תנו ללארי לנצח

נראה שהג'וב החדש של לארי בראון בניו יורק מטריד מאד את הנשמות הטובות של מדורי הספורט האמריקאיים. כולם כאחד נחפזו השבוע לנבא את המסלול הבטוח לאסון העומד בפני המאמן הותיק ועטור הניצחונות, תוך שליפת תסריטי אימה וכישלון. אבל כאן, בניו יורק, ההרגשה שונה לחלוטין. כאן כולם מרגישים טוב, אפילו טוב מאד. אם רק היה אפשר, היו פורסים בעיר שטיח אדום לכבודו של בראון. כבר מזמן לא היה לניקס מאמן טוב באמת. ארבע שנים ליתר דיוק, וגם זה רק אם מחשיבים את הגמד המרושע, ג'ף ואן גנדי, למאמן טוב.

בראון מגיע לניו יורק מבוגר יותר ועם בעיות בשלפוחית, עובדה שעושה אותו אטרקטיבי יותר, מאחר שאפשר להניח כי זו תהיה התחנה האחרונה בקריירה עטורת הנצחונות אך החמקנית שלו. הוא, מבחינתו, מדבר על סגירת מעגל, עם שובו למקום שבו הכל התחיל. "אני עדיין זוכר את עצמי כילד מברוקלין, נכנס אל הגארדן עם נקניקיה של 'נתנ'ס' וסודה של 'נדיק'ס'. הכדורסל התחיל כאן בשבילי והייתי רוצה להיות כאן כשיגיע הזמן שלי לעצור, למרות שקרוב לודאי שאמרתי את זה בכל מקום שהגעתי אליו", הוא הודה בחיוך במסיבת העיתונאים שנערכה עבורו ביום חמישי האחרון.

אין ספק, מצפה לו עבודה קשה. אבל בראון הוא איש הצווארון הכחול, והוא ידוע באתיקת העבודה הקשוחה שלו. ג'רום וויליאמס, הפורוורד של הניקס, מאמין שזה בדיוק מה שהקבוצה צריכים עכשיו. "מי שמכיר כמוני את חדר ההלבשה יודע שלפעמים כדורסל לא בא במקום הראשון בשעות שלפני המשחק", הוא אמר בראיון ל"ניו יורק טיימס". "בראון הולך לשנות את הלך הרוח של השחקנים בזמן הזה, וזה מה שיעשה את ההבדל. כולם פה מקצוענים, כולם עובדים קשה בשביל לנצח. בראון יקח את המחויבות הזאת לשלב הבא".
ג'רום ג'יימס, הנסטר העצל החדש של הניקס – ראה הוזהרת.

כולם מדברים על מערכת היחסים בין בראון לסטפן מרבורי, החיונית להצלחת הקבוצה. מספרים על חיכוכים ביניהם בעת המשחקים האולימפיים, על גאוותנותו של מרבורי ועל חוסר הסובלנות של בראון לשחקנים שחמים על הנקודות. אבל חשוב להזכיר שמרבורי, שיודע כבר שניצחונות הם ההוכחה היחידה לגדולה של שחקן, השתתף בתהליך החיזור הגורלי אחר לארי בראון, ואף צילצל אליו על מנת לשכנע אותו לקבל את התפקיד. "איך אפשר שלא לרצות בלארי בראון כמאמן?", שאל הרכז בראיון לתחנת רדיו מקומית השבוע. "הוא אחד מהמאמנים הגדולים ביותר בתודות המשחק. לכן, בשבילי, זה ברור מאליו".

בראון, שהיה בעצמו רכז מצטיין בימיו כשחקן בליגת ה-ABA, מודע היטב לחשיבות בשיתוף הפעולה בין הרכז למאמן: "הרכז הוא שלוחה של המאמן על המגרש, הוא זה שצריך לעשות את שאר השחקנים טובים יותר". בראון מתמחה באילוף רכזים סוררים. כך היה עם אייברסון, שהתנגש עם בראון לא מעט, לפני שהפך למעריץ מספר אחד שלו. כך גם היה עם צ'ונסי בילאפס, שחקן שנאבק על מקומו בליגה, ועבר ארבע קבוצות בחמש השנים הראשונות שלו בליגה. עד שהגיע לידיו האמונות של בראון, אשר שהפך אותו לאם.וי.פי של סדרת הגמר בתוך שנה, גם זאת לאחר חיכוכים לא מעטים. המסקנה היא פשוטה – אם יש מי שיצליח להוציא מסטפון מרבורי את מיטב המשחק, הרי זה לארי בראון. אחת האפשרויות היא הסטתו לעמדה מספר 2, מהלך שנוסה בהצלחה עם אייברסון בפילדלפיה. בראון כבר מחזר אחרי אריק סנו מקליבלנד, שהיה הרכז שסיפק לאייברסון את הכדורים ב-76', כך שייתכן מאוד שהמודל ישוחזר גם בגארדן.

