אמא, רוסיה!

באו:
ארקדי גיידמק (מיליארדר), תומר בן יוסף (בלם), תומר חליבה (מגן ימני), מזואה אנסומבו (קשר הגנתי), יואב זיו (קשר חלוץ), ג'ף טוטואנה (חלוץ).

הלכו:
אינדיו פריירה, פבריסיו בנטו, עופר טלקר, מיקי עטייה, דניאל היידמן, טל בנין, אבי נמני, ג'פרסון קלדיירה.

מטרות:
לאור איכות הסגל, כמות הקהל, רמת האצטדיון והתמיכה הטרייה והמפתיעה של ארקדי גיידמק, בית"ר יכולה וצריכה להיות צלע לגיטימית במאבק על התואר. הבעיה היא שזה מה שאמרו על מאגר הכשרונות של אוחנה בעונה שעברה, אבל המאמן הכושל עדיין מתקשה להוציא זהב מהמכרה שלו. אוחנה ופניג'ל הפכו את בית"ר לקבוצה עם מנטליות של הפועל פ"ת, ולכן ינסו להציג העפלה לגביע אופ"א כהישג היסטורי. אם מכבי והפועל ת"א יראו העונה כמו שצריך, קשה להאמין שלצמד חמד מירושלים תהיה אפילו שמחת עניים כזאת.

למה המטרות כן יוגשמו:
כי מכבי ת"א לא נראית עדיין כמו קבוצת כדורגל ומכבי פ"ת נחלשה מאוד, כך שלבית"ר לא אמורה להיות בעיה להתברג במקום השלישי. עם אנסומבו וטוטואנה, שראויים לבמה הגדולה בטדי; עם יואב זיו, שצריך לשדרג את משחק האגפים של בית"ר; עם תומר בן יוסף ובלם זר נוסף, שאמורים להפחית את מאזן השערים העצמיים של אינדיו פריירה, ויחד עם אסולין, יצחקי, מליקסון, ברוכיאן ודנין, לבית"ר אין שום אפשרות לסיים מתחת למקום השלישי. חוץ מזה, גיידמק קרא תיגר על מכבי תל אביב כדורסל, אז מי זו בשבילו מכבי חיפה בכדורגל?

למה לא:
כי מאמן שמביא ברגע האחרון בלם וקשר אחורי, הציר של כל מועדון כדורגל חזק ומצליח, כנראה לא יודע איך לבנות קבוצה (למרות נסיעת עבודה ארוכה לדרום אמריקה בקיץ). על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבית"ר השכונתית והמבולגנת של אוחנה. הבעיה היותר חמורה של בית"ר היא חוסר האיזון והגיוון בסגל ההומוגני שלה, ללא אף שחקן שהיה כבר במעמדים גדולים. נראה שאוחנה שכח להביא רועה או שניים לעדר שלו. הכוונה להפיל כבר עכשיו את התיק הזה על אבירם ברוכיאן, ילד עם אופי ואגרסיביות של אפרוח, עשויה להתברר כבכייה לדורות. גם הכסף של גיידמק, לא יוכל להקנות מקצועיות למאמן בית"ר.

גם בפעם הקודמת שאוחנה אימן את בית"ר, נפתחו בטדי הארנקים אחרי שקובי בן גור הצטרף לקבוצה. אך במקום לבנות משהו יסודי, אוחנה הימר, כהרגלו, על סוסים ותיקים ועייפים, כמו אלון מזרחי, ראובן עטר וניר סביליה, שהיו אז הרבה מעבר לשיאם. גם אז אוחנה לא ידע למצוא טאלנטים רעננים לבית"ר, הלך על בטוח ונפל בגמר הגביע. מה גורם לכם לחשוב שאחרי שבע שנים רזות זה הולך להשתנות?

למה לבוא לראות:
כשהיהלום של מאור מליקסון זוהר, אין שחקן שיותר כיף לראות בארץ. אפילו בברזיל הדריבל שלו שלו נחשב משהו מיוחד. וגם כאשר זה לא קורה, עדיין נופלים הכי הרבה שערים במשחקים של בית"ר. תארים אין אולי בטדי, אבל אקשן תמיד יש בשפע.

