עיירה אחת ורוכב אחד. 30 אלף אגדות

ככל שמדובר במטלות כפויות טובה, הרי שהמשימה שהציב לי עורך "פרוסייקלינג" לא נפלה מזו של הודעה של שופט ראשי בטניס לג'ון מקנרו כי רגלו חצתה את קו ההגשה. מדובר היה במשהו כזה: לנסוע לבסיס האירופי הקודם של לאנס ארסמטרונג בקומו, לחטט כהוגן בעברו, למצוא את רופאו האיטלקי לשעבר של ארמסטרונג ולחשוף את המוצרים שעתידים בהמשך להזין את שאיפתו לגדולה בטור דה פראנס. הספקתי להגיד משהו כמו "אתה בוודאי...", כשכבר ראיתי כרטיס הלוך ושוב למילאנו תחוב לי בין האגודל לאצבע.

מאוחר יותר הרגיע אותי הבוס, כי המשימה מאיימת פחות ממה שחששתי בתחילה. לא יהיה צורך לארוב על סף דלתו של ד"ר מישל פרארי או לדלות עוד רמזים בנוסח מה שכבר פורסם בספר הידוע לשמצה "אל.איי קונפידנשל". בניסיונותי לשחזר את שלוש השנים הראשונות בקריירה המקצוענית של ארמסטרונג כרוכב אופניים, הייתי עתיד לצאת בחיפוש אחר דבר לא פחות טעים מאשר הגלידה האיטלקית האהובה עליו, אותה גיליתי תוך שעתיים מהגעתי לקומו (אכן, מעולה).

באשר לרופא, שמו היה מאסימו טסטה, והחומר היחיד אצלו היה קפאין. כרופא לשעבר של קבוצת "מוטורולה", סיפר לי מאוחר יותר טסטה, כאשר אותר במרכז הרפואי "יו.סי דייויס" בסקרמנטו, כי "מדי יום, בביתו בקומו, נהג לאנס לרכב לכיכר מתחת למשרד שלי, כדי לשתות קפוצ'ינו. לעתים קרובות הייתי פותח את החלון וצועק הנחיות לאימונים של אותו יום".

למרבית האנשים בקומו היו סיפורים דומים על שהותו של ארמסטרונג שם מ-1993 עד 1996. הם ידעו כל פרט, אפילו מה תוספות האהובות עליו על הפיצה: ירך חזיר ופטריות פורצ'ינו - מנה שנקראה "סאני", על שם אהובתו בתיכון. דומה שסיפרו לי הכל, חוץ ממה שרציתי לגלות: היכן בדיוק התגורר מי שהפך להיות רוכב האופניים המפורסם בעולם, במהלך השנים שעיצבו את הקריירה שלו.

המכונאי המקומי, אנטוניו רוליו, הבטיח לי כי כמו כל שאר רוכבי 'מוטורולה' שהקימו מחנה באזור, ארמסטרונג התגורר בברונאטה. דומה היה שזאת בחירה ייחודית לנוכח העובדה שהכפר המדובר ניצב מעל קומו, בסופם של 5 ק"מ תלולים בעלייה של 9.5%. אבל המקור שלנו התעקש על כך. "כל שאר רוכבי מוטורולה שגרו אתו נהגו לעלות את הגבעה ברכבל. ארמסטרונג היה היחיד שרכב את העלייה בסיומו של כל אימון".

אחרים, כמו אנדריאה פרון, חברו לשעבר של ארמסטרונג בקבוצת מוטורולה, מסרו דיווח פחות בטוח ורומנטי. "גל האמריקאים הראשון בקומו, ותיקי '7-Eleven' כמו אנדי המפסטן, אריק היידן, רון קייפל וג'ף פירס באמת התגוררו בברונאטה. אבל לאנס?".

פרון, כעת בקבוצת CSC, אמר שהדרך היחידה להכריע בעניין הזה תהיה שמוחמד, ובמקרה הזה "פרוסייקלינג", יעלה להר. בדיוק מה שעשינו.

הבירורים נערכו בבר הראשון, ובעצם, היחיד, בברונאטה. המקומיים היו חלוקים בדעתם. כולם זכרו את אלוף הג'ירו ב-1988, המפסטן, אבל רק אחד טען שארמסטרונג היה שכנו לשעבר. "ארמסטרונג, כן, כן, כן", אמר הוותיק. "הייתי רואה אותו חולף על אופניו מדי יום. תפנה ברחוב הראשון שמאלה, לוויה פיזארוטיני, ותחפש את הגברת בורדוני בבית האחרון. היא היתה בעלת הבית שהתגורר בו". סוף סוף נדמה היה שנרשמת התקדמות כלשהי.

