ליגת העל יוצאת לדרך בשבוע הבא, ודומה כי הקיץ הזה היה הסוער ביותר בשנים האחרונות. הארנקים נפתחו, הרכישות בוצעו ועושה רושם, לפחות כרגע, שהמירוץ לאליפות יהיה מגוון ומעניין יותר מבשנים קודמות.
זוהי רק הכתבה הראשונה בסדרה. בשבת נפרסם כתבה נוספת (הכוללת את בית"ר ירושלים, קבוצה עם פרופיל גבוה בפני עצמה) וביום ראשון נתמקד בתחתית.
מכבי חיפה (חמי אוזן)
באו:
רפאל אולארה (בלם), אדורם קייסי (מגן), קלמי סבן (מגן), ויקטור אורמזאבל (קשר אחורי), שלומי ארבייטמן (חלוץ).
הלכו:
ווסקלי גונזלבש, נג'ואן גרייב, ג'ובאני רוסו, וואליד באדיר, אליניב ברדה (מתנדנדים: רביד גזל ואורי אוזן).
מטרות:
למרות ששתי האליפויות הרצופות היו אמורות להשאיר את מכבי חיפה שבעה ולהשתיק את אחרון המבקרים של רוני לוי, האימפריה של יענקל'ה שחר עומדת העונה בפני אתגר חשוב ומכריע: לזכות באליפות שלישית ברציפות, דבר שלא קרה כאן מאז חמש האליפויות הרצופות של הפועל פ"ת בתחילת שנות השישים, ולרמוס סופית את הניסיונות האחרונים של מכבי והפועל ת"א לקרוא תיגר על ההגמוניה החיפאית. אם רוני לוי יעמוד במשימה הזאת, יעקב שחר יהפוך למיני שמעון מזרחי, ואולי גם יסלח על פאשלת מאלמו.
למה כן יוגשמו:
אחרי ההדחה הכואבת מאירופה, מכבי חיפה באה עם רעב עצום לתקן את הרושם. חניכיו של רוני לוי ייהנו מראש נקי למשימה היחידה שנותרה להם, ועם התקפה שכוללת את רוברטו קולאוטי, שלומי ארבייטמן ויניב קטן, זה לא צפוי להיות קשה כל כך. גם לעידן טל, שצפוי לתמוך בהם מאחור, יש עדיין מה להוכיח, במיוחד לאור הקיץ הקשה שעבר והחוזה החדש שבדרך. מעל הכל, תהנה מכבי חיפה מהקבוצה הטקטית הממושמעת שבנה רוני לוי, מתכון שעובד מצוין כבר שנתיים בליגה.
למה לא:
למרות הבשורות הטובות שצוינו לעיל, המשחק נגד מאלמו חשף לא מעט בעיות בסגל מכבי חיפה. העונה השמיכה של רוני לוי קצרה מדי. רוב שחקני הספסל הנוצצים עזבו (ברדה) או קודמו להרכב עקב עזיבתם של רוסו ובאדיר (זנדברג). מאמן חיפה יצטרך לקבל תפוקה הולמת מילדים כמו ליאור רפאלוב, עדן בן בסט ושי בירוק. יהיה מעניין במיוחד לראות את שי בירוק, שינסה להשכיח את העזיבה של ג'ובאני רוסו, בעיקר לאור התחושה שגוסטבו בוקולי לא מספיק יציב בעמדה הימנית של הקישור. ובכלל, בלי הווינריות של באדיר, שהגיע לחיפה לפני חמש שנים וזכה בארבע אליפויות, נדמה שחיפה יותר חלשה מאשר בעונה שעברה. מכבי והפועל ת"א, לעומת זאת, חזקות יותר.