שחקן המפתח:
אבירם ברוכיאן. אם בן הדוד של אורי מלמיליאן יעשה את הבלתי ייאמן, ייקח מנהיגות כבר העונה ויפסיק להיות כשרון לא יציב, אולי אוהדי בית"ר יפסיקו להעלות באוב את חולצה מספר 8.

ממה בית"ר צריכה להתנתק:
מהמאמן המתחזה אוחנה, מהיו"ר ההזוי פניג'ל, מאלימות הגואה של הקומץ והגזענות המתפשטת לכל חלקה טובה שעוד היתה בטדי.

שורה תחתונה:
גיידמק קנה, אבל אוחנה ופניג'ל עוד כאן לפחות לעוד שנה. מישהו מאמין בשינוי?

באו:

פבריס לוקומבו (בלם), אנדרה קלדיירה (קשר אחורי), כפיר אדרי (קשר שמאלי)

הלכו:

גל אלברמן, תומר בן יוסף, אדהם הדיה, פרינס דאייה, קובי רפואה


מטרות:

על פניו, מכבי פתח תקווה נטולת הקהל, שאיבדה שני שחקני נבחרת, אינה אמורה לכוון גבוה. אבל השאפתנות של משפחת לוזון הוכיחה כבר מזמן שהנייר הוא לא פונקציה, וגם השנה, ובמיוחד השנה, מכבי פתח תקוה מגיעה נחושה להוכיח שההישגים בשנתיים האחרונות לא נבעו מחולשת הענף. החגיגות הגלקטיות בקרית שלום ומסיבות השיבה הביתה של קשטן בהפועל תל אביב לא עושות יותר מדי רושם על החבורה המגובשת של גיא לוזון, שמייצגת מלחמה לוחמת וגאה.

למה המטרות כן יוגשמו:

מכבי פתח תקווה קוטפת בשנים האחרונות את פירות הבניה לטווח ארוך. אלברמן ובן יוסף הוחלפו על ידי שחקנים זרים, אבל טועמה, קלדיירה וכפיר אדרי ידחפו את עומר גולן למימוש הפוטנציאל העצום הטמון בו, והמכונה המשומנת של גיא לוזון תמשיך לעבוד, בלי לאבד כמעט דבר. מכבי תל אביב, עם ערימה של שמות מזדקנים עמוסי אגו, הפועל תל אביב הלחוצה של קשטן ובית"ר המבולבלת, מציגות הרכבים חדשים ולא מגובשים, מול ההמשכיות של הלוזונים. מכבי חיפה זה סיפור אחר. בקיצור, באופק ממתינה עוד עונת סגנות, כנגד כל הסיכויים.

למה המטרות לא יוגשמו:

מכבי פתח תקווה איבדה הקיץ שניים משלושת שחקני המפתח שלה. גל אלברמן השאיר חלל עצום במרכז השדה, תומר בן יוסף נטש את עמדת הבלם לטובת המזומנים והפסאדה של טדי. גיא לוזון בונה על אנדרה קלדיירה והקונגולזי פבריס לוקומבו כמי שיחפו על השניים, לא בטוח שזה יספיק למלא את האיזון שהופר. אם לא די בהחלשות של פתח תקווה, הרי שמכבי והפועל תל אביב ואולי גם בית"ר ירושלים לא מתכוונות לעבור עוד עונת בלהות כמו בשנתיים האחרונות. מול סוללות הכוכבים של קלינגר וקשטן והרעב של ילדי אוחנה, קשה לראות את השחקנים הבינוניים של לוזון משחזרים את הישגי השנתיים הקודמות. במקרה הטוב, זה יגמר במקום הרביעי.

למה לבוא לראות:

אין כמו קבוצת כדורגל ישראלית שמתבססת על צעירים כחול-לבן, ומכבי פתח תקווה היא אולי היחידה שעדיין שומרת על הציביון הזה. גל אלברמן ותומר בן יוסף שנמכרו, עומר גולן, רוביל סרסור, סולי צמח ואסי משיח, איפשרו ללוזונים לשרוד כלכלית ולהתחזק רק בעמדות שבאמת צריך. פס הייצור כבר מנפק את הדור הבא: נאור פסר, שי דוד ואחרים. העתיד כבר כאן.