הגברת בורדוני לא היתה בבית, אבל למרבה השמחה מצאנו את בעלה, ג'יאנקרלו, משתעשע בגינון. החלק הפחות משמח היה שהוא לקה באותו אובדן זיכרון שהכה בשאר העיירה. "אני זוכר את המפסטן ורון. אנשים נפלאים. אבל אתה אומר שגם ארמסטרונג התגורר שם? יכול להיות שהיה איתם חלק מהזמן, אני לא בטוח".

מאחר שהלילה החל לרדת, החלטנו למזער נזקים. צילמנו כמה תמונות נבחרות של הווילה הצהובה, עם המספר 12, שם אולי התגורר פעם לאנס ארמסטרונג, והתחלנו לעשות דרכנו במורד הדרך, שבה אולי ירד ועלה ארמסטרונג יותר מפעם אחת בין השנים 1993 ל-1996. שבוע מאוחר יותר שוחחנו עם טסטה. "עליתם כל הדרך עד ברונאטה?", אמר בתדהמה. "כן, ד"ר טסטה, אנשים בקומו אמרו לנו שלאנס התגורר שם". תשובתו היתה מוחצת "אם תבקרו בקומו תשמעו 30 אלף אגדות שונות בקשר לארמסטרונג. אל תאמינו לכל מה שתשמעו. לאנס מעולם לא גר בברונאטה".

מקס טסטה זוכר בבירור את פגישתו הראשונה עם לאנס ארמסטרונג, הרבה יותר מאשר את שלוש השנים בהן שימש כרופא בקבוצת מוטורולה של הטקסני. כיאה למעמד, הוא נערך במהלך אותו שבוע באפריל 1991, כאשר בן ה-19, בן טיפוחים מענף הטריאתלון, רשם כניסה מפוארת לזירת רכיבת האופניים האירופית עם ניצחון ב"סטלמאנה ברגאמסקה".

אבל עוד לפני ארמסטרונג, התעקש טסטה להשמיע את הסיפור על דור שלם של אמריקאים צעירים ומרשימים שהגיעו אל חופי אגם קומו המעודן ואפוף הערפילים. "השנה היתה 1985, והקבוצה האמריקאית 7-Eleven התכוננה לג'ירו ד'איטליה הראשון שלה",נזכר טסטה, שעדיין מאמן ספורטאים נבחרים, בשיתוף עם אריק הלדן, לשעבר איש 7-Eleven ומוטורולה. מנהל הקבוצה, ג'ים אוצ'וביץ' הצליח לגייס מתן חסות משותפת מחברה בשם "הונבד", שבעליה, ארמיניו דאלוליו, חי בוונגונו, כ-10 ק"מ מערבית לקומו. מר דאלוליו היה דמות גדולה מהחיים, מעין סנטה קלאוס המעשן סיגרים, שסבר כי בבוא היום תשלוט ארצות הברית בענף רכיבת האופניים העולמי. הוא גם אהב את העובדה שהחולצה של 7-Eleven היתה בצבעים הזהים לדגל האיטלקי: ירוק, לבן ואדום.

"הם היו כה נאיווים כשהגיעו לאיטליה ללא רופא שרשום אצלם", המשיך טסטה. "מר דאלוליו הבין שזה אינו מתקבל על הדעת והתקשר לד"ר מודסטל אחד, שעבד עם אדי מרקס ורוז'ר דה ולמינק, בשיאו, אך כעת היה בדרכו לפרישה. ואכן, ד"ר מודסטל אמר לארמיניו כי הוא חש עייף מדי מכדי לצאת לשלושה שבועות בדרכים בג'ירו ד'איטליה, אבל הבטיח להתקשר אל כמה מכרים ותיקים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת פאביה, שם במקרה עמדתי לסיים את לימודי. המסר אומנם הועבר, אבל לא היו קופצים. כולם אמרו 'חבורה של אמריקאים? הם בטח ייפלו לכל עבר. אתם צוחקים עלינו'. בתמימותי, כצעיר במחלקה, אמרתי 'למה לא?' ובתוך ימים ספורים התחלתי את הקריירה שלי כרופא בקבוצת רוכבי אופניים. אותה קבוצה שהוכיחה בג'ירו כי כולם טעו, בכך שניצחה בשני קטעים הודות לדייויס פיני ואנדי המפסטן".