שחקן המפתח:
ויקטור אורמזאבל יצטרך לחפות על החיסרון של באדיר, המנוע של מכבי חיפה בחמש השנים האחרונות והווינר הגדול של הכדורגל הישראלי. אם הארגנטיני שהגיע מהספסל של בוקה ג'וניורס יתגלה כעוד פגיעה מוצלחת של רוני לוי, כמו חאבייר דירסאו, עידן טל יוכל לחזור לעמדה בה פרח בעונה שעברה, בצד שמאל של הקישור הקדמי, ומכבי חיפה תיראה בדיוק כמו אשתקד. משמע, אליפות.
ממה צריכים להתנתק:
1. יעקב שחר חייב לטפל במרמור הגובר בתוך הקבוצה שלו, סביב סוגיית החוזים של יניב קטן ועידן טל. בעבר, בעיות חברתיות דומות פירקו את מכבי חיפה.
2. מהקהל הבוגדני, שלא לומד לקח. אחרי שיניב קטן השתיק את החוליגנים שמיררו לו את החיים כשעלה מהנוער, והביא שתי אליפויות, הגיעו שני משחקים לא טובים של החלוץ, שהחזירו את האספסוף לגדרות.
שורה תחתונה:
מקומות 1-3. אליפות או התרסקות. בחיפה אין באמצע.
מכבי תל אביב (איזי עין דור)
באו:
אבי נמני (קשר התקפי), אייל ברקוביץ' (קשר התקפי), ג'ובאני רוסו (קשר התקפי), איוג'ן טריקה (קשר התקפי), בלסינג קאקו (קשר אחורי), אבי יחיאל (מגן ימני/בלם), ז'וזה דוארטה (חלוץ), כריסטיאן גונזאלס (בלם), ארז אליאב (מגן/קשר ימני), ציון כהן (חלוץ)
הלכו:
ברוך דגו (קשר התקפי), ראובן עובד (קשר התקפי), אמיל אמבמבה (מתנדנד), אלי ביטון (מתנדנד), אלעד בונפלד (קשר התקפי), אורן זיתוני (קשר אחורי), קובי מוסא (מגן ימני), ערן לוי (חלוץ), מארסיו ג'ובאניני (בלם)
מטרות:
אייל ברקוביץ' אולי נסחף כשאמר "דאבל", אבל אליפות זה המינימום שהקבוצה המשודרגת כביכול של מכבי צריכה לדרוש מעצמה. בקיץ, ואפילו עוד הרבה לפניו, עבד ניר קלינגר קשה מאוד על מנת ליצור קישור נוצץ, איכותי, חכם ובעל ניסיון, שימחק את חרפת העונה שעברה. מצד שני, ההימור על סגל מתבגר ואיטי יחסית עוד עשוי להסתיים בכישלון גדול עוד יותר מזה של השנה שעברה. בלי אליפות והגעה לשלב הבתים של גביע אופ"א יתחילו האוהדים להתגעגע לאמיל אמבמבה, ג'ובאניני וערן לוי, שסיימו, אחרי הכל, עם גביע ועם לא מעט זיכרונות יפים משלב הבתים של ליגת האלופות.
למה המטרות כן יוגשמו:
בראש ובראשונה, הקהל. עם יותר מעשרת אלפים מנויים מובטחים, למכבי תהיה תוספת כוח אדירה מהיציעים. בהגנה הצטרף אבי יחיאל היציב, שהפך לנציג היחיד בנבחרת של גרנט. בקישור הביאה מכבי את הייצוא הישראלי המוצלח ביותר לאירופה בעשור האחרון: אייל ברקוביץ', שגם אם ייתן "70-80 אחוז" ממה שהוא יודע, זה עשוי להספיק. אבי נמני, רעב מתמיד, ישלים אותו ויוסיף את מימד המנהיגות. וג'ובאני רוסו, למרות שהפך פתאום לכינור שלישי, רעב לא פחות מהם. החיבור בין כל הותיקים הללו יכול אולי לקחת כמה שבועות, אבל בסופו של דבר, הניסיון יעשה את שלו וקלינגר ישיג את הדבק שהוא מחפש. מי שחושש שבדרך יהיו לא מעט קרבות אגו, צריך לזכור כי שכשמדברים על אגו אצל השחקן הישראלי מתכוונים לגילאים צעירים יותר. בשלב מסוים, כששחקן מתקרב לעשור הרביעי של חייו, הוא הופך בוגר וסבלני יותר. כך שאין סיבה שעשרת אלפי המנויים לא יחגגו כמו שצריך את שנה המאה.
