רביבו ב-1994/5 לא היה יותר מדי משמעות, כי ההתמדה של גרנט במשחקים האחרים שמה אותו בעמדה מצוינת לאליפות במחזור האחרון: מכבי ת"א היתה זקוקה לניצחון בבאר שבע, כשבמקביל מכבי חיפה אירחה בבית את בית שאן. ואכן, הקבוצה העקבית של גרנט, אותה הוא הכין למשחק בשקט ובשלוה. ללא הצהרות בומבסטיות או שינויים פתאומיים בהרכב, ניצחה כצפוי מכבי תל אביב את באר שבע משער של אלון ברומר, וחגגה אליפות חסרת תקדים, אחרי שנודע שחיפה של ברקוביץ' ורביבו הפסידה בבית לבית שאן. אין מה לומר, גרנט הפיק לקחים מימי עלומיו הלחוצים בפ"ת.

"כמו תמיד, אברם עשה דברים מאוד סטנדרטיים לפני המשחק", אומר אלי דריקס, שחקן מכבי באותו משחק. "היום מתלוננים שקלינגר מתייעץ עם נמני, אבל גם לפני המשחק ההוא גרנט התייעץ איתי, האם אפתח בהרכב. גם היום הוא נוהג כך בנבחרת".

השנתיים של גרנט במכבי חיפה לא התאפיינו במשחקים קריטיים במיוחד. לפעמים נגד בית"ר של גוטמן (תיקו וניצחון), לפעמים נגד הפועל תל אביב של קשטן (כמה תוצאות תיקו וניצחון 3-0 גדול ב-2002), אבל לא משהו יותר מדי קשה. לחבורה של בניון, יעקובו, פראליה, רוסו וז'וטאוטס לא היו מתחרים אמיתיים בליגה. לקראת סיום השנתיים שלו במכבי חיפה, גרנט עמד בפני אתגר הקשה ביותר שלו: להשלים בגמר הגביע דאבל ראשון עם מכבי חיפה, מאז אותו דאבל ששלמה שרף חגג על חשבונו, כאשר אימן בהפועל פ"ת.

על הנייר, מכבי חיפה, שעלתה באותו הרכב חזק כמו בליגה, לא היתה צריכה להתקשות מול מכבי ת"א של ניר לוין. אבל יעקובו, רוסו ובניון לא הצליחו לכבוש במשך 120 דקות, גרנט ביצע רק חילוף אחד במשחק, בדקה ה-108, ואחרי 0-0 בסיום ניצחה מכבי ת"א בפנדלים. גרנט, נכתב למחרת בעיתונים, היה צריך להעיז יותר, לסטות מדרכו העקבית והמצליחה, כדי להביא את הדאבל. "חיפה רצתה", נכתב, "אבל עד גבול מסוים".

המבחן הגדול בקמפיין הראשון של גרנט כמאמן נבחרת היה קשה במיוחד. נבחרת ישראל נדרשה להתעלות יוצאת דופן, כדי לנצח בסלובניה ולשנות את התמונה בבית. פרשנים רבים טענו שישראל נדחקה לפינת הזאת, בגלל שלא יזמה מפסיק במשחק הראשון נגד הסלובנים בטורקיה (0:0), מה שמאוד מזכיר את הסיטואציה הנוכחית, ערב המשחק בשוויץ.

נאמן להרכב הישן שלו, עלה גרנט עם הרכב של שלושה בלמים, אחד מהם קייסי, כשעידן טל תופקד כמגן שמאלי. כהרגלו בקודש, גרנט לא הצליח להרים את קבוצתו מעבר למצופה, ובמחצית התוצאה כבר היתה 2:0 לסלובניה. הפעם, גרנט הגיב מהר לאירועים, הכניס את בלילי במקום קייסי במחצית, אבל זה לא הועיל. המשחק הסתיים ב-3:1. למחרת בעיתונים ביקרו הפרשנים את העדר היוזמה. לופא קדוש טען שחסר לגרנט חלוץ ושלמה שרף תקף חזיתית כל מימד בנבחרת. גרנט יודע שכל הנשמות הטובות יחזרו עם אותן טענות, אם בשוויץ הנבחרת שלו לא תתעלה באופן חד פעמי ותנצח כנגד כל הסיכויים.

מעבר להיסטוריה העגומה של נבחרות ישראל ברגעי האמת, גרנט יסחב במוצ"ש תיק אישי משלו, ממנו הוא יצטרך להיפטר. צורת עבודתו הייחודית קטפה אינספור הצלחות, גייסה את שחקניו למען המטרה, אידיאולוגיה שהפכה את נבחרת ישראל הרכרוכית ליחידה לוחמת ומגובשת בקמפיין השני שלו. קשה שלא להתפעל מהדרך של גרנט בנבחרת, אבל כדי להשיג יותר צריך לפעמים לסטות מהדרך ולא להיכנע ליחסי הכוחות על הנייר. אחרי הכל, למרות ההישגים, חייבים לזכור שהנבחרות היחידות עליהן גברה ישראל עד עתה תחת גרנט הן מלטה וקפריסין. לפעמים מאמן צריך לעשות את הבלתי ייאמן באופן חד פעמי, סגולה שקצת חסרה למאמן הלאומי. ביום שבת, נגד שוויץ, לגרנט יש הזדמנות למחוק גם הסטיגמה הזאת.