חוזרים מהים

התחושה היתה באוויר כבר כמה שבועות. זה היה ברור שהצהובים מחפשים מפגן כוח אחרי שנים של דיכוי. המפלצת רעבת התארים שלהם מתעוררת עם צימאון חסר תקדים. אלי דריקס, ששמר איתם על קשר גם בימים הכי רעים, מכיר את הפרצופים של כולם. הוא גם יודע הכי טוב מה קורה כשהמכביסטים מחפשים לחגוג, רק שייתנו להם סיבה. מה שרק מגביר את הפליאה על ההחלטה להעביר את האימון דווקא ללזרוס, חמש דקות מהבית, בהליכה.

"החייל הראשון שנעמד פה בתור נעצר עם רימון עשן בתחתונים", סיפר בגאווה השוטר הבכיר במקום לכתבים המנומנמים, שהודו שהם בחיים לא אכלו כל כך טוב כמו בתדריך העיתונאים שנתן קלינגר במסעדת 206 כמה שעות לפני האימון. עובדים טוב במכבי, אין ספק. בינתיים, בחוץ, הופשטו עוד כמה חיילים, כשהבנות נכנסו כמעט ללא בעיות למרות הליכת הדחליל המוזרה של חלקן. טוב, הן בטח מתרגשות.

בשעה שש זה היה אמור להתחיל, אבל שעה קודם לכן ירד האוהד הראשון אל הדשא. הוא גילה פירצה בשער של אחד היציעים - גם בלי שומר וגם בלי מנעול, והלך לתפוס עמדה לקראת הגעתו של המלך. "לא יודע, משעמם", הוא עונה כשהוא נשאל למה הוא על הדשא, ואחר כך רץ לתפוס מקום טוב באמצע המשקוף. אף פעם לא הבנתי מה הקשר בין שמחה ושבירת משקופים.

כמה דקות אחר כך כבר היה קשה לעצור את נחיל הטרמיטים העליז. כשעל פרצופיהם חיוך של אושר הם שטפו את המגרש. השוטרים ההמומים לא הבינו מאיפה זה בא להם - ההודעה בביפר שסיפרה על ההתפרעות בחולון דווקא טוענת שהכחולים במקום. האמת, בהתחלה זה עוד היה נחמד. יש משהו ברצון שלהם להשתחרר מהטראומה: החזרה של נימני, השילוב עם ברקוביץ' ורוסו וההברזות למכבי חיפה נותנים איזה סוג של תקווה שמשהו מעניין כן יכול להיות פה. השוטרת הבלונדינית עם הכובע, שהניחה בעדינות את האבוקה הבוערת בדלי המים, בכלל נתנה הרגשה אירופאית. עד שהגיע היס"מ.

באותה שעה על הדשא כבר היה מסוכן. זיקוקים באוויר, נפצים, אבוקות ושריפות. כאוס. אוהד אחד קיבל את המיקרופון מאב הבית וניסה לעזור עם שאגות בנוסח "יא בן זונה. מזדיין. תעלה למעלה ליציע". אירופה הקלאסית. ובתוך כל הבלגן מתרוצצת טלי ליבוביץ' חסרת אונים. "איפה פיני שרון", היא שואלת את האוהד שי מזרחי, "למה פיני לא פה שיעשה סדר". ככה זה במכבי, יש ששואבים ביטחון מהשלום של שרון.

האוטובוס הבין-גלאקטי חונה עם מנוע פועל בצומת הסמוך. השוטר הבכיר מאיים לבטל האימון ודריקס מגיע כדי לסדר את העניינים, "אנחנו רוצים שיהיה פה אימון ושכולכם תיהנו", הוא אומר, והחבר'ה סביבו מסכימים. "למה אתם לא עולים?", שואל סגן הנשיא חבורה של ילדים שמתלבטת אם להלביש לו כאפה כשהוא מסתובב. "קודם שכולם יעלו", הם עונים, ודריקס שותק.

אחרי שעה וחצי, כשהשוטרים מפנים גם את העיתונאים, "שהתחילו עם כל המהומה", לצידי המגרש, סוף כל סוף זה קורה. נימני מורם על כתפיים לעיני ההמונים, הזיקוקים מגיעים עכשיו רק מהרחבה בחוץ, ונראה שאפשר להתחיל באימון. בתזמון מושלם נכנס גם לוני הרציקוביץ' למתחם, עם החיוך הקבוע. מיד הוא מקבל הודעה מאחד העיתונאים במקום שאוהד התעלף ומטופל בניידת. לוני מעדיף להסתכל על הצד החיובי. "אם האירוע פה יהיה הבעיה היחידה שלנו העונה, אז לא נורא, זה יום חגיגי ומיוחד", הוא אומר, "אני מקווה שהעונה תימשך עם חיוך על הפנים". טוב, אם אחרי מסיבת עיתונאים מחופפת ואימון פתיחה מופרע לוני נשאר רגוע, כנראה שבאמת הולכת להיות עונה פיצוץ.

אם השבוע האחרון היה משהו כמו ההכנה האחרונה שעושים רצי 100 מטר לפני הכניסה לאדנים, אז אין ספק שמכבי נראית הכי טוב. הפועל, מצד שני, הציגה בחימום גירסה שלא היתה מוכרת עד כה על מסלולי ארצנו. למזלה, לא ההכנות לריצה הן שקובעות באיזה מקום תסיים את העונה, אבל אם לשפוט על פי המתיחות המוזרות שעשתה, יש שתי אופציות: או שהיא מכינה לנו הפתעה אדירה, או שהעונה שעברה, עם המלחמה נגד הירידה, תהפוך לריטואל חוזר.