למה לא:
כי קלינגר הוכיח לא פעם שיוזמה היא ממנו והלאה, ומי יודע מתי היתה הפעם האחרונה שהוא תירגל אימוני התקפה באופן רציף. כי מאמן שחיפש חלוץ והביא קשר, לא נראה מוכן לליגה. כי התקשורת תעוט על כל שביב של לכלוך בקבוצת הכוכבים הזו ותגביר את מד הלחץ מידי שבוע. כי למכבי תל אביב אין שוער. כי אין לה גם חלוץ. כי הכבדות והאיטיות של נמני-ברקו-רוסו, המצויים בשלב האחרון של הקריירה שלהם, עשויות להוציא בסופו של דבר התקפות חסרות מחץ. כי הקהל של מכבי הוא הכי גדול בארץ, אבל גם הכי מלחיץ. כי כל קבוצות הכוכבים האחרות שנבנו בישראל גמרו מהר מאוד בפח הזבל של ההיסטוריה.
למה לבוא לראות:
אבי נמני מסובב בלמים, ג'ובאני רוסו פורץ מהאגף, כובש ועושה צחוקים עם החבר'ה. ז'וזה דוארטה מלהטט, בלסינג קאקו מפציץ ובעיקר, אייל ברקוביץ' מביא אותה בעוד איזה פס גאוני. מי צריך יותר?
שחקן המפתח:
מי היה מאמין שאבי נמני יחזור הביתה מהר כל כך, אחרי המריבה המתוקשרת לפני שנתיים. בזמנו היה חייב קלינגר לבעוט החוצה גם את טל בנין כדי שסילוק נמני יעבור יותר בשקט. עכשיו נדמה שהוא הביא את ברקוביץ' ורוסו רק כדי שישכחו מהעובדה שהוא פשוט נכנע ללחץ האוהדים, או יותר נכון הודה בטעויותיו. ובכן, עם כל הכבוד לרוסו וברקוביץ', נמני הוא עדיין המנהיג היחיד בקבוצה הזו. גם אחרי שנתיים בבית"ר הוא עדיין הלב שלה. וכמה אירוני, הוא גם היחיד שיכול לחבר את הפרויקט המגלומני של לוני וקלינגר לקבוצה מצליחה.
ממה צריכה מכבי להתנתק:
מהטעויות של לירן שטראובר, ומהר. גם ככה למכבי מספיק חורים בעמדות אחרות.
שורה תחתונה:
מקומות 1-3. מתי בפעם האחרונה הסתדר קלינגר עם כוכבים, ידע לזוז הצידה ולתת להם להראות מה שהם יודעים?
הפועל תל אביב (חמי אוזן)
באו:
ניר רחמין (שוער שלישי), אוגנין לאקיץ' (קשר אחורי), ואליד באדיר (קשר אחורי), ברוך דגו (קשר התקפי), גיל ורמוט (קשר התקפי), עומר פרץ (חלוץ), אליניב ברדה (חלוץ).
הלכו:
ביסקוט אמבלה, אילונגו אנגסניה, ברק בדש, גיא צרפתי, יוסי רוזן, יקיר לוסקי, כפיר אדרי, רומן וסיליוק.
מטרות:
שלא יספרו לכם סיפורים כאילו בהפועל יסתפקו בעונה כיפית שתשכיח את סיוט העונה שעברה. אל תאמינו לשירי אוהדים כמו "הדרבי מעל הכל", כאילו המטרה העיקרית של הפועל היא לקלקל למכבי את חגיגות המאה. שטויות. עם מאמן בקליבר של קשטן, ושחקני רכש כמו באדיר, ברדה, ורמוט, ודגו (דגו!), היעד האמיתי הוא רק תואר האליפות.
