אין עוד מלבדו?

צ'לסי
יחס לזכיה באליפות (לפי סוכנויות ההימורים) 6:5
היחס לזכייה בקוואדרופל (ארבעה תארים) 100:1
דרוגבה מלך השערים 16:1

כשז'וזה מוריניו נחת בסטמפורד ברידג', כך מספרת האגדה, פנה אליו הבעלים המיליונר רומן אברמוביץ' ואמר לו: "יש לך תקציב בלתי מוגבל להביא כל כוכב שבעולם". הפורטוגלי חייך אליו וענה: "בשביל מה אתה צריך כוכבים? כבר יש לך את הכוכב הכי גדול. אני". מוריניו הוכיח שיש כיסוי למלים שלו בכל הזדמנות. בחמש השנים האחרונות הוא זכה בלא פחות משישה תארים חשובים בקבוצותיו. הוא אחראי לזכיה ההיסטורית והמפתיע של פורטו בליגת האלופות ולזכיה הראשונה מזה 50 שנה של צ'לסי באליפות האנגלית. השנה הוא כבר הצהיר: "אחרי שכבר השגנו את האליפות, אני מודה שליגת האלופות חשובה לי יותר מהפרמיירליג". מנגד, כל יריביו העיקריים דווקא דיברו על הליגה כמטרה העיקרית שלהם העונה.

קרוב לודאי שהם לא ישיגו אותה. תסריט העונה שעברה עומד לחזור, אלא שהפעם צ'לסי לא אמורה להפתיע אף אחד. ג'ון טרי ופרנק למפארד שוב ינהיגו, דמיאן דאף ואריאן רובן יגיחו מהאגפים בעוד דרוגבה המשודרג וקרספו הותיק והטוב יהיו אחראים לשערים. צ'ך צפוי להמשיך ולקבע מעמדו כשוער הטוב בעולם, מקאללה יהרוס את התקפות היריב עוד לפני שיגיעו לאזור של הצ'כי והרכש החדש אסייר דל הורנו יסתום סופית את החור באגף שמאל. לצ'לסי של השנה יש גם ספסל עמוק ואיכותי מתמיד שיכלול גם את שון רייט פיליפס וג'ו קול.

המנכ"ל פיטר קניון סיכם היטב כשאמר: "העונה תהיה שייכת לדבוקה קטנה של קבוצה אחת". למרות שהוא הרגיז את מוריניו בדבריו (כאילו רק למאמן מותר להשתחצן), קניון צודק. צ'לסי היא קבוצה כמעט מושלמת, ללא כוכבים ועם טונה של אגו קבוצתי ולא אישי - חוץ מהמאמן כמובן.

זכוכית מגדלת: הרנן קרספו
אחרי עונה חלומית במילאן, כולל צמד בגמר ליגת האלופות ויכולת מצויינת במדי הנבחרת, מצפים כולם מהארגנטיני למצוא את הרשתות בפרמיירליג. בקדנציה הקודמת הוא לא הצליח לעשות את זה ושנא כל רגע שבילה בלונדון. הפעם תעמוד מאחוריו קבוצה טובה יותר, שתשמח אם קרספו ישחזר את הצמד שכבש בגמר ליגת האלופות, וגם ינצח.

ארסנל
יחס לזכיה באליפות 10:3
ארסנל תסיים לפני צ'לסי 5:4
הנרי מלך השערים 9:4

בעונה שעברה היה ארסן ונגר היחיד שנתן פייט למוריניו בזירה המילולית וארסנל גם היתה היריבה היחידה של צ'לסי בקרב על התואר, כשפרגוסון תקוע קצת מאחור. ונגר לא יודה בכך, אבל פטריק ויירה, שעבר ליובנטוס, יחסר לו. "שחקנים הם בדיוק כמו כל אדם אחר", הוא אמר לאחרונה. "גם הם פותחים עיתון וטלוויזיה ושומעים כל היום שארסנל תתקשה לתפקד העונה בלי פטריק. המשימה העיקרית שלי כרגע היא לשכנע את כל המערכת שזה לא כך. יש לנו הפוטנציאל להתחרות עם צ'לסי, הבעיה היא שצריך לשכנע את כולם שזה אפשרי".

לפחות על פי משחק מגן הקהילה נגד אותה צ'לסי נראה כי ג'ילברטו סילבה, בעונה ללא פציעות, בהחלט אמור לספק את התשובה. סילבה לא מוערך מספיק, והעונה יתברר אם ביכולתו לשדרג את עצמו לרמה עולמית גבוהה. ססק פברגאס הצעיר אמור לעזור לו באזור מרכז הקישור ואלכסנדר חלב יכול לספק את הניצוץ בחלק הקדמי המזדקן, ביחד עם חוזה אנטוניו רייס ורובין ואן פרסי הצעירים. אם הכל יתחבר, ארסנל עשויה להיות שווה יותר מסכום חלקיה.

