אדומים מגאווה

לפני כחודש עזבתי את עבודתי כסגן עורך מדור הספורט של וואלה! ומחליפי חמי אוזן נכנס לתפקיד. אבא שלי, למרבה ההפתעה לא סידר לי את התפקיד, ומשום מה עדיין לא מסדר לי תפקיד נוסף באמצעי התקשורת. באסה. לא נורא, עד אז אני אשב קצת בחוף ואקרא מכתביו המופלאים של היינריך היינה. כשייגמר הקיץ אחזור לטריבונות (וזאת רק אם הפועל תיתן עונה כמו שצריך, כי אם לא אעדיף לשתות קפה עם חבריי בשבתות או לשמוע בדיסק שבביתי את תזמורת הבארוק של רוטרדאם, בניצוחו של פרנק שבירן המרטיט).

זו הרי איוולת לכתוב תזה כל כך בוטה ב-400 מילה. מחקרים פסיכולוגיים של שנים ואלפי עמודים לא מצליחים לתחם אנתרופולגית את אוהדי כדורגל. בטח שטור כל כך קצר לא יעשה זאת. אם כבר, הוא גורם סיפוק לכל מתנגדי האינטרנט, שטוענים כי שמדובר במדיום שטחי. אי אפשר להיכנס ככה בקבוצת אנשים בטור כל כך קצר ולא מנומק, לא מנותח ולא נכון סטטיסטית, גם אם יש בסיס נכון לטענות הללו.

יש משהו כמעט גזעני בדבריו של אוזן. רק לחשוב מה היה קורה אם אנוכי הייתי כותב טור דומה על אוהדי בית"ר ירושלים או בני יהודה. הארץ הייתה גועשת. שילוב של רובינשטיין והיציע המזרחי מעלה ריחות של די.די.טי. זה לא נראה ולא נשמע טוב.

יש בין אוהדי הפועל אשכנזים צפונים לרוב, בנים של ניצולי שואה, יוצאי ספרד שהם רופאים, עיתונאים פרוטקציונרים ואסירים לשעבר. הכל מכל. כן, גם נערי חוף מרמת אביב, שאבא יסדר להם עבודה כשיהיו גדולים, בדיוק כמו הבנים של חברי מרכז הליכוד מירושלים, שאבא מסדר להם ג'וב כשהם גדלים, ובדיוק כמו אוהדי בני יהודה, שאבא כבר סידר להם שלוש דירות מהבאסטה בה הוא מוכר בשחור ובלי קבלות בשוק הכרמל. בכל המקרים מדובר בהכללות גסות.

מה שכן, ייתכן כי אוהדי הפועל ת"א מקוריים ובוטים יותר מאחרים. סידרת המופת על החוליגנים העולמיים ששודרה בערוץ המדע הראתה את הקשר בין האינטליגנציה של האוהד לבין אכזריותו כאדם. אוהדי לאציו רצחו בני אדם ועל בגדיהם ודגליהם מתנוססים כיתובים פשיסטיים (לא מה שאבי רצון מכנה פשיסטים, אלא פשיסטים אמיתיים), בישראל היו אלה דווקא אוהדי בית"ר שדקרו עיתונאי וכמעט הרגו אותו, ואוהדי בני יהודה רגמו באבנים אוהדים של הפועל. האוהדים האדומים, אבוי, זרקו בובה של אובארוב והשתמשו במוחם הקודח כדי לנקום את נקמתם. משום מה, ובאופן מפתיע, אף אחד עוד לא מת מזה. ואם מישהו ימות מזה, סביר להניח שהוא יהיה אוהד הפועל ולא אוהד בית"ר קשה יום, או סוור שאוהד את בני יהודה.

קריאות השואה והנאצים אכן מכוערות. בני האריסטוקרטיה אכן הגזימו. כנראה שתסמונת הדור השני והשלישי רודפות אותנו, ויש לנו תסביכי שואה. כולנו, כולל האוהדים הערבים שאוהבים את הפועל, ועובדים כעובדי מטבח בשביל 17 שקל לשעה, כולנו ביחד - הישמעאלים, הערלים והנימולים, נשמע את שאגתם של אוהדי מכבי תל אביב, ששרים בצוותא: "שער 5 נראה כמו מחנה פליטים". כי זה מי שאנחנו, פליטים: מאירופה, ממה שהיה ביתנו עד 48' ומארצות המאגרב.

מפעם לפעם קם לו עיתונאי בוטה ורענן ומטיח האשמות כאלו ואחרות בנסיון לשחוט פרות קדושות. זה טבעי, ככה עובד הענף העתיק הזה. ותמיד יהיה מישהו, שלמרות היכרותו עם השטיק, יתעצבן ויראה לנכון לענות. תפקידנו כעיתונאים הוא להחליף דעות.

רגע לפני מותו, שאלה אישתו של היינריך היינה (שכזכור, את כתביו אני קורא בחוף הים מדי יום בין שתיית הקפה לשיחה עם אבי על הנטיות הימניות של הלה פיגארו הצרפתי) אם הוא רוצה לבקש סליחה ממישהו. איש הרוח הנפלא ענה לה: "אל תפחדי יקירתי, אלוהים יסלח לי על הכל. הלא זהו מקצועו".

לכן אוהדי הפועל, אחים יקרים, אל לנו לכעוס על מר אוזן ועל שכמותו. אלוהים סולח לכולם על הכל.