כל קיץ מביא עימו אליפויות אירופה, ואיתן מגיעים גם ניחוחות של כדורסל ישראלי אמיתי. בחמש השנים האחרונות הגיעו נבחרות העתודה של ישראל בדרך קבע לפחות עד שלב חצי הגמר, והוכיחו לכל מספידי הענף שכשרונות יש ובגדול. אבל איפה שהוא בדרך הלאה, מתקבלת שוב התחושה של דריכה במקום. הנה, למשל, דוגמה בולטת.
לפני 5 שנים, בקיץ 2000, יצאה נבחרת העתודה של ישראל לאליפות אירופה במקדוניה. סגל מוכשר שהורכב משמות כמו טל בורשטיין, יניב גרין, אפיק ניסים, אורי יצחקי, שחר גורדון וארז כץ הגיעו הכי קרוב שאפשר לתאר, אבל נוצחו במשחק הגמר אחרי קרב צמוד על-ידי נבחרת סלובניה. בין כל השמות שרצו על הפארקט, התגלה שחקן אלמוני יחסית בשם איציק אוחנון, אז שחקן הפועל גליל עליון, שהפגין יכולת אתלטית יוצאת דופן, משחק הגנה מעולה, ופעולות יפות בהתקפה.
אנשי מקצוע כמו יורם חרוש, שאימן אותו בעתודה, דיברו על כך שאם הפוטנציאל יתממש, אפשר לדבר גם במונחים של NBA, וכי נדיר למצוא שחקן בגובה 2.05 שיכול לעשות את הדברים שאוחנון יודע לעשות. אבל אז הגיעה עונה בירושלים, תחת הדרכתו של אותו חרוש, בה אוחנון זכה לדקות מעטות והפוטנציאל הגלום בו לא זכה להתממש. כמו שחקנים צעירים נוספים בעבר, החליט אוחנון שהמקום הטוב ביותר בשבילו להתפתח יהיה ליגת המכללות בארצות הברית, ואוחנון הצטרף למכללת סנט לואיס.
לפני שבועיים חזר אוחנון לארץ ותפס מקום בסגל של נבחרת ישראל הבוגרת. קבוצה עדיין אין לו, ובינתיים הוא מתרכז בהסרת החלודה.
"חזרתי רק לפני שבועיים לארץ", מספר אוחנון, "וכרגע אני עובד עם הנבחרת ובודק את הכושר שלי. אני בשיחות עם הפועל ירושלים, וזה המקום שאני רוצה לחזור אליו".
איך ההרגשה, אחרי כל הבלאגן סביב סוגיית המאמן?
"למרות הבלאגן התחלנו בזמן, והאווירה טובה מאוד. יש לנו הרבה שחקנים מוכשרים ומשימה חשובה. אני מאמין שיהיה בסדר".
איך אתה רואה את עצמך משתלב ברוטציה של שרף?
"זה קצת בעייתי כרגע, כי לא שיחקתי כדורסל סדיר מאז שהסתיימה לי העונה במרץ. אבל נעבוד קשה ונקווה לטוב. כרגע קצת קשה לי, כי 3 שנים שיחקתי כדורסל שונה לגמרי".
במה בדיוק?
"קודם כל, השחקנים במכללות הרבה פחות מנוסים, והדינמיקה של המשחק שונה לגמרי. שם משחקים לפי שעון 35 שניות לעומת 24 פה, וכל קבוצה מתייחסת אחרת למשחק. יש כאלה שמנצלים את השעון עד סופו, יש כאלה שלא מייחסים לו חשיבות ומשחקים "ראן אנד גאן", כך שלכל משחק אתה מתייחס אחרת".
אתה מרגיש שהשתפרת שם?
"אני בטוח ששיפרתי את משחק ההגנה, ואת החוסן הגופני. גיוונתי יותר את המשחק ההתקפה שלי בלואו - פוסט".
