אדווין מגיע לתיאטרון החלומות

כבר ארבע שנים חלפו, אבל אדווין ואן-דר-סאר לא שוכח את התרגיל המסריח. בחלומות הכי שחורים שלו הוא לא ציפה לעוקץ שכזה, ובטח שלא ממועדון פאר בסטנדרט של יובנטוס. גם היום לפני השינה הוא עדיין משחזר את הפגישה לפני היציאה לחופשת המולדת השנתית ואת הישיבה הקשה ברגע החזרה לאיטליה. קיץ 2001 ייזכר אצלו ללא ספק כתקופה הכי שחורה בקריירה.

הכל התחיל אחרי שוואן-דר-סאר ויובנטוס לא הצליחו לכבוש את איטליה וסגרו את העונה במקום השני. אמנם בשיחה עם ראשי המועדון יישרו שני הצדדים קו וקבעו להיפגש מחדש עם פתיחת האימונים, אבל כשהשוער ההולנדי חזר לארץ הספגטי, התברר לו שהזברות לא עמדו במלה והחתימו שוער ממש מתחת לאפו. לא סתם שוער, אלא כזה שעולה 35 מיליון יורו והולך לנשל אותו מהבלאטה.

אם לא מספיקה ההליכה מאחורי הגב והבאתו של ג'יאנלואיג'י בופון, ואן-דר-סאר המסכן נאלץ לספוג גם מסע השמצות ארסי, מיוחצן ומתוזמן מצד ראשי יובנטוס. קריסה תחת לחץ וחוסר תיאום עם מערך ההגנה היו רק כמה מהביקורות שהופנו כלפיו מצד ראשי המועדון. ההולנדי, שמצא את עצמו עם הגב לקיר, הרגיש שהוא הולך ונסדק. המעמסה של משחק ברמות הגבוהות של אירופה ומערכת הציפיות הקשוחה והבלתי מתפשרת מצד המועדון האיטלקי הביאו אותו להחלטה: הוא חייב לשנות אווירה, לקחת פסק זמן ולהירגע.

במלים אחרות, קבוצה חדשה נטולת ציפיות, מועדון ידידותי וחם, אוהדים מחבקים ומשכורת מרופדת הם המתכון ליציאה מהמשבר. מכל המקומות בעולם, לונדון נראתה האכסניה האידיאלית. לא מועדון בסדר גודל של ארסנל או צ'לסי, לא מסורת כמו בטוטנהם וסטהאם, אלא מועדון צנוע שבונה את עצמו מלמטה ויודע לטפל בטיפוס רגיש מסוגו של ההולנדי. זו הסיבה שוואן-דר-סאר הלך על פולהאם של המיליונר מוחמד אלפאיד. ארבע שנים נטולות צמרת, בלי מאבקים על תארים, תקשורת חטטנית וסטארים מפונקים היו עבור השחקן בית-הבראה אופטימלי. עכשיו הוא מרגיש בשל לחזור למרכז הבמה.

מנצ'סטר יונייטד, אנטיתזה קלאסית לפולהאם, היתה היעד המועדף.
"אני אמנם עוד מעט בן 35, אבל מרגיש כמו ילד שעומד לפני השיא", סיפר ואן-דר-סאר לכל מי שרצה לשמוע. "היום אני יודע טוב יותר איך להתנתק מהרעש מסביב וכיצד לווסת את הלחץ. חוץ מזה, ההמנון של ליגת האלופות לא יוצא לי מהראש. אני חייב לעמוד במגרש ולזמזם אותו עם האוהדים".

לסר אלכס פרגוסון התיישב הרעב המחודש של ואן-דר-סאר בול על התוכניות. אחרי שורה של ליצנים שעמדו אצלו בין הקורות, הוא סוף-סוף הרגיש שהפעם הוא מצא באנקר. שני מיליון ליש"ט החליפו ידיים, והשוער נחת באולד-טראפורד. לא מעט גבות הורמו לנוכח המהלך. קשה היה למצוא פרשן שיכתיר את הצעד של הסקוטי כמבריק, אבל מי שראה את ההופעה ההירואית של ההולנדי במשחק פתיחת העונה מול אברטון, קלט שהשידוך עלול להפוך לרומן של ממש.