הפרשנים גם מזכירים שוב ושוב את סלידתו של בראון משלשות, ובשל כך צפויים לסבול ג'מאל קרופורד וקוונטין ריצ'רדסון. האם מישהו באמת זוכר את לארי בראון מתרגז על בילאפס, המילטון, או ראשיד וואלאס על קליעה מה"דאון-טאון"? ריצ'רדסון, שהוביל את הליגה בקליעות לשלוש, שמח בכל מקרה לנסות משהו אחר השנה. "סוף סוף אני יכול לחזור לסטייל שאני אוהב, לשחק ב'פוסט', לנצל את הפיזיות שלי ולגוון", אמר כשהגיע לעיר. "בפניקס הונחיתי לעמוד מאחורי קו השלוש ולקלוע, אבל אני יכול לעשות הרבה יותר מסתם לעמוד ולקלוע. יש לי עוד יכולות על המגרש".

בנוסף לשחקנים הבוגרים יותר, בראון מקבל לידיו צוות צעיר ורענן, הישר מהדראפט, אותו יוכל לעצב כראות עיניו. לנייט רובינסון הננסי יש את כל מה שבראון מחפש ברכז המושלם – חוזק פיזי, פוטנציאל הגנתי, יכולת לקלוע (ואפילו להטביע!), ואופי של מנהיג בהתהוות. צ'נינג פריי נחשב לרך מדי, אבל מגיע לניקס עם ניסיון של ארבע שנים במכללת אריזונה. הוא יהיה כחומר ביד היוצר ויוכל ללמוד איך להיות גבר מאחד מהמאמנים הקשוחים יותר בליגה. דיויד לי, שהפגין יכולת טובה מאד בליגת הקיץ יוכל להיות מחליף בעמדה שלוש או ארבע. טרוור אריזה הוסיף לאתלטיות המופלאה שלו מסירות וחריצות, שודאי צדו את עיניו של המאמן המנוסה, ויעזרו לו בתחרות על המקום הפותח בעמדת הסמול פורווארד. תוסיפו לכך את היכולת של בראון לנצל את הכישרון המבוזבז של טים תומס, את הניסיון של פני הארדווי, ואת היכולת של מייק סוויטני מתחת לסל, ולבראון יש משהו לעבוד איתו, בניגוד לכל התחזיות הפסימיות.

המוטו של בראון הוא "לשחק בדרך הנכונה", תכונה שהיתה חסרה מאוד לניקס מאד בשנים האחרונות. מקבוצה שהסמל שלה היה הגנה קשוחה ולא מתפשרת, הפכו הניקס לחבורה מבולבלת, בלי שיטה ונטולת הגנה, להוציא את קורט תומאס הנוטש. כל זה הולך להשתנות עכשיו.

תמה ונשלמה תקופת החיזורים. השיחות הארוכות עם איזיאה תומאס, סרט הווידאו המזמין בו השתתפו כוכבי הסדרה "הסופראנוס", קריאות התחנונים של כל אוהדי ופרשני העיר, וכמובן חוזה עסיסי שעושה אותו למאמן העשיר ביותר בספורט המקצועני, אפילו יותר מפיל ג'קסון - כל אלה עשו את העבודה. לארי הוא שלנו. מדורי הספורט מתקשטים בתמונות ענק של האיש כסוף השיער בליווי כותרות כמו "יש!" ו"תפסנו אותך!". עם קצת מזל, והרבה הגנה, אפשר כבר לדבר על הפלייאוף, וזו כבר התחלה טובה. היי, אם בראון הצליח להביא את הקליפרס לפלייאוף גם לנו מותר לחלום!