השיפור שאוחנון מדבר עליו אולי יעשה את ההבדל עבורו בניסיון הקאמבק שלו בליגה, כנראה בירושלים. אבל העובדה היבשה היא שבשנים האחרונות רוב השחקנים שעוזבים את הארץ לטובת ליגת המכללות לא עושים זאת, לאחר שרכשו מעמד של כוכבים (כמו שפר והנפלד בזמנם) ורוצים לנסות להגיע הכי רחוק שאפשר, אלא אורזים את התיק מחוסר ברירה. שחקנים בעמדות פנים כמו ישראל שיינפלד, עמית תמיר וחיים שמעונוביץ' היו שחקנים נחמדים בליגה המקומית, שלא מצאו מקום ברוטציה של קבוצותיהם בגלל ריבוי הזרים, והקצב המהיר המשוחק אצלנו בליגה.
אחרי כמה שנים מעבר לים ושמועות על התקדמות, הם חוזרים לארץ, בדרך כלל לאותה סיטואציה מתסכלת, וממשיכים לדשדש בליגה המקומית: שיינפלד לא הפך לשחקן דומיננטי למרות החתימה ביוון; עמית תמיר משחק בפאוק אבל לא שיריין לעצמו עדיין מועדון לעונה הבאה וגם בנבחרת הוא לא קנה עדיין מקום בחמישיה; וחיים שמעונוביץ', שבילה במכללת הוואי, פרש מכדורסל אחרי תקופה קצרה בראשון לציון.
"אני לא יודע כמה חשוב לאנשים לקדם את השחקן הישראלי"
מכללת סיינט לואיס משחקת בליגת ה-USA קונפרנס. בשנתו האחרונה במכללה, לא הצליח אוחנון להוביל את המכללה לטורניר ה-NCAA, לאחר שסיינט לואיס סיימה תשיעית בטורניר הקונפרנס. אבל ברמה האישית היתה לאוחנון עונה מצוינת. הוא סיים עם ממוצעים של 13 נקודות (שני במכללה), 6 ריבאונדים, והשיג את המקום השלישי בכל הליגה באחוזים מהשדה. בסיום העונה זכה אוחנון בתואר ה-MVP של המכללה. "איציק משחק מצוין בשני צדי המגרש, אפשר לראות עד כמה הוא השתפר לנגד עינינו בשלוש השנים בהם שיחק כאן", אמר עליו בראד סודברג, מאמנו בסיינט לואיס.
למרות המאזנים היפים והתקוות המחודשות, עדיין נשארת השאלה האם אוחנון הוא פוטנציאל לא ממומש, או שבעצם הוא שחקן כדורסל טוב, שאליפות אחת עם נבחרת העתודה, ניפחה את הציפיות לגביו מעבר לכל פרופורציה, כפי שקרה גם במקרים אחרים לפניו, דוגמת עמית תמיר, אורי יצחקי, רביב לימונד ואלעד ענבר.
"באותה עונה בירושלים היתה לנו עונה טובה מבחינה קבוצתית, וגם מבחינה אישית הרגשתי שאני בכושר הכי טוב שלי בקריירה", מנסה אוחנון להסביר את המקרה האישי שלו. "אבל חרוש הביא על העמדה שלי בוסמן בשם קליצ'ביץ', כך שכל שנותר לי הוא למלא את דקות המנוחה שלו. אין לי טענות ליורם חרוש, הוא רצה את טובת הקבוצה".
בסיום העונה החלטת לא להמשיך להיאבק על דקות משחק, ונסעת למכללות. מה הניע אותך לעשות את זה?
"לא ראיתי את עצמי מתקדם בארץ. באותה עונה הוחלט לאפשר לכל קבוצה להביא 3, 4 זרים, ואחרי העונה ההיא עם חרוש לא ראיתי איך אני מצליח לתפוס לעצמי מקום של קבע. רציתי להגיע למקום שאני יכול להתקדם בו".
עכשיו בירושלים בונים קבוצת מיליונרים, כמות הזרים נשארה אותו דבר, למה שהפעם המצב שלך יהיה שונה?