אם תסתכלו טוב-טוב על אדווין ואן-דר-סאר, התחושה העיקרית היא שמדובר בבחור די בוק. פנים חלקות נטולות הבעה, ידיים ארוכות כמו תחנות רוח, תסרוקת קופצנית _ לוק קלאסי של טמבל. גם בהולנד די אהבו להסתלבט על התדמית. מערכונים בטלוויזיה נהגו דרך קבע לגחך על השוער השקט והתמהוני, אבל די מהר חדלו מכך. בארץ תחנות הרוח הפנימו שמאחורי המראה הלא שגרתי מסתתר אחד הספורטאים הגדולים של המדינה, סוס עבודה קשוח ורציני, שזוכה לרספקט מכל מי שפוגש בו כמעט. אולי באיטליה תפסו את המנהיגות השקטה שלו כחיסרון, אבל בהולנד משוגעים עליו. "איש הקרח" הוא הכינוי הרשמי שהצמידו לשוער בממלכה. עכשיו רק סופרים שם את המשחקים במדים הלאומיים בדרך לשבירת השיא של פרנק דה-בור, שעומד על 115.

ואן-דר-סאר ו-197 הס"מ שלו נולדו באוקטובר 1970 בוורהוט, אחת העיירות המנומנמות אי-שם במערב הולנד. 14 אלף תושבים, אפס אטרקציות _ חממה מתאימה לטיפוס ששונא את אור הזרקורים כמו ואן-דר-סאר. למרות שתחילת הדרך היתה בקבוצת הקטקטים של העיירה, השמועה על ילד הפלא הגיע גם למרכז, יותר נכון אל מגלי הכשרונות של איאקס. המועדון, שבנה לעצמו מוניטין כפס ייצור איכותי של כדורגלנים, שלף את הנער הגבוה ושאב אותו אליו. אמנם הזוהר ושפע האטרקציות של אמסטרדם לא ממש התאימו להולנדי המופנם, אבל בשביל להגיע לקבוצת הבוגרים הוא היה מוכן להתקפל. מאמנים שאימנו אותו באותם ימים מספרים שאף שעמד בין הקורות, שליטתו בכדור היתה מהמשובחות במחלקה. האלמנטים הללו יהפכו מאוחר יותר לסימני ההיכר של השחקן, שנחשב לשוער עם משחק הרגל הטוב ביותר בעולם.

בגיל 20 עלה ואן-דר-סאר לקבוצה הבוגרת, ויחד עם שמות כמו אדגר דוידס, קלרנס סידורף, פטריק קלויברט ומארק אוברמרס היה שותף לדור הזהב של איאקס, שעשה צחוק מהולנד ומהיבשת. בהולנד זוכרים גם היום את השער שכבש השוער מול דה-גרפשחאפ ואת השיא הנדיר _ 1,082 דקות ללא ספיגת שער _ שנקבע בעונת 96'. גם בנבחרת הפך ואן-דר-סאר לנדבך מרכזי. בעשר שנותיו במדי האורנג' (מאז הפרמיירה ביוני 95', מול בלארוס) הוא זוהה בעיקר כמנהיג הפלג הסולידי של הנבחרת, עם רוד ואן-ניסטלרוי ומארק אוברמס. בזמן ששחקנים כמו דוידס, קלויברט וסידורף קורעים את רחבות הריקודים ומככבים בחינגות שתייה, התורן שומר מרחק מחיי הלילה ומעדיף לבלות עם ספר במיטה.

שלשום, עם ההופעה ה-101 במדי הנבחרת במשחק הידידות מול גרמניה, המשיך ואן-דר-סאר את הקאמבק לטופ של אירופה. "הוא ממש מזכיר לי אותי", סיפר פיטר שמייכל. "יש לו את החבילה המושלמת - ניסיון, יציבות, מנהיגות. אני לא רואה מישהו מתאים ממנו להחזיר את יונייטד לצמרת". באנגליה ובהולנד, לפחות, אין מי שיתווכח.