שחקן המפתח:

סלים טועמה. אחרי עזיבתו של גל אלברמן, שהיה נקודת האור היחידה בין חוטבי העצים בקישור, הגיע זמנו של הקשר היצירתי היחיד בקבוצה לתפוס פיקוד, אחרי קיץ מוזר שבו עשה הכל כדי לחזור לוולפסון. אז בעיטות חופשיות כולנו כבר למדנו שהוא יודע, אבל העונה הוא יצטרך להוכיח שהוא השחקן הטוב בליגה מחוץ לליגה של הגדולות.

ממה צריכה להתנתק:

מההתנהגות הוולגרית של הלוזונים, מהגידופים וההצהרות שחצניות, מהעימותים מילוליים והגופניים עם החברים בברנז'ה. זו אולי הסיבה לכך שקבוצת הכדורגל של מכבי פתח תקווה לא זוכה אפילו למינימום מהסימפטיה שכה מגיעה לה.

שורה תחתונה:

אחרי שנתיים באופ"א, מישהו חושב שהלוזונים יוותרו על הקוקטיילים בז'נבה?

באו:

יוסי שקל (שוער), ארנסט אטצ'י (בלם), ז'אן דיקה דיקה (בלם), קובי מוסא (מגן), גיא שמיר (קשר), זוראן ראיוביץ' (חלוץ), חנן פדידה (חלוץ), עמית אוחנה (חלוץ, עלה מהנוער).

הלכו:

אסי רחמים, אריק אג'יפור, טל נווה, מתן אוחיון, עמנואל פאפו, אייל אלמושנינו, אנש עזיז, ז'אן טלסניקוב, יחיאל צגאי, סלמן עמר, פליקס אבוקה, עמיר תורג'מן

מטרות:

לשחזר את העונה שחלפה ולתפוס מקום טוב בצמרת, משהו בין 3 ל-6. לאשדוד יש סגל טוב, צעיר ובריא עם מאמן טוב ומנוסה. היא צריכה ויכולה להוכיח שהעונה האחרונה לא חד פעמית.

למה המטרות כן יוגשמו:

בגלל השקט הנפשי של יוסי מזרחי, העבודה של אלון חזן מאחורי הקלעים והצעירים, יניב עזרן ומשה אוחיון, שני שחקנים שכל קבוצה בליגה הייתה רוצה. ארנסט אטצ'י הוא אפגרייד לאריק אג'יפור הבינוני בהגנה הרעועה.

למה המטרות לא יוגשמו:

הרגשה שאין לקבוצה אבא ואמא. אף אחד לא יודע מי מנהל אותה, ידיו של בן זקן עדיין נוגעות במועדון והמילה "עמותה" גורמת סיוטים לכל אוהד שחרד לעתיד קבוצתו.

למה לבוא לראות:

כי יניב עזרן הוא אחד החלוצים הטובים בארץ ומשה אוחיון משלים יחד איתו צמד קטלני ואטרקטיבי. אם השניים האלה יתנו עונה טובה, הם יסיימו עם משהו כמו 25-30 שערים ובישולים ביחד.

שחקן המפתח:

ארנסט אטצ'י. אשדוד ספגה בשנה שעברה 44 שערים, מאזן כמעט שערורייתי. העובדה שזה הספיק לאשדוד כדי לסיים במקום השלישי מעידה על איכות הליגה, אבל בעונה הקרובה, עם מכבי תל אביב המשודרגת, המיליונים החדשים של בית"ר והאמביציות של הפועל ת"א, אף אחד לא ייתן למזרחי ושחקניו מתנות. אריק אג'יפור לא עשה את העבודה, אטצ'י ינסה לשפר לכיוון המאזן של אלה שהקדימו את אשדוד, מכבי פ"ת (27 שערי חובה) ומכבי חיפה (24)

ממה אשדוד צריכה להתנתק:

מג'קי בן זקן וחיים רביבו. לא שהם עשו עבודה רעה, פשוט יש כל הזמן הרגשה שרוחם עדיין מרחפת מעל למועדון. אם כבר חילופי משמרות, אז עד הסוף.

שורה תחתונה:

עוד עונה רגועה באשדוד, ולו בשל העובדה שהצרות שעברה בקיץ האחרון מתגמדות לעומת רוב הקבוצות בליגת העל.