במסיבת העיתונאים במלון דן היו כמה חידושים, שהחשוב בהם הוא שהבכירים דיברו סוף כל סוף לייחוס. בשבועות האחרונים הואכלנו על ידי התקשורת בכל מיני שמות וחלומות, תמיד מפי מקורבים ובכירים. במסיבה, כשמוני הראל ושאר החבר'ה נאלצו לדבר אל כולם, שמענו בעיקר מה לא יהיה. לא יהיה דגו, לא יהיה טועמה, לא יהיו עוד חלוצי רכש, לא יהיו הצהרות חצופות ושחצניות. ולא, לא יהיו ציפיות, למרות ששמעון גרשון הצליח תוך די התחנפות לקשטן לנפק אמירה חצי הצהרתית, כמו "דרור לימד אותי שצריך תמיד להילחם על כל התארים".

החידוש המרענן היחיד, מלבד הביישנות החיננית של באדיר והשפתיים הענקיות והבשרניות של ורמוט, היה מצב הרוח שמסתמן אצל קשטן. הרס"ר הזועף, שבדרך כלל מקמץ במילים, מרבה בקלישאות ובעיקר לא אומר דברי טעם, לחץ לכולם ידיים, ענה בענייניות לשאלות ונראה הרבה יותר קואופרטיבי מבעבר. גם באימון הראשון, למחרת, האווירה נשארה ידידותית - קשטן החליק ידיים עם האוהדים, שצעקו לו "תישאר" (על מה?), ואפילו העיתונאים, שרגילים להיות מגורשים מתחומי המגרש אחרי עשר הדקות הראשונות, קיבלו היתר חד פעמי וצפו במתרחש מקרוב.

אבל אם צריך להסיק מסקנה אחת מרכזית מהיומיים הראשונים של הפועל העונה כקבוצה, נראה שהשינוי המשמעותי שמסתמן הוא לא בניהול אלא במערך. עודף שחקני הקו האחורי והקשרים המרכזיים שיש בסגל, יגרמו כנראה לשינוי השיטה של קשטן מ~2~4~4 המסורתי ל~1~4~5 או 2~3~5 (או 2~5~3, אם תשאלו את גרנט) עם אנטבי ופנטסיל כשחקני כנף התקפיים, מסה קריטית במרכז המגרש וחוד דליל עד לא קיים. מצד שני, בפעם האחרונה שהפועל שיחקה ככה זה היה עם אלי כהן בעונת השרוכים, שאליה היא הגיעה קטנה ויצאה כמעט הכי גדולה.

"רוצה להבין מה זה בני יהודה?", אומר אחד האוהדים הכתומים כשמסביב חבריו נקרעים מצחוק. "בני יהודה מאז שחזי מגן הגיע זה בן לוז. ניסית פעם להתקשר לבן בין שתיים לארבע? הוא תמיד ישן ולטלפון שלו עונה האמא או האשה ואומרת שהוא אכל צהריים והלך לישון. זה בני יהודה, ישנים בין שתיים לארבע".

באופן מפתיע או לא, מכל הקבוצות התל אביביות, אימון פתיחת העונה השקט ביותר התקיים בספורטק דרום, עת התכנסה לה בני יהודה תל אביב, הקבוצה הבכירה של העיר, לפחות על פי הטבלה של העונה החולפת, לאימוני פתיחת העונה. קומץ האוהדים שהגיע לאימון אמנם התעלל בצעיפים של הפועל ומכבי, אבל זה היה אירוע קליל של אמצע הקיץ, בטח יחסית למה שקרה בצד הצהוב של ספורטק דרום. גם האוהדים עדיין ישנים בין שתיים לארבע. כמה מהם עוד מנסים לעורר את הדיון המת על החזרה לשכונת התקווה, אבל כפי שזה נראה כרגע, אף אחד לא באמת מקשיב להם, למרות שהדלת של רונית אשכנזי הדוברת פתוחה לכל אחד, ובחיי, כמה סבלנות יש לה.

ניצן שירזי הולך על האופציה הקרואטית. אחרי שביקר בסוף העונה שעברה במולדתו של רוסו סימן כמה מציאות, ונראה שלפחות על הנייר, עם החלוץ קובצביץ' הוא פגע בול. רוב הסגל הזהוב נשאר אותו דבר, והאוהדים כבר מבינים מה זה אומר: "קשה לנו לראות איך אנחנו סוגרים עוד עונה במקום השישי, אולי עם נס. זאת השנה שהגדולות חוזרות למפה, ואם ניצן וכל האנשים הנחמדים פה לא ייתנו גז, ההרגשה אומרת שזאת תהיה עונה לא קלה".

מי שמרגיש בבית הוא זלאטן בדש, שגנב את ההצגה באימון הבכורה _ לאחר ש"יצא מהארון" בשבוע שעבר עם קולקציית הבגדים מתאילנד, הוא גם קינח בשער במשחק האימון הפנימי, והשילוב שלו עם משה ביטון ושימי אדרי המוכשר מבטיח שוב כדורגל סקסי סטייל ניצן שירזי (מקום רביעי בסוף הסיבוב הראשון וקלישאות על התקדמות).

השחקנים קיבלו הודעה על אימון בחוף הים ועוד משחק אימון ביום שישי בתשע בבוקר מול הפועל כפר סבא, והתבאסו רצח. נגמר החופש בשכונת התקווה, יניב והבה כבר לא שם, ושני ילדים נחמדים, אסף רז ואלמוג מזרחי, ניצבים בין הקורות כעתיד הרגוע של קבוצת מועדון המוב. איפה הימים ששיקלי סידר בחורות לחבר'ה?