"זה חלום שהתגשם"

אחרי קיץ ארוך ועמוס בהשערות, סיכם יוסי בניון את תנאיו בווסטהאם הלונדונית, העולה החדשה לפרמייר ליג. בניון צפוי להרוויח 1.4 מיליון דולר לעונה כאשר ווסטהאם תשלם 2.9 מיליון יורו לסנטאנדר. "היו לי מספר הצעות אבל זו של ווסטהאם קסמה לי ביותר", אמר בניון. "זה חלום שהתגשם. אין לעובדה שהעדפתי את ווסטהאם שום קשר לכסף, אני רוצה חלק באתגר של בניית הקבוצה הזו", אמר השחקן.

לאחר קרב ראש בראש עם בולטון של טל בן חיים, בחר בניון ב"פטישים". אתמול (חמישי) היה נראה כי השחקן עומד לחתום בוונדררס, לאחר שקיבל הצעה לחוזה מפתה ל-4 שנים, ושכר של 100 אלף ליש"ט לחודש. בניון כבר ערך את הבדיקות הרפואיות ב"ריבוק סטדיום", וממש לפני הסיכום הגיע טלפון מ"אפטון פארק" שהשווה את הצעת השכר של בולטון, והציע לסנטאנדר כ-700,000 ליש"ט יותר ממה שבולטון היתה מוכנה לשלם. בניון ביקש שקט, טס חזרה לספרד, והיום כאמור אישר - אני שחקן ווסטהאם יונייטד.

בהליך העברתו של בניון היו מעורבים השחקן ושלושה סוכנים: רונן קצב, סוכנו האישי, פיני זהבי שותפו של קצב להעברת השחקן לאנגליה, ודויד אבו, המקורב לבולטון. נראה כי הסתעפות הפרשה נוצרה בין השאר בגלל ניגוד אינטרסים - זהבי המקושר בווסטהאם עוד מתקופת איל ברקוביץ' משך לכיוון לונדון, ואילו אבו, שטיפל בהעברת טל בן חיים לבולטון משך בכיוון קבוצתו של סם אלרדייס. לבסוף, זהבי הוא זה שגזר את הקופון.

אחת הסיבות שבגללן דחה בניון את ההצעה המפתה של בולטון ואת הזכות לשחק בגביע אופ"א ולשתף פעולה עם טל בן חיים, היא כי בווסטהאם הבטיחו לו שהקבוצה תיבנה סביבו. מנג'ר ה"פטישים", אלן פרדו, לא הסתיר את שביעות רצונו מהרכש החדש: "בניון שחקן מצוין, אחד הצדדים היה צריך להיות בר מזל, והפעם זה אנחנו", אמר המאמן.

מלבד החתמתו של בניון רשמה ווסטהאם הישג נוסף כשהאריכה ב-4 שנים את חוזהו של מתיו את'רינגטון בן ה-23, שחקן נבחרת אנגליה הצעירה.

את'רינגטון המשחק בעיקר באגף השמאלי של הקישור, נחשב לאחד הכשרונות העולים בכדורגל האנגלי. "מתיו הוא אחד השחקנים המבריקים במדינה", אמר עליו המנהל המקצועי של המועדון, פול אולדרידג'. "אנחנו מאושרים שהוא התחייב לעתיד מועדון הכדורגל של ווסטהאם".

הקבוצה הלונדונית מפורסמת באוהדים, איך נאמר זאת בעדינות, מעניינים. משחק בית של הקבוצה יכול להוות חוויה אנתרופולוגית מרתקת עבור אותם שעדיין זרים לקסמיו של הכדורגל הבריטי, בעיקר זה שמתרחש מחוץ למגרש.

הם קולניים, הם מפחידים, הם מקועקעים אבל מעט מאוד חבורות יודעות לעשות כל כך הרבה רעש וצבע ויש אוהדים ישראלים רבים, מלונדון ומהארץ, שיספרו לכם שמשחק של הפטישים לא דומה לשום דבר אחר. חוויה צרופה.

בחדר התארים של המועדון מונחים שלושה גביעים – מ-1964, 1975 ו-1980. ב-1965 (ג'ף הרסט ובובי מור שיחקו בקבוצה) המועדון זכה בגביע אירופה למחזיקות גביע וב-1976 הפסיד בגמר של אותו מפעל. ווסטהאם מעולם לא זכתה באליפות. המיקום הסופי הגבוה ביותר – שלישי בעונת 1985/86.