שש שנים וניצחונו הבלתי נשכח של אנדי המפסטן בג'ירו ד'איטליה הפריעו, אבל בסופו של דבר חברו ארמסרונג וטסטה בדרך לפסגה. בינתיים הפכה המעבדה של טסטה במרכז קומו לנקודת הכינוס של רוכבי 7-Eleven, אשתו וילדיו הפכו למשפחה המאמצת. ברונאטה, עם הנופים מרהיבים של האגם, הסחות דעת מעטות ומיקום שההגעה אליו מפרכת, היתה מקום המגורים שבחר עבורם ד"ר טסטה.

"זה נכון שגם לאנס היה יכול להגיע לשם, אבל ב-1993 כבר הבנו שברונאטה היא אולי לא המקום האידיאלי למגוריהם של רוכבים אופניים מקצוענים", הודה טסטה. "כאשר שיגרנו לשם את הבחורים, הרעיון המקורי היה שהם ירכבו הביתה, במעלה השביל, פעמיים בשבוע, וישתמשו ברכבל שהיה בבנייה אז, בשאר הזמן. לרוע המזל, מועד השלמת הבנייה של הרכבל נדחה כל הזמן והבחורים גררו עצמם במשך כמה שנים במעלה מדרון של 9.5% רק כדי להגיע הביתה מהאימונים מדי יום. הדור הבא - הלאנסים, הפרנקי אנדראוסים, הבובי ג'וליצ'ים והג'ורג' הינקפים, נמנעו מכך משום שעברו לדירות בלב העיר ברגע שהגיעו לשם".

טסטה פגש את ארמסטרונג שנתיים לפני שהגיע לקומו, כאשר לפתע קיבל שיחה מכריס קרמייקל בשעת ערב מאוחרת באפריל 1991. טסטה הכיר את קרמייקל מימיו כרוכב 7-Eleven וידע שהוא מאמן קבוצת חובבים אמריקאית. קרמייקל סיפר לטסטה שרוכביו הגיעו לאיטליה כדי להשתתף ב"סטימאנה ברגאמסקה", ושיש לו בעיה חמורה.

"הוא שאל אם אהיה מוכן לנסוע לעיירה קטנטנה בקרבת ברגאמו, שם התאכסן עם רוכביו, ששלושה מהם נפלו למשכב עם דלקות בחזה", נזכר טסטה. "הגעתי למלון ומצאתי שאחד מהשלושה היה במצב קשה ממש. 'אתה לא משתתף במרוץ כלשהו מחר', אמרתי לבחור, והוא בתורו השיב 'דוקטור, אנצח במרוץ הזה מחר, אז תן לי קצת אנטיביוטיקה'. שמו היה לאנס ארמסטרונג, והוא אכן ניצח ב"סטימאנה בגראמסקה". הניצחון של ארמסטרונג, בניגוד לכל הסיכויים, הפך לאגדה באיטליה ויכול כעת להיחשב לפרק הראשון בסיפור אהבה ארוך ומיוסר עם ה"בל פאיזה" (הארץ היפה, כינויה של איטליה).

מריאנו פיקולי, שניצח בשני קטעים במרוץ, סיפר ל"פרוסייקלינג" כי לעולם לא ישכח כיצד "הנער הזה, הבנוי כמו קנה של רובה", התמודד עם מונסון בקטע ה-6 לטרביליו, וסיים יחד עם המובילים, בעוד פיקולי ומרקו פנטאני נשטפו אל מחוץ להתמודדות. מבנה גופו של ארמסטרונג היה אחד הדברים הראשונים שהרשימו את פייר ברגונזי, עיתונאי מ"גאזטה דלו ספורט", שהפך בהמשך לחברו הטוב ביותר של הטקסני באיטליה, כאשר סקרנותו הובילה אותו לבן ה-19 באליפות העולם במרוצי כביש ב-1990 ביפאן. "גרג למונד ופרג מנג'וני הרעיפו עליו שבחים אז הלכתי לחפש אותו", אומר ברגונזי. "הרושם הראשוני שלי לא היה טוב במיוחד: הוא נראה לי קצת שחצן ודי שמנמן כרוכב אופניים. מאוחר יותר הכרתי טוב יותר את לאנס וד"ר טסטה. מקס אמר לי שלאנס הוא תופעת טבע פיזית, אבל יותר מכך נפשית".

"כבר מהבדיקות הראשונות שעשה במעבדה שלי לאחר שהגיע לקומו בתחילת 1993, היה ברור שיש לו סיבולת גבוהה למדי ללקטאט", מספר טסטה בהתלהבות. "הוא היה אתלט יוצא דופן, מבחינה אירובית. זה מה שגרם לי לומר לברגונזי, בראיון שנערך מיד לאחר שלאנס ניצח באליפות העולם ב-93', שבבוא היום הילד הזה יזכה בטור דה פראנס. כאשר הוא הגיע לאיטליה, כתפיו היו עדיין שריריות למדי מימיו כמתחרה בטריאתלון, אבל אנשים טעו אם סברו שלאנס שמן. אחוזי השומן בגופו עמדו תמיד על 7-6, כפי שזה גם כיום. הסרטן פשוט שינה את חלוקת השרירים שלו, והאמת היא שזה החל להשתנות בשנתיים הראשונות שלו באיטליה".

