שערוריית השגריר

הישגיהם של הכדורגלנים הישראלים המשחקים בחו"ל השפיעו מאז ומתמיד על המוראל של חובבי הספורט בארץ. בתקופות השיא של שגרירינו בחו"ל לא היינו פותחים את הבוקר בלי איזה טור של איל ברקוביץ' או חיים רביבו, בו הם גוללו בפנינו בפרטי פרטים באילו מכוניות הם נוסעים, כמה כרטיסים למשחקים ביקשו מהם ישראלים ועד כמה המנטליות מעבר לים שונה. אחר כך הם חזרו להשתכשך בביצה הישראלית, כאילו לא היו הדברים מעולם.

טל בן חיים, דודו אוואט, פיני בלילי ואפילו יוסי בניון קצת פחות סקסיים ומושכים אש מקודמיהם באירופה. עכשיו בניון מבקש להתקדם לבמה המרכזית ביותר מבחינת הישראלים, הפרמייר ליג. אם וכאשר זה יקרה, ניחשף למאמרים וכתבות לרוב על אודות הישראלי המוכשר, וכבר לא נצטרך לדלג במסלולי המכשולים של תוכנות התרגום העילגות כדי להבין מה אומרים הגויים על התכשיט. מצד שני, בניון גם יוכל לקרוא בדיוק מה חושבים עליו האוהדים בכל יום ובכל שעה, באמצעות הפנזינים והפורומים התוססים של קבוצות הליגה האנגלית. אם להסתמך על העבר של שני השגרירים הישראלים הבולטים באי הבריטי, אולי כדאי לו לשקול שוב את המעבר.

לפני כמה שנים הזדמן לי להגיע ל"וויט הארט ליין", משכנם של הטוטנהאם הוטספרס. זו היתה עונתו האחרונה של רוני רוזנטל במועדון, שנה בה לא הרבה לשחק, וכשקניתי כרטיס לדרבי מול ארסנל לא ציפיתי לראות אותו שורף את הקוים. למרבה ההפתעה רוני פתח בהרכב, ותוצאת ה-0:0 לא הפחיתה מתצוגת השיא ש "רוקט רוני" נתן על המגרש. באותו משחק הוא גם נבחר לשחקן המצטיין.

מעבר למשחק המצוין, בלט הקשר בין רוזנטל והאוהדים המקומיים. בכל פעם בה קיבל את הכדור, קמו האוהדים על רגליהם והתחילו לשאוג "קאם און רוני! קאם און רוני!", משהו סטייל ה"דיו" שהיה שמור בזמנו לשלמה שירזי. ורוני הנאמן לא איכזב, לקח את הכדור והתחיל במהלך שהסתיים בהתרסקות על הדשא. הקהל קיבל תמורה לכספו, והריע לקטר הישראלי.

הכדורגל המגושם משהו של רוזנטל הפך אותו לדמות קאלט בקרב אוהדי הספרס. הקריירה הבריטית שלו דווקא התחילה בצורה סוחפת. הוא הגיע לליברפול מסנדרד ליאז ב-1989, ובמו רגליו הצליח להביא לאדומים אליפות, כשכבש שבעה שערים בשמונה משחקים. הוא לא הצליח לשחזר את יכולתו, ונכנס להיסטוריה דווקא בזכות אירוע טראגי במושגים ספורטיביים - החמצת המאה באנגליה. במשחק מול אסטון וילה ב-1992 קיבל רוזנטל כדור, עבר את השוער ובעט לקורה לאחר שניצב מול שער חשוף לחלוטין. באחד הפורומים מסתלבטים האוהדים על ההחמצה ההיא, ומדריכים את החלוץ המתחיל שלב אחרי שלב כדי שיוכל לשחזר את המהלך המרהיב.

פעולות כאלו, כמו גם הנטייה של רוזנטל ליפול בכל הזדמנות, הולידו את הראיון הפיקטיבי הבא. באחד הפורומים של אוהדי טוטנהאם כתב אחד מעורכי האתר, המציג את עצמו כקרוב רחוק של עלי ג'י, ראיון פיקטיבי שנערך עם רוקט רוני בביתו, המייצג נאמנה את היחס של אוהדי הקבוצה לאליל הישראלי.