"היום יש לי יותר נסיון וזה חשוב. חוץ מזה אני צריך לשבת עם ארז ולדבר. יכול להיות שהתכניות שלי ושלו יתאימו".
אוחנון הוא דוגמא מובהקת למורכבותה של מערכת הכדורסל בארץ. מבחינת גידול כשרונות וטיפול מחלקות הנוער בילדים וביסודות המשחק, אין ויכוח על עבודה מסורה ויסודית, עובדה הבאה לידי ביטוי בהישגי הנבחרות הצעירות ונבחרת העתודה, שהגיעה בשנתיים האחרונות לגמר אליפות אירופה. אך כשמגיע השלב בו אותם כשרונות מנבחרת העתודה אמורים לפרוץ קדימה ולהוביל קבוצות בליגת העל ואת הנבחרת הלאומית, רבים מדי וטובים מדי הולכים לאיבוד.
כל מי שעשה את דרכו במעלה מחלקות הנוער של הכדורסל הישראלי יבחין בכך שכבר מגיל ילדים, המטרה שמציבה האגודה למאמנים משתנה - מ"גננים" של כדורסלנים צעירים הופכים המאמנים את השחקנים לחיילים, כשהניצחון הוא המטרה הנעלה המוצבת לנגד עיניהם. גם בנבחרות הצעירות לפעמים מעדיפים לבנות סגלים מפוצצים ולשחק טקטי, במקום לתת לגבוהים להתפתח ולצבור נסיון.
"מעמד השחקן הישראלי בארץ בעייתי", מסביר אוחנון את הירידה הדרסטית ברמת השחקנים לאחר סיום גיל העתודה. "אני לא יודע כמה חשוב פה לאנשים לקדם את השחקן הישראלי, וזו בעיה מורכבת מאוד. אפשר להוסיף לזה גם את מעמד המאמן הישראלי, שמחליט להביא זרים בשביל להצליח ולבנות קבוצה, אבל בגלל הלחץ הגדול שמא הוא יפוטר, המאמן חושש לתת דקות משחק רבות לישראלים. כשאתה נמצא בארצות הברית אתה רואה את ההבדל הגדול. גם שם הליגה מאוד מאוד תחרותית, אבל שם מאמן לא צריך לחשוש אחרי 2 הפסדים שאולי יפטרו אותו. כשיש לו שקט בעבודה, המאמן יכול לעבוד איתך ולשפר את המשחק שלך".
אז איך בכל זאת גורמים לשחקנים כמוך, כמו אורי יצחקי ואחרים לא לאבד את המוממנטום ועדיין להישאר בתמונה?
"לצערי אין היום כמעט שחקנים ישראליים שהם מובילים בקבוצות שלהם. צריך לבנות איזו שהיא מערכת שתמשיך לעבוד עם אותם שחקנים בפגרות ובקיץ, בשביל לשמור אותם במסגרת של הנבחרות, כך שיבשילו לאט ויגיעו מוכנים בזמן המתאים לנבחרת הבוגרת".
לאן נעלמו הילדים?
איציק אוחנון:
קבוצות: בני הרצליה, עירוני רעננה, גליל עליון, הפועל ירושלים, מכללת סנט לואיס. שחקן סגל נבחרת ישראל. עדיין ללא קבוצה.
עמית תמיר:
קבוצות: הפועל ירושלים, מכללת בארקלי, פאוק סלוניקי. שחקן סגל נבחרת ישראל עם 18 הופעות. עדיין ללא קבוצה.
אורי יצחקי:
קבוצות: בני הרצליה, מכבי רעננה, הפועל ירושלים, מכללת קלמזון (לא שיחק בגלל איסור על שחקנים מקצוענים להשתתף), עירוני ר"ג, רמה"ש/חיפה, בני השרון. 9.5 נקודות למשחק, שחקן מחליף.
ישראל שיינפלד:
קבוצות: מכבי ר"ג, מכללת רייט סטייט, הפועל ת"א, לאריסה (יוון). קלע העונה 5.8 נקודות למשחק.