באו:

ראובן עובד (קשר התקפי), וינסנט אניימה (שוער), יניב אלול (בלם), הויה קובאצ'ביץ' (קשר), ברק בדש (חלוץ)

הלכו:

איוון מרוסלאבץ, גבריאל לימה, אדריאן גמאן, יוסי שקל

מטרות:

בתור התחלה, בני יהודה רוצה שוב לסיים בין 6 הראשונות, עונה שלישית ברציפות, אלא שעמוק בפנים היא מקווה לקפוץ עוד מדרגה ולסיים בין ארבע הראשונות. רק ככה אף אחד לא יאמר יותר שההצלחה שלה בשנתיים האחרונות נבעה מחולשת הליגה. ניצן שירזי ישמח לקנח עם כרטיס אירופה ואולי אפילו גביע קטן. נשמע יומרני? גם לנו. אבל האם לפני שנתיים האמנתם שבני יהודה תתנתק מקרבות ההישרדות ותסיים לפני מכבי והפועל ת"א?

למה המטרות כן יוגשמו:

ניצן שירזי סתם חורים בהגנה עם הבלם יניב אלול והשוער וינסנט אניימה. במקביל, הוא ייהנה שוב מאימורו לוקמן היציב והחזק וקובי דג'אני המשתפר בקישור ההגנתי. החלק הנוצץ ביותר של הזהובים יהיה השנה מרכז הקישור, עם בן לוז, ראובן עובד, מטה בטורינה וקובאצ'ביץ'. משה ביטון וברק בדש בחוד ינסו לאכול כמה שיותר בישולים מתוצרת הקישור המבריק.

למה המטרות לא יוגשמו:

לניצן שירזי יש בעיה באגפים. להוציא את אסי בלדוט, אין לו קיצוני אחד שיודע לפרוץ ולנצל פרצות. גם מבחינת חלוצים הסגל דליל מדי. משה ביטון אמנם הוכיח שיפור ממשחק למשחק ומתדפק על דלת הרכב הנבחרת, אבל ברק בדש עדיין לא הוכיח את עצמו בליגת העל. שיתוף הפעולה שלו עם ביטון, במידה ששירזי ירצה לשחק עם שניהם, עשוי להותיר ספסל ריק מחלוצים.

למה לבוא לראות:

השילוב לוז-קובאצ'ביץ'-בטורינה-ביטון, נראה מרשים ויכול לגרום הרבה כאבי ראש לכל הגנה. כולם מטפלים יפה בכדור ויודעים לעשות הכל. אם תוסיפו להם את הברק של ראובן עובד, תקבלו קבוצה סופר-אטרקטיבית שכיף לראות.

שחקן המפתח:

בן לוז, כמובן. אם הקשר המצוין לא יהיה פצוע, בני יהודה יכולה להגיע רחוק מאד השנה. לפני שנה וחצי גמרה הפציעה שלו לבני יהודה את העונה בשלב מוקדם יחסית, כשאיתו בהרכב כבשה הקבוצה את המקום הראשון לאורך זמן. הפעם לוז מבטיח שזו השנה שלו. אם זה יקרה, תהיו בטוחים שהוא ייקח איתו את בני יהודה לגבהים חדשים.

ממי בני יהודה צריכה להתנתק:

בשנת ה-70 לייסוד המועדון, התנתקו הזהובים מלא מעט גורמים שליליים שמנעו את התקדמותם. הקבוצה נטשה את השכונה ועברה לשחק (ובהצלחה יש לומר) בבלומפילד. האוהדים התמתנו, השחקנים כבר לא מתפרעים, ההנהלה הפכה שפויה והתרנגול כבר לא תופס פריימים כבעבר. ניצן שירזי מדבר בנימוס על "בני יהודה שלטה במשחק" ו"בני יהודה בתהליך התקדמות". בקיצור, בני יהודה הפכה לקבוצה נחמדה, שלא לומר סימפטית. אבל האם בני יהודה הלכה כל כך רחוק עם תוכנית ההתנתקות, שלא נותר לה אופי?

שורה תחתונה:

אפשר להוציא את הקבוצה מהשכונה. מסתבר שאפשר גם להוציא את השכונה מהקבוצה.