אלפי ספורטאים יהודים, מכ-50 מדינות, ישתתפו במשחקי המכביה ה-17 שייפתחו הערב בטקס חגיגי באיצטדיון רמת גן. בעשרת הימים הקרובים יתחרו כ-6,000 ספורטאים, שליש מהם ישראלים, ב-32 ענפי ספורט - מענפים קלאסיים כמו אתלטיקה ושחייה ועד ענפים פחות מקובלים כמו בדמינטון, כדור-רשת, כדורת דשא וברידג'. חלק מהספורטאים החלו להתחרות כבר אתמול, בשלבים המוקדמים של תחרויות השחייה ומשחקי הכדור.
בין חברי הוועדה המארגנת של המכביה המתח יגיע לשיאו הערב, בטקס הפתיחה, שבו צפויים להשתתף כ-40 אלף צופים. ב-1997 הפך טקס הפתיחה של המכביה ה-15 לביזיון בינלאומי, כשהגשר שצעדו עליו המשלחות קרס וארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית נהרגו. המכביה ה-16 תיזכר אף היא לרעה בשל אינתיפאדת אל-אקצה, שפרצה עשרה חודשים קודם לכן, והעמידה בספק את קיום המשחקים.
השנה נשבר השיא הקודם, מ-97', במספר המשתתפים. המארגנים עשו הפעם מאמץ ניכר לפייס את האוסטרלים: ביום שישי התקיים טקס הסרת הלוט מעל אנדרטה לנספים ובטקס הפתיחה תהיה תפילת יזכור המונית לזכרם. האוסטרלים, מצדם, עדיין כועסים על מינויו של יורם אייל, מהאחראיים לאסון הגשר, לממונה על כפר המכביה, והודיעו שכף רגלם לא תדרוך במקום.
אבל מה שמטריד את המארגנים יותר מכל הוא חששם שטקס הפתיחה יהפוך למפגן מחאה המוני של מתנגדי ההתנתקות. המארגנים מודים שלא יוכלו למנוע מהמוני מפגינים להתפרץ בקריאות לעבר ראש הממשלה אריאל שרון, שיצפה בטקס מתא זכוכית משוריינת מיוחד. "נשתדל למנוע מאנשים להכניס חפצים פרובוקטיוויים, כמו סרטים כתומים", אומר יורם מלכה, מדוברי המכביה. "אבל ברור שאם אנשים ילבשו חולצות כתומות מתחת לבגדים, לא נוכל לעשות כלום נגד זה". אתמול נאלצו המארגנים להתמודד עם האשמות פוליטיקאים חרדים, ובראשם יו"ר ש"ס, אלי ישי, שההכנות לחזרה הכללית התקיימו בשבת.
משחקי המכביה ה-17 עתידים להתנהל בשליטה כמעט מוחלטת של הישראלים. אפילו ראשי המשלחת האמריקאית, הגדולה במשלחות הזרות, מעריכים שייזכו במדליות זהב מעטות במרבית המקצועות החשובים. מאבקים של ממש בין ישראלים לאמריקאים יהיו באירועים ספורים כמו משחה 200 מטר חופשי לגברים, ובכדורסל נשים.
אתמול נחלה ישראל הפסד מפתיע לרוסיה בקט-רגל, אך הישראלים לא התרגשו. "אספו כמה חבר'ה ושלחו אותם לשחק", הסבירו במטה המארגן של המשחקים. הנבחרות שייצגו את ישראל כמעט בכל התחומים יהיו נבחרות מדרג ב' וג', אם לא נמוך יותר. "נבחרות כשרונות צעירים", מכנים זאת הישראלים ומסבירים שלא רצו לשלוח את הנבחרות הבכירות בגלל "רצון לא להשפיל את האורחים". אלה, מצדם, מביעים מורת רוח (שלא לציטוט) ממה שנתפס בעיניהם כזלזול של המארחים.