המועדון הוקם ב-1885 ע"י חברת "עבודת הברזל והספנות של נהר התמזה" והצטרף לליגה הרשמית ב-1899. במהלך השנים הקבוצה התבססה ובנתה סביבה טבעת רחבה מאוד של אוהדים (חזרו למרפסת), במסורת הבריטית המפורסמת – שלושה דורות שהולכים יחדיו לאצטדיון, ליהנות מעוד יום של כדורגל רע וקצת מכות.

קפיצה קדימה לשנות ה-80 וה-90 מראה בעייה קלה של חוסר יציבות. עליות לליגה הבכירה ונשירות לליגת המשנה, הרבה בעיות כלכליות (עד היום – ווסטהאם שקועה בחובות גדולים). כל זה – לפני הגעתו של הארי רדנאפ לאפטון פארק.

שנות ה-90 המאוחרות היו שנות פריחה לפטישים. החממה של המועדון הצמיחה כשרונות צעירים (ריו פרדיננד, פרנק למפארד ועוד רבים וטובים), רדנאפ הבריח את הקבוצה מהתחתית והעלה אותה למקומות הגבוהים, כולל מקום חמישי והופעה בגביע אופ"א. ההתדרדרות החלה בעונת 2001, אחרי שריו פרדיננד נמכר ללידס יונייטד. רדנאפ עזב, גלן רואדר הגיע והפטישים שוב דילגו בין הליגות. עד שבא פארדיו.

על כיסא העור במרכז הבמה יושב אלן פארדיו. מנג'ר צעיר יחסית, שיהיה בן 44 עוד מספר ימים. פארדיו היה שחקן לא רע בכלל, שעשה חיל במדי קריסטל פאלאס בסוף שנות ה-80 ושיחק גם במדי צ'רלטון. ב-97' הוא פרש ממשחק ושנה לאחר מכן התמנה לעוזר המאמן ברדינג, אז בליגה השנייה (השלישית בטיבה).

בחמש השנים שלו עם הקבוצה מהעיר הצנועה, מערבית ללונדון, פארדיו הפך את רדינג לקבוצת צמרת בליגת המשנה, שנאבקה במשך שלוש שנים רצופות על ההעפלה לפרמיירליג. פארדיו בנה את הסגל, השקיע בצעירים, הביא שחקנים אלמוניים שהפכו לשמות גדולים אבל ב-2003, למחאת אוהדי רדינג שלא סלחו לו על כך, עלה על הרכבת לכיוון אפטון פארק כדי לקחת את תפקיד מנג'ר ווסטהאם, שנשרה לליגת המשנה.

בווסטהאם הוא לא ליקק דבש, העונה הראשונה שלו בקבוצה הסתיימה בהפסד צורב בגמר הפליאוף, 1:0 לקריסטל פאלאס. בעונה החולפת 2004/05, הוא כבר יצא גדול. פארדיו הכניס את ווסטהאם לפליאוף במחזור האחרון של העונה הסדירה (על חשבונה של האקסית רדינג) ושם הפתיע את איפסוויץ' ואת פרסטון כדי לחגוג חזרה עם הקבוצה לליגה הבכירה, אחרי היעדרות של שנתיים.

פארדיו ידוע כמנג'ר לא קל אבל חביב ונעים הליכות. הוא עקשן ולעיתים נצמד לשיטת המשחק שלו ללא קשר להתפתחויות על המגרש. את התשובה הטובה למבקרים סיפק בפליאוף האחרון, כשווסטהאם נראתה מצוין בדרך לטופ-פלייט (הליגה הבכירה) של אנגליה. עם שחקן מוכשר כמו יוסי בניון, שלא ידוע בהתנהגות בעייתית במיוחד, לא צפויה להיות לפארדיו בעיה והוא אמור לתת לו לפרוח במרכז השדה.

ווסטהאם חרטה על דגלה את הכדורגל ההתקפי, וכקבוצה כזו היא: "מעדיפה להפסיד 7:3 מאשר 4:0". פארדיו, מאמן הגנתי במקור, הוא לא חביב הקהל אבל גם המנג'ר המצליח לא יכל לעצור את שחקניו, שמקבלים את התורה כולה על רגל אחת מיד כשהם נכנסים בשערי אפטון פארק, בווסטהאם אוהבים כדורגל וכדורגל התקפי. כמה שיותר, יותר טוב.

