אתלטיקה: הפצועה האנגלית החלימה

ב-1996 הגיעה פולה רדקליף לאולימפיאדת אטלנטה כאתלטית מבטיחה ב-5,000 מ', לאחר שזכתה ארבע שנים קודם באליפות העולם לנערות במירוצי שדה. רדקליף בת ה-22 סיימה אז במקום החמישי בריצה והיתה עדיין אופטימית, אבל שנה חלפה והיא הגיעה במקום הרביעי בריצת 5,000 מ' באליפות העולם באתונה.

רדקליף החליטה לעלות מרחק, והחלה להתמחות בריצת 10,000 מ', וב-1999 גם הגיעה ההצלחה הראשונה שלה, באליפות העולם בסוויליה. רדקליף, שאוהבת להוביל את התחרות, הכתיבה את הקצב בריצה וראתה בהקפה האחרונה איך גטה וואמי מאתיופיה עוקפת אותה ומותירה אותה עם מדליית הכסף בלבד.

עברה שנה, הגיעה אולימפיאדת סידני ושוב רדקליף הכתיבה את הקצב בריצת 10,000 מ', רק שהפעם היו אלה שלוש אתיופיות שהשאירו לה אבק והיא סיימה רביעית. עוד שנה חלפה לה, והסנריו חזר, כשסיימה באותו מקום באליפות העולם באדמונטון. באותה שנה היא החלה את המעבר לריצות הארוכות, וניצחה באליפות העולם בחצי מרתון.

ב-2002 היא הגנה על התואר בחצי מרתון וזכתה באליפות אירופה במינכן ב-10,000 מ' כשהיא קובעת את הזמן השני בטיבו בהיסטוריה. רדקליף הבינה שיש לה יתרון במרחקים הארוכים, ובדקה את האפשרות לרוץ מרתון כשהשתתפה במרתון שיקאגו באוקטובר 2003 וקבעה שיא עולם חדש - 2:17:18 שעות. כעבור מספר חודשים היא שיפרה את השיא במרתון לונדון עם 2:15:25 שעות.

לאחר מכן היא כבר נחשבה לכוכבת של ממש, אבל את אליפות העולם בפאריס היא החמיצה בגלל פציעה וברונכיט, ובאולימפיאדת אתונה בשנה שעברה היא נכנעה לחום הכבד, פרשה בריצת המרתון וויתרה מאוחר יותר גם על גמר ה-10,000 מ'. לפני תשעה ימים היא סיימה רק תשיעית בריצת 10,000 מ', ורק מעטים האמינו ביכולת שלה לנצח סוף סוף תחרות גדולה. עד אתמול.