זכוכית מגדלת: אלכסנדר חלב
"מראדונה הבלארוסי", כפי שקראו לו במולדתו, הוא הדבר הבא מבית היוצר של ונגר. בדיוק כפי שהמנג'ר הצרפתי שלף ממארסיי את רובר פירס לפני כמה שנים במחיר מציאה, למרות שזה היה מוכר כבר אז, גם חלב אמור לעשות את אותה קפיצה מאנונימיות יחסית לליגה של הגדולים באמת. חלב החל את הקריירה בתור קשר אחורי ועבר לשחק מאחורי החלוצים. דניס ברגקאמפ יוכל להנות מעונת פרישה שקטה.

מנצ'סטר יונייטד
יחס לזכיה באליפות 7:2
רוני מלך השערים 14:1

אוהדי יונייטד רותחים. משפחת גלייזר האמריקנית השתלטה להם על התכשיט, ריו פרדיננד סחב את המו"מ על חוזהו בצורה מזלזלת ואלכס פרגוסון לא הביא תואר כבר שנתיים. כל שד אדום יודע שמדובר בשנה שעלולה לקבוע את גורל השושלת, עם כל כך הרבה סימני שאלה שמרחפים באוויר. האם מחשבות הפרישה של רוי קין והריב המתוקשר עם פרגי יפגע ביכולתו? האם רוד ואן ניסטלרוי יחזור לכבוש באופן קבוע? האם ווין רוני ואלן סמית יישארו מרוצים למרות שאינם מתופקדים בשפיץ? האם יונייטד מצאה סופסוף שוער יציב? האם ג'י סונג פארק, שהובא בעיקר עקב ערכו השיווקי באסיה, יפיק מעצמו את היכולת שאיפיינה אותו בפ.ס.וו ובמסע משחקי האימון בקיץ?

אם התשובה לכל השאלות האלו חיובית, ואין סיבה שלא, הרי שליונייטד הסיכוי הגבוה ביותר לאיים על צ'לסי. אבל אם משהו ישתבש, הגלייזרים לא יביטו לאחור לפני שיראו לפרגוסון את הדלת, אחרי 20 שנות קריירה במועדון.

זכוכית מגדלת: וויין רוני
רוני הוא הבסיס ל"קבוצה הגדולה השלישית" של פרגוסון, כהגדרתו של המנג'ר. בקבוצה הראשונה שלטה השריטה של קאנטונה, בזו השניה התבלטה זו של קין ורוני אמור להיות השרוט החדש שינהיג - בדיוק כמו שפרגי אוהב. עם כריסטיאנו רונאלדו ורוד ואן ניסטלרוי שיורידו ממנו את הלחץ בחלק הקדמי, בתוספת לשיתוף הפעולה עם גיגס וסקולס הותיקים, רוני יכול לעשות צעד נוסף קדימה העונה. וכיוון שמדובר בשנת מונדיאל, גם סוון גוראן אריקסון מקווה שזה יקרה.

ליברפול
יחס לזכיה באליפות 20:1
יחס למקום לפני מנצ'סטר יונייטד 7:4

באנגליה מזלזים בהבאתו של פיטר קראוץ' וברכש האנונימי יחסית של המנג'ר רפא בניטז בקיץ. בפועל, ליברפול ממשיכה את מומנטום הזכיה בליגת האלופות, שהחל בסוף חודש מאי והתחבר להכנות ולשחקי המוקדמות האירופים של העונה הנוכחית. ה"רפאלושן" עדיין לא הושלם: נראה כי בניטז, איש מקצוע יסודי וראוי להערכה, רק מתחיל לקצור את פירות עבודתו בדרך להגשמת מטרתו - יורש ראוי למנג'רים של "הבוט רום" האגדי, ביל שאנקלי ובוב פייזלי. ארסנל ויונייטד עדיין נחשבות לשתי הקבוצות היחידות שיכולות להאבק בצ'לסי, אבל ליברפול מציגה את הכדורגל הקבוצתי הטוב ביותר באנגליה כיום. כן, טוב יותר אפילו מזה של צ'לסי.

בניטז דאג להעיף את השחקנים המוכשרים אך הלא יציבים שאיפיינו את תקופת ז'ראר הוייה, ואליהם יצטרף כנראה בקרוב גם מילאן בארוש. במקומם הובאו שחקנים צעירים ורעבים מהליגה הספרדית, כולל קראוץ' השרוך, בולו זנדן הותיק ומוחמד סיסוקו שכבר זכה לכינוי "פטריק ויירה החדש". הם יצטרפו לשני הקשרים האיכותיים סטיבן ג'רארד וצ'אבי אלונסו ולצמד החלוצים בעל הפטנציאל האדיר, פרננדו מוריינטס את ג'יבריל סיסה. אם הכל יתחבר וקללת הפציעות לא תכה שוב במלוא עוצמתה, ליברפול תוכל להאבק בגדולות ואולי אף לרוץ לאליפות ראשונה מזה עשור וחצי. אחרי הכל, היא עדיין אלופת אירופה. אם לא, הפעם לא יהיו לרפא את תירוצי הסגל החסר של הוייה, אפילו אם צפויים לו יותר מ-70 משחקים בשנה.

