לוני, תירגע

כן, מר הרציקוביץ', כולם נגדך. ההתאחדות לכדורגל, איגוד השופטים, החתול של השכנה ואגודת מוניות השירות של קו 5. צריך גם לבדוק בחדרי ההלבשה בקרית שלום שהאח הגדול לא שם מצלמות. כיבואן של חברת אלקטרוניקה גדולה, אתה בטח יודע שאפשר לעשות דברים מדהימים עם הטכנולוגיה היום.

ההשתלחות התקשורתית חסרת ההיגיון (ולא בפעם הראשונה) של יו"ר מכבי ת"א מבליטה בפעם המי יודע כמה מה הבעיה האמיתית בקבוצה הזו. אין חלוץ? אפשר למצוא עדיין. ההגנה חושך? גם את זה אפשר לתקן. השוער הוא בעיה קשה, אבל שטראובר לא היה עד עכשיו ההבדל בין מכבי מאיימת למכבי של התחתית, הוא אפילו לקח איתה אליפות. הצרה הגדולה היא המנטליות הבכיינית ואיבוד העשתונות, תכונות שקשה להחליף בקרית שלום גם בנסיבות החגיגיות של מאה ימי הולדת.

אתה חושב על הבלגאן שיש היום במכבי ת"א, מסתכל בלוח השנה ופתאום קולט: העונה עדיין לא החלה. שני משחקי גביע הטוטו פלוס משחק אחד בגביע אופ"א, עם סיכוי סביר לעבור בגומלין. בתנאי, כמובן, שמישהו יעשה שם כבר סדר. אגב, אף אחד לא ממש סופר באירופה את גביע אופ"א. הסיקור התקשורתי לזכייה של צסק"א בעונה שעברה הקביל כמעט לסיקור של זכיית מכבי ת"א ביורוליג בכדורסל. אבל אחרי שלושה מפגשים, שניים מהם בגדר משחקי אימון, פתאום הופכת ההתמודדות מול אפואל ניקוסיה לעסק של להיות או לחדול עבור הצהובים, משחק חורץ עונה עוד לפני שזו החלה. כמו לפני שנתיים מול ז'ילינה. למה יש, איכשהו, הרגשה שחיפה שוב תסיים לפניהם, למרות הכישלון מול מאלמו?

לפני עשור היתה במכבי ת"א קבוצת ניהול שלוני היה חלק ממנה. האיש שעמד בראשה היה מודי פלד, אדם שקט שנהג לנתב את הלחץ לאפיקים חיוביים, אף פעם לא התלהם ונתן למאמנים המנוסים שלו, גרנט וקשטן, להתעסק עם מה שקורה בכר הדשא. זה נגמר באליפות ועונה אחר כך בדאבל. אחרי זה באה ההשתלטות של לוני ומינוי גרנט במקום קשטן, אקט שעדיין רודף את הקבוצה. כעבור עשר שנים אין זכר למכבי הממלכתית של אז. יש הרבה ציפיות, כאלה שבאגודה עצמה יצרו במודע כדי למכור כרטיסים ומינויים. אלא שמאז חוק הביתיות שעבר נגדם משננים שם מנטרה אחת, "כל העולם נגדנו", במקום להתרכז בהכנות האמיתיות לליגה. עכשיו תארו לכם שבמקום להתלהם נגד לירן וקסברגר (היה גרוע, קורה לכל שופט), היה היו"ר יוצא ומכריז: "חבר'ה, תרימו את הראש, כולו גביע הטוטו". מתעלם מהשיפוט, מסרב להתייחס להרחקת גונזאלס על ידי ההתאחדות ופשוט ממשיך הלאה, שלא לדבר על המאמן שלו שמתלונן ש"כל פעם יש לנו נאחס אחר". מתי כבר ייגמר מלאי הנאחסים הזה?

בניגוד לרבים, דווקא נהניתי ממכבי ת"א ששיחקה בניקוסיה, לפחות ב-60 הדקות הראשונות. בעוד שאפשר היה להרגיש את בעיית החלוץ, ניתן היה לחוש מהצד השני ברוח חדשה שמנשבת. זה בלט גם בדקות הראשונות בדרבי של שבת. מכבי ת"א משחקת כדורגל אופטימי, כזה שמחפש את השער. אין לה חלוץ, יש לה בערך שני שליש קבוצה עם אוריינטציה התקפית ולא רק שבלי שחקן חוד זה לא מספיק, זה מסוכן. ההגנה היא מסננת והשוער בעייתי, אבל זו עדיין הרגשה של קבוצה אחרת. בדיוק בשביל זה נועד גביע הטוטו – לתקן את הליקויים לקראת ההצגה האמיתית. יותר מרבבת מינויים תגיע בכל שבוע ביתי להצגה הזו.

אז לפני היציאה הזו לתקשורת, תחשוב, לוני, על הכסף שהשקעתם, על השחקנים היקרים שהבאת ועל הקהל שלכם. הם יותר חשובים מכל זעקה קורעת לב שדופקים אתכם ויותר מכל סגירת חשבונות קטנונית עם האוהדים של הפועל ת"א. תתרכז בעיקר, לא בטפל. בסופו של דבר זה עוד עשוי להשתלם.