שבועות ספורים לאחר שפרק את מזוודותיו בקומו, נדמה היה שארמסטרונג עושה הכל כדי להפיץ את דבר פרסומו בכל פינות עולם הרכיבה על אופניים בהן טרם שמעו עליו. פרנקי אנדרו אכן התרשם, במידה שלא חש מושפל מהאופן שבו שותפו החדש לחדר ברח לו ברכיבת האימון הראשונה שלהם יחד בהרים מעל אגם קומו. הוא גם סלד מקיטוריו הבלתי פוסקים של ארמסטרונג על הנהגים המקומיים.

חששותיו ביחס למזגו הסוער של ארמסטרונג התבררו כמוצדקים, כאשר במרוץ הראשון בעונה, ב"טרופיאו לאיגווגיטה", נזף האמריקאי הטירון ב"דון" של מרוצי האופניים, מורנו ארגנטין, על כך שבלבל בינו לבן בן ארצו, אנדי בישופ. "שון ייטס, סטיב באואר ואני כבר הפסקנו לספור את מספר הפעמים שאמרנו ללאנס לסתום את פיו הגדול במרוצים", משחזר אנדריאו. לארמסטרונג יתברר מאוחר יותר שניצחון על ארגנטין בספרינט לסיום ב"לאיגווגיטה" היה תשובה ניצחת יעילה בהרבה, אך בחלוף 12 שנה טרם הצליח ארמסטרונג לרשום עוד ניצחון מקצועני במרוצים באיטליה.

שלא על האופניים, היו החיים שלווים בהרבה, כשהערבים בבית טסטה מהווים הסחה נדירה מעסקי האימונים הרציניים. ג'וליה, אשתו האמריקאית של טסטה, בישלה לעתים ספגטי, שלאחריו נהגו המארחים לצאת לפסאג'טה (טיול רגלי קצר) האיטלקי המסורתי. אורחיהם, ארמסטרונג ואנדריאו, נהנו מבילוי אמריקאי יותר: התרווחות על הספה וצפייה בטלוויזיה. מאוחר יותר הצטרפה שרה, בתו הראשונה של טסטה, שכיום, כנערה מתבגרת, מתגרה עדיין באחיה הצעיר, מרקו, עם תמונה של ארמסטרונג החובק אותה בידיו.

אלה שהכירו את ארמסטרונג ורכבו עמו בקומו, זוכרים מחויבות עזה לאימונים. "אני זוכר שהתאמנתי אתו למרוץ פאריס-טו" בסוף 1994", אומר פרון. "רכבנו 240 ק"מ בטור של 'לאגו מאג'ורה' ובסיומו לאנס עדיין היה צריך לשוב לקומו. הוא היה מותש לגמרי. אנחנו עדיין צוחקים על זה כיום".

"לאנס היה חיובי תמיד, נחוש תמיד", אומר טסטה. "האמינו או לא, נהגנו לערוך מחנות אימונים בקומו, שם רוכבים רבים נרתעו ממזג האוויר הקריר, אבל לאנס לא נבהל מזה אף פעם. הפעם היחידה שראיתי אותו ממש מחוץ לעניינים, היתה כאשר לקחתי כמה מהבחורים לחתור באימון משולב. לאנס ביצע את האיסור הגדול מכולם ונעמד בסירה, רגלו עברה היישר דרך גוף הסירה, והוא ניצל רק בזכות העובדה שכבר היה קרוב לחוף".

לקראת 1993 הפך לאנס ארמסטרונג לאלוף העולם הצעיר ביותר במרוצי כביש, היה אלוף ארצו במרוצי כביש וזכה בראשון מ-21 ניצחונות בקטעים בטור דה פראנס. בגיל 22 בלבד הוא חי כבר כמעט שנה באיטליה, ולמרות האיטלקית המאולתרת בפיו החל בתהליך שבסופו של דבר יהפוך את הבחור המחוספס שהגיע לאיטליה למהוקצע למדי.