הסגל של ווסטהאם וזה ברור, יהיה חייב להתחזק כדי להישאר בליגה הבכירה. טדי שרינגהאם הותיק, כבר בן 100 ומשהו, היה מצוין בעונה שעברה ונבחר לשחקן השנה של ליגת המשנה (גולים ביחס לכמות הופעות- 21 שערים ב-36 משחקים). שרינגהאם חתם לעונה נוספת, כנראה האחרונה שלו בקריירה, והוא לא צפוי לקבל דקות משחק רבות.

מרלון הרוורד, אחד השחקנים היקרים בתולדות המועדון, הוא חלוץ אימתני וקשוח, שהיה על הכוונת של קבוצות רבות מהפרמיירליג והעדיף להישאר לעונה נוספת עם הפטישים. לצידם בהתקפה ישחק בובי זאמורה, שהיה חתום על ההעפלה של ווסטהאם לפרמיירליג עם שער הניצחון בגמר מול פרסטון. זאמורה בן ה-24 הוא חלוץ חד ומוכשר, והשאלה היא אם יעשה את הקפיצה הגדולה בין שתי הליגות, כמו שעשה אנדרו ג'ונסון נמוך הקומה מקריסטל פאלאס.

בקישור משחק הקפטן, נייג'ל ריאו-קוקר, קשר הורס ובונה בן 21, שלא מפסיק לרוץ, לעבוד ולהשקיע. מת'יו את'רינגטון הוא הברומטר של הקבוצה, מעין דמיאן דאף לעניים. בהגנה אפשר למצוא את אנטון פרדיננד, האח של, שלא אמור להגיע לרמה של שאר בשרו מהשדים האדומים. כריסטיאן דיילי הותיק ותומאס רפקה נותנים הרבה מאוד ניסיון, דני גבידון וג'יימס קולינס, שחקני נבחרת ווילס, יחזקו גם הם את החלק האחורי.

המנג'ר פארדיו כבר הודיע שישקיע מאמצים וירכוש מספר שחקנים נוספים במהלך החודש הקרוב. יחד עם יוסי בניון ועוד שניים/שלושה שמות, ווסטהאם יכולה לעמוד במשימה שלה – שהיא בינתיים לתקוע יתד עמוק ויציב בליגה הבכירה.

הגאווה הגדולה של הקבוצה. אקדמיית הנוער של ווסטהאם נחשבת למוכשרת ביותר באנגליה. בנבחרת הבוגרת של אנגליה משחקים מספר יוצאי אקדמיה זו (ריו פרדיננד, פרנק למפארד, ג'ו קול, ג'רמיין דפו, פיטר קאריק), בנבחרות הצעירות של אנגליה משחקים כשבעה-שמונה שחקנים מווסטהאם, כאשר המנג'ר פארדיו ידוע גם הוא ביד החופשית והרחבה שהוא נותן לבחוריו הצעירים יותר וביכולת שלו לאתר שחקנים טובים ולקדם אותם במהירות לקבוצה הבוגרת.

פה נמצא את רוי קארול, אוי קארול, שיושב על האסלה, מחזיק עיתון ומפספס עוד כדור. החתמה מעניינת של פארדיו לעמדת השוער הראשון, בדמות אחד השחקנים הכי פחות מוערכים באנגליה. עם זאת, לעמדה של שוער בקבוצת מרכז/תחתית טבלה, קארול יכול להספיק.

אחד איל ברקוביץ', ששיחק שנתיים בקבוצה (97-99). ברקוביץ' פרח באפטון פארק תחת רדנאפ, איתו נפגש שוב בתחנה האחרונה שלו באירופה, פורטסמות'. ברקו היה שותף לשתי העונות הגדולות של הפטישים בשנות ה-90, עם המקומות השמיני והחמישי.

האוהדים אהבו את מס' 29 באדום/סגול והעריצו את מסירותיו הגאוניות. ג'ון הרטסון, החלוץ הסקוטי האימתני, העריץ את איל פחות ושלח בעיטת וולה לפנים של הקשר הישראלי במהלך אימון, בעיטה שהשאירה את איל המום על הרצפה והובילה לעזיבתו לסלטיק הסקוטית (בסכום שיא באותם ימים בסקוטלנד - 5.75 מיליון ליש"ט). ברקוביץ' שיחק ב-65 משחקים במדי המועדון מלונדון וכבש עשרה שערים.
יוצאים מהבית ועוברים למגרש

זהו. בתור העיר האהובה ביותר על הישראלים, המגרש באפטון פארק צפוי להיות מפוצץ בעונה הבאה בגרעיני עפולה טריים. קצת שופינג, הצגה בווסט-אנד, טיול בהייד פארק ואיזה פיש אנד צ'יפס טוב ויאללה, לראות את יוסי