ברקוביץ' לא צריך את גרנט

בשבת בשוויץ, ישראל צריכה לנצח. פחות מניצחון ישאיר אותנו עם עוד קמפיין חביב לרזומה. אף אחד לא אומר שזה יהיה קל, ועל פי הכושר הנוכחי של כמה שחקני מפתח, זה גם נראה קשה מאוד.

גרנט, כמו גרנט, נשאר יציב ואיתן בדרך שלו, שנכון לשבוע הנוכחי הביאה אותו לאן שאף אחד לא חלם להגיע לפני המשחק הראשון בצרפת. הוא גם דואג להזכיר את זה בכל הזדמנות, יחד עם אנקדוטת זכויות השידור של המשחק בפאריס שאף אחד לא רצה לקנות. אבל היום, בשבוע "הכי גורלי של הנבחרת מאז אוסטרליה וקולומביה ב-89'", כמו שכל כך אוהבים להגיד אצלנו כל שנתיים עגולות, הגיע הזמן להפסיק לפזר ערפל ומשפטים סתומים, ולהסביר לציבור בציון את מה שמגיע לו לשמוע. למה עכשיו אתה לא מזמין את אייל ברקוביץ'?

בהתחלה זה היה סיפור הצערת הנבחרת, שירד מהפרק עם זימונו של אלון חרזי ושיתופם הקבוע של נמני, קייסי, ובאדיר. גם הדיון הפופולרי והמיתוס שנוצר מתוכו, לפיו אייל ברקוביץ' ויוסי בניון לא יכולים לשחק יחד, כבר אינו רלוונטי ומעליב אפילו את שק התירוצים של גרנט. יוסי כבר לא ילד בן 19 שצריך ביטחון ואותות אמון מהמאמן שלו, והשבועיים הראשונים שלו בווסטהאם רק מוכיחים את הפוטנציאל שגלום בו, אם רק היו סביבו שחקנים טכניים שמבינים את התנועה שלו לעומק. מלבד זאת, בניון הוא לא שחקן שמשפיע על המשחק מבחינת השליטה בקצב ובניית ההתקפות. הוא שחקן יצירתי, מסוכן, ומהיר, שיכול לשנות משחק.

אחר כך נאמר לנו שאיל לא משחק באופן קבוע, ואינו נמצא בכושר משחק. בנושא הזה, לפחות, ברקוביץ' סתם בשבועות האחרונים הרבה פיות להרבה אנשים, שאולי כבר שכחו איזה איכויות יש לו. בכל אחד מהמשחקים בהם שותף הוא היה הטוב במגרש, וגילה ניידות יוצאת מן הכלל ויכולת שמירה על הכדור ברמות הגבוהות ביותר. בבאזל, להזכירכם, גרנט רוצה לנצח. השאלה שמציקה היא, מדוע לא שוקל המאמן הלאומי לצרף לסגל (ואייל כבר אמר שאין לו בעיה לשבת אפילו על הספסל) שחקן עם כמות נסיון כזו, שיכול לעזור בהחזקת הכדור, להוריד עומס מבניון, טל ובאדיר, להחזיק בכדור ולתת מנוחה להגנה, ולפתוח עוד אופציות התקפיות? בונקר דוגמאת אירלנד בחוץ, ואפילו שוויץ בבית, ישאיר אותנו עם מפח נפש נוסף. גם מערך חמשת הבלמים.

גרנט מבחינתו ממשיך לנסר לנו באוזן את המשפטים הקבועים: "אני מאמין בבחורים. יש לנו דרך ונמשיך ללכת בה", וכשנשאל ישירות על ברקוביץ', הוא פוטר את עצמו בכך שאינו מתייחס לשחקנים שאינם בסגל. הבעיה היא שאנחנו מתעסקים פה בנבחרת לאומית, ולא ברכושו הפרטי של גרנט. וכשיש שחקן בכושר טוב, הבולט מעל כולם (כולל מעל הקפטן אבי נמני שעדיין לא מתקרב לכושר משחק ברמה גבוהה, אבל עדיין שומר על חולצת ההרכב), מגיע לאוהדים לדעת מהי מערכת השיקולים שגרמה לאי זימונו, אלא אם כן מדובר בשיקולים פוליטיים – אישיים, שבהם כמובן אין לנו שום רצון להתפלש ולטנף את נפשנו הצחורה.

התלכיד המגובש שיצר גרנט, ועל כך מגיעות לו כל המחמאות, הוא עדיין לא הנבחרת שאנחנו מפללים לראות. לפחות לא מבחינת איכות המשחק. התחושה בקרב רבים, היא שאייל הוא בדיוק השחקן שיכול לעשות את ההבדל ההיסטורי ביום שבת.