מראיין: (צלצול באינטרקום) "הלו רוני, זה אני, ברוטל, מהאינטרנט".
רוני: "או, חכה שניה (קראש!)"
מראיין: "רוני, הכל בסדר?"
רוני:" כן, פשוט נפלתי פה. בוא, נלך לסלון אני אכין משהו לשתו..בום!".
מראיין: "בוא, אני אעזור לך"
רוני:" זה בסדר, אני רגיל לזה. בוא תביא את הבקבוק ההוא, שמרתי אותו לאירוע מיוחד".
מראיין: "מה, את ההוא עם מספר 32 בגדול עליו?"
רוני: "כן, קיבלתי אותו בעונה השנייה שלי בטוטנהאם - שחקן העונה של האוהדים".
מראיין: "אני לא זוכר שזכית בזה, רוני".
רוני: "זכיתי בו? לא זכיתי בו. סיימתי במקום ה-32. השנה של חיי".
מראיין: "אבל באותה שנה היו רק 28 שחקנים בסגל"
רוני: "כן, גם לי היו תהיות בקשר לזה. בכל זאת בחור, העבר לי את הבקבוק... שיט, הכל נשפך על השטיח".
מראיין: "אז אני מבין שאתה סוכן שחקנים עכשיו, רוני"
רוני: "לא בחור, היום אני קומיקאי. הבעיה שכשהייתי שחקן הצלחתי להשכיב את כל הקהל, היום אני לא מצליח". (רעש של מיקרוגל מתפוצץ ובלגאן)
מראיין: "טוב רוני, אני אשאיר אותך לבד בשלב הזה".

הסיפור של איל ברקוביץ' מורכב יותר. בשיאו, כששיחק בווסטהאם, נחשב איל לאחד הקשרים הטובים בפרמיירליג, ונבחר כמעט מדי שבוע לנבחרת המחזור. לאחר הבעיטה המפורסמת מג'ון הארטסון, ארז איל את התיקים ונסע לגלאזגו, שם היה לשחקן היקר בתולדות הליגה המקומית (עד הגעתו שנתיים אחר כך של כריס סאטון). ברקו לא השתלב בכדורגל הקשוח של מרטין או'ניל, והתייבש על הספסל. הוא לא נשבר והמשיך לשחק היטב לבלקבורן ואחר כך למנצ'סטר סיטי, איתה עלה ליגה ובה נבחר בעונת 2002/3 לשחקן השנה של האוהדים. אבל גם בסיטי הצליח ברקוביץ' להסתכסך עם המאמן קווין קיגן ועם הקהל, לאחר שאיים על אוהדת עם תנועת שיסוף גרון. אחרי עונה אחרונה ואפורה בפורטסמות הוא חזר הביתה.

כמו במקרה רוזנטל, גם ברקוביץ' נכנס למיתולוגיה של הכדורגל הבריטי בזכות מהלך מפוקפק - הבעיטה של הארטסון. את אותו רגע ניצלו הבריטים למטרות מסחריות ואיפשרו ללקוחות חברה לטלפונים סלולריים להוריד את הצילום הנדיר למסך המכשיר.

חיפוש נוסף ברשת גילה גם כי אתרים אנטי יהודיים, כמו האתר הנקרא "להחרים את ישראל", עשו שימוש בפירסום לו זכה הקוסם באי הבריטי. באחד מעמודי האתר מצולם שער אתר שגרירות ישראל בבריטניה, בו מופיעה בגדול תמונה של איל לבוש במדי ווסטהאם, כשהוא מניף דגל ישראל אל עבר היציע. באתר נכתב: "בשגרירות ישראל עושים הכל בכדי לציין שישראל מבודדת מן העולם. השגרירות חנכה בגאון את האתר החדש שלה. בעמוד הראשי מתנוססת תמונה של איל ברקוביץ' בתלבושת ווסטהאם, משלהב את הקהל בעזרת דגל ישראל. התמונה ישנה - לפחות מלפני 4 שנים, ברקו כבר מזמן לא בווסטהאם. אם השגרירות עושה שימוש בחומרים כל כך ישנים, כנראה שהחרם באמת עובד".

מתחת לתמונת אתר השגרירות, מופיע כיתוב האומר: "ברקו, אם אתה הולך לשלוף מהתחתונים דגל ציוני במהלך משחק של ווסטהאם, לפחות תהיה מספיק ישר לשרוף אותו".

אם בניון יגיע לאנגליה, הוא עשוי להיתקל באווירה אנטי ישראלית לוהטת עוד יותר, המתבטאת בחרם אקדמי וביקורת חריפה על המדיניות בשטחים. אחרי מספר שנים בסנטאנדר השלווה, ייכנס בניון לליגה מתוקשרת הרבה יותר, שם הוא יעמוד במבחן אמיתי, על המגרש ומחוצה לו. ואם בסופו של דבר המעבר לאנגליה לא ייצא לפועל, לכדורגל הישראלי עדיין יהיה שם ייצוג של כבוד. טל בן חיים ימשיך להשתפר בהגנת בולטון, בעוד בבארים טחובים, בפורומים ובפנזינים יעלו באוב לעיתים קרובות את ההחמצה, את הבעיטה, את רוני וברקו.