פציעות. "עד שהגעתי למכבי תל אביב לא ידעתי מה זה פציעות. שלומי פרי מ'ספסל' היה קורא לי 'איש הברזל'. ואז הגיע השבר בקרסול, ואז שברתי את שתי כפות הידיים במשחק אחד. לקראת משחקי הנבחרת באתי לשחק שהגוף שלי כואב. בכל חמשת המשחקים שלקחתי בהם חלק באליפות אירופה הייתי עולה להצגת השחקנים, ובשלוש דקות החימום עד לתחילת המשחק הייתי יורד לחדר ההלבשה כדי לקבל זריקות של סוס לברך. בפציעה בגב במשחק הנבחרת מול ספרד הבנתי שזה הסוף וזה רציני. הרופאים הציעו לי עוד זריקה לגב, אבל אמרתי להם שאני לא סוס שזורקים אחרי המשחק. ואז התחלתי את תהליך השיקום".
שיקום. "התחתנתי עם חגית ונסענו לסדרה של ניתוחים וטיפולים בקולורדו, באתרי הסקי המפורסמים שם. זה היה ירח הדבש שלנו, שלושה חודשים של טיפולים. לקחתי איתי ערימה של ספרים והתחלתי לקרוא אותם. כשאתה בענף הזה, אתה בעיקר מתעסק בפיזי ולא ברוח. אז בחורף בקולורדו לא היה איתי גורו, אבל היו איתי ספרים שפתחו לי כיוון חדש שלא הכרתי. אפשר להיות רוחני גם בדירה פה, בתל ברוך צפון. אנשים ישר פוחדים או נהפכים לאנטי כשאתה מספר להם על זה. דיברתי קצת עם דורון (שפר _ ע"ר), הוא חוקר את זה לעומק, שהרי מדברים על דברים שאין להם סוף, אני לא הגעתי כל כך רחוק עם זה ואני לא בטוח שאני רוצה להגיע. אבל זה גרם לי להסתכל על כל המטרות שהצבתי לעצמי בחיים ככאלה שאולי היו לא נכונות, שאולי הייתי צריך לכוון אחרת ואולי הייתי מגיע גם רחוק יותר ממה שהגעתי. הרי רק האדם עצמו הוא זה שמונע מעצמו ללכת הכי רחוק שאפשר".
מכבי. "כל שחקן, בין אם הוא יודה בזה או לא, היה רוצה לשחק במכבי. סליחה שאנחנו לא עומדים בציפיות שלכם, האוהדים או העיתונאים, אבל לשחק במכבי זה לא רק הכסף הגדול, אלא זה גם לשחק ברמות הגבוהות ביותר של הכדורסל באירופה. מצאתי את עצמי שם עולה בחמישייה במשחקים ביורוליג, לא בגלל העיניים היפות שלי, אלא בגלל שדיוויד האמין בי. אני עליתי בחמישייה על חשבונם של שחקנים כמו מרכוס גורי ודייויד בלות'נטאל. היום, כשאני מסתכל על זה, שחקנים צעירים לא צריכים לשאוף לשחק במכבי תל אביב, הם צריכים לשאוף לשחק ב-NBA. לא לעצור את החלומות שלהם במכבי תל אביב. אם הם רוצים לשחק במכבי תל אביב, זה כמובן מצוין, אבל זאת מטרה בדרך. כדי להגשים אותה צריכים לעבוד קשה. אתה צריך שמכבי תרצה אותך ושתפחד ממך במקביל. מכבי היא כמו אדם עשיר שנהיה אובססיבי לכסף. מכבי מפחדת מקבוצות שאולי יכולות לקחת ממנה את האליפות. הפועל ירושלים, הפועל תל אביב, ולפעמים גליל עליון. אמרתי ליותם (הלפרין _ ע"ר) אז, לך לגליל. זה לא מספיק לגדול במחלקת הנוער של מכבי. כואב לי על יותם. תראה את ליאור אליהו, הוא צריך לשפר דברים במשחק שלו, אבל הוא מזכיר לי אותי בגילו. הוא יגיע למכבי תל אביב כי הוא במסלול הנכון, הוא נשאר בגליל עוד עונה וכל שחקן ישראלי חייב לעבור בגליל. ליאור צריך לשאוף ליותר מזה, להגיע ל-NBA, משהו שאני לא העזתי לעשות וטעיתי".