22 שעות באוטובוס כדי להגיע
רון קארנר, מראשי "מכבי" בארה"ב, אומר כי הספורטאים הזרים ראויים למלוא הכבוד וההערכה של הישראלים. "צריך לזכור שמדובר באנשים שעשו מאמצים אדירים לבוא לכאן. אנחנו לא מצפים שישלחו נגדם את מכבי תל אביב, אבל כל מי שמדבר על סולידריות יהודית צריך לזכור שזה מתחיל מיחס מקצועי ורציני לספורטאים".
בינתיים נרשמו כמה תקלות מביכות בארגון המשחקים: המזוודות של המשלחת ממקסיקו נשארו בניו יורק והמשלחת מדרום אפריקה המתינה חמש שעות בנתב"ג לאוטובוסים לבית המלון. "הבלגן חוגג כאן, כמו תמיד", מעיר באירוניה ג'ק מילנר מדרום אפריקה. "אבל ידענו בדיוק לאן אנחנו באים, ואפשר לומר שבינתיים אנחנו לא מאוכזבים".
אמש התקיים בכפר המכביה ערב "ברוכים הבאים", שיזם משרד הקליטה. שרת הקליטה והמשפטים, ציפי לבני, קראה לספורטאים להישאר בישראל ו"לעשות עלייה" בתום המשחקים. השפות ששלטו בכפר היו האנגלית ואחריה הספרדית. המשלחות הגדולות באו ממדינות אנגלו-סכסיות ובראשן ארה"ב, קנדה ואוסטרליה, ומשלוש מדינות באמריקה הלטינית, ארגנטינה, מקסיקו וברזיל. המשלחות שבאו משאר העולם מונות ברובן ספורטאים ספורים.
המשלחת מהודו, למשל, מונה 17 ספורטאים: 14 חברי קבוצת הקריקט, שני שחקני בדמינטון ושחקן טניס. הקפטן של קבוצת הקריקט הוא בנימין ווסקר, חזן בית הכנסת "בית אל" בעיר עליבאד, לא הרחק ממומבאי (לשעבר בומביי). בהנחיית ווסקר נוהגים חברי הקבוצה להניח תפילין לפני שהם עולים למשחק. ובכל זאת הם הובסו אתמול במשחקם הראשון בטורניר נגד נבחרת ישראל. "הישראלים נעשו מאוד חזקים בקריקט בשנים האחרונות", קובע ראש המשלחת, סם מרשל. "אבל זה לא פלא - 70 אחוז מהם הודים". מרשל, תעשיין שמוצא משפחתו מעיראק, מכנה את חברי משלחתו "הבחורים ההודים שלי". לדבריו "בניגוד לי, הם הודים אמיתיים, מעדת 'בני ישראל'. מרביתם בנים למשפחות קשות יום שעשו מאמצים אדירים להשתתף במשחקים".
אבנר ג'יראד, סטודנט לכלכלה בן 20, מהעיר אחמדבאד במדינת גוג'ארט, סיפר שנסע באוטובוס 22 שעות כדי להגיע למומבאי, מקום יציאת המשלחת. מוזס אגרקא, בן 22, נאלץ לעבוד בלילות כנהג משאית כדי לחסוך כסף למימון הנסיעה.
חברי המשלחת הברזילאית נזקקו ליממה כדי להתאושש מהנסיעה: 12 שעות טיסה לאירופה, שעות של המתנה בשדה התעופה, ולאחריהן עוד חמש שעות טיסה לישראל. 288 חברי המשלחת הברזילאית שילמו כל אחד כ-3,000 דולר בעד הטיסה והשהייה בת השבועיים בישראל. לדברי ראש המשלחת, סמי סטוקפיש, מדובר בסכום כפול מהמשכורת החודשית הממוצעת של חברי הקהילה היהודית בברזיל. "הרבה אנשים בקהילה היהודית לא מבינים בשביל מה אנחנו נוסעים", אומר סטוקפיש. "הם חושבים שהמכביאדה זה רק משחקים. מי שבא לכאן מבין שזה חוויה הרבה יותר גדולה. זה להכיר יהודים מכל העולם, לרקוד, לדבר. שמעתי על כמה שיצאו מכאן עם בני זוג לכל החיים".