תשכחו משאראס שהכרתם

לשארונאס יאסיקביצ'יוס מגיעות אין ספור מחמאות על כך שהצליח להתברג לאחת מקבוצות הכדורסל הטובות ביותר בעולם, האינדיאנה פייסרס. בשנה שעברה אלוהים השתין עליהם, ובעקבות סדרה לא הגיונית של השעיות ופציעות, העונה של הפייסרס הסתיימה בחצי גמר המזרח, אבל בעונה הקרובה רבים יראו בהם פייבוריטים לאליפות ה-NBA.

אבל לפני שאתם קושרים לשאראס כתרים, הופכים אותו לאולסטאר או לכוכב הקבוצה, כדאי שתחזרו לקרקע ותבינו עם מי יש לו עסק. הוא נכנס לקבוצה העמוקה ביותר בליגה, עם סגל שכולל 12 שחקנים שלא רק יכולים לתרום, אלא גם הוכיחו בתקופות הקשות בעונה שעברה כי כשצריכים אותם, הם יודעים לעשות את העבודה. הרכז הפותח הוא ג'מאל טינסלי הכשרוני, ששיחק 32 דקות בממוצע בעונה שעברה, ומאחוריו יש גם את אנת'וני ג'ונסון הוותיק, שיכול לתת כל משחק 15 דקות טובות. שלושת הכוכבים של הקבוצה הם ג'רמיין אוניל, רון ארטסט וסטיבן ג'קסון, ולכן שאראס צפוי להיות לכל היותר האופציה הרביעית בהתקפה של הקבוצה, כמעט בכל רגע נתון.

יש כמה סימני שאלה לגבי היכולת שלו להתייבש על הספסל או לא לקבל זריקה במשך דקות ארוכות. אוניל זרק בעונה שעברה 20 פעמים בממוצע למשחק, וארטסט וג'קסון לא חיכו הרחק מאחור, כך שקשה לראות את הליטאי מקבל יותר מ-7 מבטים על הסל במשחק. תשכחו מתצוגות של 7 שלשות ו-25 נקודות, כי זה לא יקרה.

יסי-קיי הוא שחקן מיוחד, אבל לא מאוזן. מצד אחד יש לו יכולת מסירה וראיית משחק בסגנון וברמה קרובה לעילויים כמו מג'יק ג'ונסון וסטיב נאש, בנוסף לקליעה מעולה מבחוץ. אבל מצד שני מדובר בשחקן חלש פיזית ואיטי בהגנה, והוא לא יוכל לעולם להתמודד עם הרכזים האתלטים, המהירים והזריזים שיעלו מולו לילה אחרי לילה, ל-82 משחקי עונה רגילה. כדאי לזכור שמופיעים שם חבר'ה כמו אלן אייברסון, סטיב פרנסיס, סטפון מארבורי, טוני פארקר, ג'ייסון קיד, נאש, צ'ונסי בילאפס, גילברט ארינס ועוד רבים וטובים ממנו.

מה שעובד לטובתו של שאראס הוא האופי. מדובר בלוחם גדול ו-ווינר אמיתי, והבחירה שלו באינדיאנה מוכיחה עד כמה הוא מאמין בעצמו וביכולתו להשתלב ברוטציה הצפופה של המאמן הקשוח, ריק קרלייל. לארי בירד יודע טוב מאוד מדוע הוא חיזר אחרי הליטאי, כי גם הוא ראה איך טינסלי לא מתפקד ברגעי הלחץ של הפלייאוף, בעוד שזה הזמן שבו שאראס רק מתעורר ומעביר הילוך. אין שום סיבה שהמסע מעבר לאוקינוס יסתיים בכשלון וחזרה לאירופה, כי שאראס יודע בדיוק לאן הוא נכנס.

אבל שוב: הצלחה היא עניין יחסי, ומי שמצפה ל-15 נקודות ו-8 אסיסטים למשחק בעונת הרוקי שלו, צפוי להתאכזב. עונה טובה מבחינת שאראס תהיה יותר בסביבות ה-11 נקודות ו-6.5 אסיסטים, והרבה דקות בזמן הכסף ובשלבים המאוחרים של הפלייאוף.

הגיע הזמן להיות ריאלים ולצאת מהבועה הישראלית, שמסנוורת לא מעט אוהדים לחשוב שמכבי תל אביב היתה יכולה להתמודד עם איזושהי מקבוצות העילית בליגה הטובה בעולם. שאראס הוא אולי שחקן גדול, אבל במסגרת המגבלות. נעשה לו עוול אם נצפה לראות אותו קורע רשתות ומשפיל יריבים מפורסמים, כי כפי שנהוג לומר: כגודל הציפיות כגודל האכזבה.