"אני מאמין שאני אחזור השנה"
NBA. "ראיתי השנה את בנו (אודריך _ ע"ר) בשני משחקי פלייאוף ב-NBA. איזו התקדמות הוא עשה, וגם בגלל שכל תחנה בחיים שלו חישלה אותו. הוא לא היה מגיע לאן שהגיע ללא התקופה במכבי תל אביב וללא המפגש עם קובלסקי ואימוני הכושר שלו. אני יכול להגיד לך בוודאות שטל בורשטיין היה ונשאר שחקן הרבה יותר טוב מבנו. הוא זכה בשלושה תארים באירופה, הוביל קבוצה, מה שבנו אודריך לא עשה בקריירה שלו וכרגע גם לא עושה. טל בקלות יכול לשחק ברמות האלה. אני זוכר שלפני הרבה שנים באו אליי מתוכנית בערוץ הספורט שקראו לה "סל בסלון" ושאלו אותי על השאיפות. אז אמא שלי קפצה ואמרה, NBA. אמרתי לה, אמא, אסור להגיד דברים כאלה, מה פתאום. וזאת היתה טעות. ברור שצריך להגיד דברים כאלה, היום עוד יותר קל להגיע ל-NBA, ואם שחקן ישראלי יסדר את המסלול שלו בצורה הנכונה, הוא גם יגיע לשם. אני מתחייב ששאראס, אחרי שיחתום בקליבלנד, יהיה בסוף העונה הנוכחית רוקי השנה ב-NBA, ובנוסף, קליבלנד גם תגיע רחוק מאוד בפלייאוף. שאראס בקליבלנד יהיה כוכב וב-NBA יאהבו אותו, הוא יעשה להם שם חגיגה עם השואו שלו".
נבחרת. "דיוויד וארז היו אמורים להיות צוות המאמנים הטוב ביותר שהיה כאן ב~50 השנה האחרונות. החברים שדיברתי איתם הלכו לאימונים עם ניצוץ בעיניים, הם שמחו לבוא לאימונים. לא רק שהיינו עולים לאליפות אירופה, אני מאמין שהיינו מגיעים גם לחצי הגמר. עכשיו עם צביקה נוצרה סיטואציה כזו שיש לו פחות זמן הכנה, אבל ממה שקראתי והבנתי מדובר באיש מעודכן שכל הזמן מתקדם עם הכדורסל ולומד. יש לו חומר שחקנים מצוין, שמשחק בהרבה ליגות באירופה, והשחקנים רוצים להצליח. אין מצב שאנחנו לא עולים לאליפות אירופה, זו חובה".
החיים. "כשאני מסתכל על המקום שבו התחלתי ועל המקום שהגעתי אליו, אני מלא אופטימיות. אנחנו מחכים עכשיו לילדה קטנה וזה גורם לי להבין כמה מזל היה לי בחיים. עם כל הפציעות, עם כל התקופות הארוכות של פיזיותרפיה, משקולות, כאבים אדירים, נשארתי אופטימי. למדתי להקשיב לגוף שלי. כשאתה צעיר אתה חי חיים של יציאות, בילויים, לא תמיד מקשיב לגוף שלך. עכשיו אני מתרכז בלימודים ועושה עוד דברים, אבל ברור ששום דבר לא משתווה לסיפוק הענק והאדיר שבא לי מהכדורסל. נכנסתי גם לעסקים, אבל זה לא אותו דבר, שום דבר לא ממלא אותי כמו כדורסל, אבל למדתי אחרי הרבה זמן להבין שמכל חוויה אתה לומד לראות את הדברים הטובים. גם מהפציעות".
חרמנות. "הלכתי השנה ליד אליהו, למשחק מול סיינה. ניצחנו במשחק מותח, אבל כמעט נרדמתי ביציע. אני אומר 'ניצחנו' כי מכבי היא עדיין שלנו, אבל זה לא כל כך עיניין אותי. בגמר היורוליג הייתי בכלל בחו"ל. היתה לי שנה שלמה של צופה מהספסל, ככה שהפסקתי להתרגש מזה. מתי זה חזר לי? כשהייתי במשחקי הפלייאוף ב-NBA השנה, כדי לראות את בנו. איזו אווירה, איזה כדורסל. זאת היתה לגמרי חרמנות. רציתי לצאת מהאולם וללכת לשחק כדורסל. אתה רוצה לשחק לא בשביל כסף, אלא בשביל לצבור שעות טיסה, להיות הכי טוב. תן לי ללכת לשחק עכשיו כדורסל עם חברים בשכונה בלי כאבים ואני קונה את זה, שוב להרגיש את הריגוש הזה שבכדורסל".
עתיד. "אני מאמין שאני אחזור השנה. אני רוצה את זה. העונה הכי כיפית שהיתה לי בקריירה היתה בגליל, ובגלל זה אני חושב שאני רוצה לחזור לעבוד עם ארז (אדשלטיין _ ע"ר). אמרתי לו שאת השנה הראשונה בחזרה אני רוצה לעשות אצלו. בדיוק כמו שאני אשמח לתת עונת פרישה בגליל, לחזור לשם. בעבר היו לי הצעות מקבוצות, ורגע לפני הפציעות הגיעה הצעה רצינית מספרד עם הרבה מאוד כסף. אבל כל זה עבר, ולשחק באירופה נראה לפחות כרגע כחלום רחוק. עכשיו אני צריך להוכיח את עצמי, אני יודע שיכול להיווצר מצב שאני אצטרך לשחק בקבוצה קטנה שתיקח אותי, ואני אשמח להוביל אותה הלאה. יש לי כדורסל באוטו שנוסע איתי לכל מקום, אני רק רוצה לחזור לשחק כבר".