למה המטרות כן יוגשמו:
כי הגלקטיקוס של מכבי ת"א נראים כמו זיוף דהוי, והאלופים של מכבי חיפה כבר לא כל-כך מפחידים כמו בעונה שעברה. את עונת 1999/2000 קשטן והפועל פתחו כמועמדת המשנית לאליפות, וכולם זוכרים איך זה נגמר. גם העונה מסתובבים בבלומפילד כמה שחקנים רעבים, מאוד רעבים, ולכל אחד משחקני הרכש יש משהו להוכיח. עם ווינר כמו באדיר, מגן פנטסטי כמו ג'ון פנטסיל והגנה חזקה מאחור, לניר קלינגר יש סיבה לחשוש. חוץ מזה, לקשטן מתחיל לדגדג בידיים, אחרי כמה שנים בינוניות ללא תואר. מתכון מושלם להצלחה.
למה המטרות לא יוגשמו:
למרות התלהבות מעומר פרץ הצעיר, על הנייר לא נראה שלהפועל יש התקפה ששווה אליפות. ברדה הוא חלוץ שני קלאסי: כזה שעובד הרבה, מנצל את הזריזות והטכניקה שלו כדי לבשל שערים, אבל לא מבקיע בחסד שיתן תפוקה של 15 שערים בעונה. החלוץ שאמור להשלים אותו, איבזיטו אוגבונה, הוא בטח לא סקורר שיקטוף את פירות ההשקעה של ברדה, ופרץ נראה צעיר מדי למשימה הזאת. הסיטואציה הזאת מזכירה להרבה אנשים את השנים הגדולות של הפועל כסגנית, בהן היא החזיקה קישור יוצא מהכלל, אבל לא היה לה חלוץ ששווה אליפות.
למה לבוא לראות:
לא להאמין, אבל להפועל יש העונה קבוצה אטרקטיבית ושמחה. עם שחקנים שיודעים לטפל בכדור, לגרום לאנשים ביציע לחייך ואפילו לחזור הביתה עם נקודות. אחד המרשימים שבהם הוא דווקא פנטסיל. הרבה זמן לא נראה כאן מגן מלהיב כל כך, עם יכולות הגנתיות והתקפיות ותשוקה לוהטת למשחק. הרבה זמן זה למעשה שנתיים וחצי, מאז שעבר כאן ג'ון פנטסיל הצהוב.
שחקן המפתח:
בהנחה ששמעון גרשון יספק סופסוף את הסחורה ולא יירד נמוך יותר, דגו צפוי להיות האיש שייקבע לאן תגיע הפועל העונה. מצד אחד, עם שלושה גביעים, אליפות וארבעה שערים בליגת האלופות, נראה שהפועל מצאה תותח אמיתי בקישור. מצד שני, עם היסטוריה ארוכה של פציעות והתבכיינויות לשופטים, ייתכן שדגו רגיש ורך מדי כדי לענות על הציפיות שהפועל תולה בו. אפילו קשטן יודה: בלי דגו בכושר טוב, להפועל אין סיכוי להגשים את המטרות העונה.
ממה צריכים להתנתק:
מהשטויות של גרשון ויגאל אנטבי. כדי שדגו וברדה יקבלו גב מאחור ויראו מה שהם יודעים, הבלם המתבגר יהיה חייב להפסיק לשחק בריצה קלה, להיות יותר חד ורעב, גם כדי לזכות בחוזה המשודרג לו הוא שואף. הדברים תקפים גם לגבי אנטבי. כידוע, קבוצה אלופה מתבססת, בין היתר, על שני מגינים טובים. אנטבי היה חבר בצמד כזה באליפות הקודמת של הפועל.
שורה תחתונה:
מקומות 1-2. מצד אחד, זו נראית כמו עוד שנת סגנות, אבל מצד שני, שקשטן לא יזכה באליפות שנה שישית ברציפות? ועוד כשהוא כל כך רוצה לרשת את גרנט, שמסיים חוזה בסוף שנה?