האופן בו הפך ארמסטרונג את מערכת יחסיו עם ארגנטין, מסלידה הדדית להערכה ובסופו של דבר לחברות, ישקף את התפרקות המחנות ההדרגתית בקרב הכוחות החזקים ברכיבה על אופניים, שהתחוללה במקביל להגעתו לאיטליה. המריבה עם ארגנטין מתועדת בביוגרפיה הראשונה של ארמסטרונג "זה לא רק סיפור על אופניים", בה הוא מדבר גם על האהבה שפיתח לאיטליה.

"בלתי נמנע היה שהחיים באירופה ילטשו אותי. שכרתי דירה באגם קומו, איטליה, והוקסמתי מהעיירה המאובקת ואפופות הערפילים, השוכנת באלפים האיטלקים. במילאנו ערכתי קניות רק בעיניים ושם למדתי איך באמת נראית חליפה יפה. אחר הצהריים אחד נכנסתי ל'דואומו' ובבת אחת השתנו כל דעותיי על אמנות. התבגרתי", כתב ארמסטרונג.

גם קומו אימצה לחיקה את האמריקאי המפורסם ביותר שלה (טרם רכש לאחרונה ג'ורג' קלוני שלושה נכסים באזור). המוות של יליד קומו וחברו לקבוצת מוטורולה, פאביו קזרטלי, בטור דה פראנס ב-1995, חיזק את הקשר של ארמסטרונג לעיר ולאנשיה. אפילו לאחר שעבר לניס ב-1998, בשובו לאירופה לאחר שחלה בסרטן, ביקר ארמסטרונג באופן קבוע את הוריו של קזרטלי, סרג'יו ורוזה, ואת אלמנתו, אנליזה. הוא אף הכיר להם את חברתו החדשה, שריל קרו, בביקורו האחרון ב-2004.

טסטה אומר כעת שמזג האוויר הקריר בקומו באביב והקצב המנומנם בעיירה, עמדו מאחורי החלטתו של ארמסטרונג לחפש בסיס חדש לביאתו השנייה לאירופה ב-1998. יתרה מכך, אנדריאו וחבריו לקבוצת מוטורולה, בובי ג'וליץ' וקווין ליווינגסטון, כבר הובילו את היציאה מקומו לריביירה הצרפתית. לאנדריאו יש זיכרונות נעימים מהתקופה בה בילה עם ארמסטרונג בקומו, ובעיקר הוא רואה אותה כחשובה ביותר להתפתחותו. הרבה יותר חשובה עבורו מאשר עבור ארמסטרונג. "כאשר הגעתי לאירופה, כמו אמריקאים רבים, הייתי די נאיווי", מודה אנדריאו. "לא ידענו כלום על תוכניות אימונים, לא ידענו הרבה על תזונה נכונה. לאנס היה שונה. מבחינת האימונים הוא כבר היה מכור למספרים, ובנוסף לכך הנער פשוט היה מוכשר למדי. איני בטוח שללאנס היה מה ללמוד כאשר הגיע לאיטליה".

חמש שנים וחצי לאחר שכריס קרמייקל התקשר אל רופאו לשעבר מקבוצת '7-Eleven', מקס טסטה, הוא קיבל עוד שיחת טלפון מפתיעה מארה"ב. היה זה ארמסטרונג והפעם ההודעה היתה כי זאת לא סתם דלקת בחזה, אלא סרטן באשכים.

המחלה לא שמה קץ לחייו של ארמסטרונג, כפי שחשש בשלב מסוים, אבל היא סתמה את הגולל על שהותו באיטליה. עשור מאוחר יותר ועם זכיות רצופות בטור דה פראנס, קשריו האיטלקיים של ארמסטרונג מוגבלים לקומץ חברים וקשרים מקצועיים הפזורים ברחבי חצי האי: ברגונזי, צמד ה-CSC - איבן באסו ואנדריאה פרון, מישל פרארי, מקס סקיאנדרי, סרג'יו ורוזה קזרטלי ועורך הדין של סאבונה, אנריקו נאן, נציגו של יריבו האיטלקי המושבע של הטקסני, פיליפו סימאוני.

מעל לכל, את מורשת שנותיו האיטלקיות של לאנס ארמסטרונג ניתן לראות ליד שולחן האוכל. בעבר, כאשר סנט גיבור הרכיבה על אופניים הכל אמריקאי במבקריו ובציידי השערוריות, הוא נהג להזכיר להם כי "בעוד 4-3 שנים אבלה על החוף עם ילדיי, אשתה בירה קרה ואהיה רחוק מכם". בימים אלה הבירה הקרה הומרה בבקבוק בשווי מאות דולרים של אונרלאיאה, סאסיקאיאה או טיניאנלו - התוספת המושלמת לתבשיל האהוב על לאנס, ריזוטו מילאנז