זכוכית מגדלת: פרננדו מוריינטס
בעונה שעברה היה מורו, שהגיע מריאל מדריד בחורף, שותף ל-18 משחקים וכבש רק שלושה שערים, ונאסר עליו ליטול חלק בליגת האלופות. המאזן העלוב הזה נשכח תחת האופוריה באיסטנבול, אבל העונה יהיה עליו להוכיח שריאל טעתה כשויתרה עליו. השמועות מספרות שהוא אינו שמח בליברפול, אבל מאמנו כבר יצא להגנתו. עם התחרות החדשה על חולצת החלוץ צפויה למוריינטס עונה לא קלה, ללא תירוצי ההתאקלמות שאזלו בעונה שעברה.

בירמינגהם

סטיב ברוס, יוצא אקדמיית אלכס פרגוסון, בונה בשקט בשקט אימפריה בבירמינגהם. הוא כבר הפך מזמן את הקבוצה לבכירה בעיר (ווסט ברום ואסטון וילה מדדות מאחור). החוד של הקבוצה עומד להיות אחד מהמלהיבים באנגליה, עם מיקאל פורסל הפיני, שלא איכזב בכל פעם שעבר מהכחול של צ'לסי לזה של בירמינגהאם (וזה קרה לא מעט בשנתיים וחצי האחרונות); עם אמיל הסקי, שהראה לקראת סוף העונה שעברה ניצוצות של חזרה לכושר שהפגין במדים הכחולים של לסטר; עם קלינטון מוריסון, הזכור מהמשחקים של ישראל נגד אירלנד; ועם וולטר פנדיאני, שכבר היה בדרך לפיורנטינה לפני שהחליט להישאר אצל ברוס, אחרי שבתחילה לא התלהב מהמעבר.

הרכש התוניסאי נפטי, המוכר לנו מסנטאנדר, אמנם נפצע לתקופה ארוכה, אבל ניקי באט הגיע ובקבוצה משחקים גם דייויד דאן, דארן אנדרטון, מריו מלכיוט וג'רמיין פנאנט. אם אתם מחפשים קבוצה מפתיעה באנגליה העונה, שימו את הכסף על החבר'ה של ברוס.

טוטנהאם

גם למרטין יול, שהצליח להפיח חיים בוויט הארט ליין במחצית השניה של עונה שעברה, יש רביעיית חלוצים מבטיחה: ג'רמיין דפו, אחמד מידו, רובי קין ופרדי קאנוטה. כל אחד מהם ינסה להיות התרנגולים הראשונים מאז יורגן קלינסמן, שעוברים את רף 20 השערים בעונה. אבל נדמה כי עיקר העבודה של המנג'ר ההולנדי המוערך תהיה בתחום הפסיכולוגי, שלא לומר קרימינולוגי. על יול יהיה לאלף את ווין רותלדג' המוכשר, שהגיע לאגף ימין של טוטנהאם אחרי שנה של מעצר בגין פריצה והשתוללויות בקריסטל פאלאס. גם מידו הוא מופרע לא קטן ואדגר דאווידס, שחתם לשנתיים אחרי שהגיע מהשמנת האירופית, נחשב לבעייתי לא פחות. עם כל כך הרבה אקשן, האוהדים כבר לא יכולים לחכות לפתיחת העונה, אחרי המסע המוצלח במזרח.

ניוקאסל

המהפך של ניוקאסל יכול לעזור לה להיחלץ מהתדמית הבעייתית שסיפקו לה שחקנים כמו לי בוייר, פטריק קלויברט, לורן רובר, ניקי באט וקרייג בלאמי (כולם, למעט בוייר, כבר בחוץ). השאלה היא אם סקוט פארקר ואמרה הטורקי שהגיע מאינטר יצליחו להרים על גבם את הקבוצה, שנואשת למצוא יורש ראוי לאלן שירר (אמור לפרוש בסוף העונה). אם זה לא יקרה, בסוכנויות ההימורים כבר סימנו את ראשו של גרהאם סונס כאיש שיילך ראשון הביתה. לפחות הדרבי מול סנדרלנד חוזר.

אברטון

שחזור העונה הנוספת היא הישג לא ריאלי בעבור דייויד מוייס. אברטון אמורה לדשדש השנה בבינוניות, אחרי שנכשלה בהבאת שמות כמו סקוט פארקר, מיקאל פורסל, קרייג בלאמי, אנדי ג'וסון ומילאן בארוש והסתפקה בפיל נוויל, סיימון דייויס ופר קולדרופ. עיקר העומס יפול על ג'יימס ביטי, החלוץ שהגיע מסאותהמטון בקול תרועה ולא הצליח להותיר יותר מדי רושם. מוייס לא היה יציב בארבע העונות האחרונות בפרמיירליג, בהן סיים במקומות 15, שבע, 17 וארבע. זה לא מבשר טובות לאברטון, וההפסד הביתי לויאריאל במוקדמות ליגת האלופות עלול להתגלות כיריית הפתיחה לעונה קשה בגודיסון פארק.

על מרכז הטבלה, התחתית, ווסטהאם ובניון - בכתבה השנייה, שתתפרסם ביום חמישי