כדור הרעם

מאז שנות החמישים ועד תחילת התשעים היה טורניר הכדורסל של המכביה אחד מהאירועים האטרקטיביים ביותר של המשחקים. הטורניר הגיע לשיאו מטבע הדברים במשחק הגמר, אליו העפילו כדרך קבע נבחרות ישראל וארה"ב, אבל גם הדרך לשלב המכובד סיפקה אירועים דרמטיים ובעיקר משעשעים.

מה שהיום שנחשב היום לטורניר זניח, אליו שולחת ישראל נבחרת של שחקנים מהדרג השלישי והרביעי, היה פעם הדבר האמיתי, עד כדי כך שהגמרים בין ישראל לארה"ב היו ממלאים את איצטדיון יד אליהו. הכדורסל גם זכור לטובה בזכות השחקנים שעשו עלייה בעקבות המכביה: טל ברודי, שעשה את זה ב-1965, דייויד בלאט ווילי סימס שעשו את זה ב-1981, ואפילו דייויד בלותנטאל, שעדיין לא קבע סופית את מקומו בישראל.

לפניכם האירועים הבולטים בטורניר החשוב ביותר של המכביה.

נבחרת הכדורסל הציבה הרכב חזק יחסית למכביה ה-12, למרות היעדרותם של שני הכוכבים, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי. דורון ג'מצ'י, מוטי דניאל ועדי גורדון הצעירים היו המובילים בנבחרת, שאותה הדריך פיני גרשון. המטרה הייתה ברורה: למנוע זכייה שלישית ברציפות של הנבחרת האמריקאית. כמו תמיד, רק נבחרות ישראל וארה"ב הורכבו משחקני כדורסל אמיתיים, שפשוט עשו צחוק מהיריבות לאורך כל הדרך. האמריקאים היו קצת יותר רחמניים, בעוד שהנבחרת של פיני גרשון דרסה כל יריבה כאילו אין מחר.

זה התחיל בניצחון 76:169 על שווייץ, כאשר היד של דורון ג'מצ'י לא נחה לרגע והוא מסיים עם 62 נקודות. מי שחשב שזה הספיק למאמן הצעיר, גרשון, טעה. כמה ימים לאחר מכן פגשה ישראל את נבחרתה החלשה של ונצואלה וגרשון ביקש משחקניו שלושה דברים – לנצח, להשיג מעל ל-200 נקודות ולא לתת ליריבים לקלוע סל אחד. הנבחרת הצליחה לעמוד בשתי המשימות הראשונות וסיימה בניצחון 33:229 על הונצואלים ההמומים, כשדורון ג'מצ'י קובע שיא אישי שלעולם לא ישוחזר – 83 נקודות למשחק. שחקני ונצואלה לקחו קשה את התבוסה, וגרשון נאלץ להתנצל ולהסביר שלא הפעיל לחץ על כל המגרש. היריבה פשוט היתה גרועה.


כל זה לא עזר לישראל במשחק הגמר מול ארה"ב, שהתקיים באולם כמעט מלא ביד אליהו ובאווירה אמריקאית. הכרוז היה דייב זינקוף, האגדה של פילדלפיה 76'. קריאות ה"דיפנס" שלו הגיעו גם לכותרות העיתונים למחרת, בהם נכתב: "יש לרפי גינת מה ללמוד". האמריקאים כבר הובילו 87:95 כשנותרה דקה לסיום, אבל 7 נקודות רצופות של דורון ג'מצ'י הורידו ל-95:94, כשנותרו שניות ספורות והכדור היה של ישראל. ארי רוזנברג חדר לסל והחטיא את הליי-אפ הכואב ביותר בקריירה שלו. אד צוקר היה אז הקלע הבולט בנבחרת המנצחת עם 30 נקודות. צוקר יגיע לכאן גם השנה, כמאמן נבחרת הנוער של ארה"ב למכביה.

אבל התרומה הגדולה ביותר של טורניר הכדורסל במכביה לספורט הישראלי נולדה ב-1965. ב-1977 נכנס טל ברודי לפנתיאון בזכות משפט אחד, שהכניס את ישראל למפה. עוד קודם לכן עוד הספיק בוגר מכללת אילינוי לחולל מהפך בכדורסל הישראלי.

אחרי שנבחר לחמישית העונה בליגת המכללות ב-1965, הצטרף ברודי בן ה-22 לנבחרת ארה"ב למכביה והיה אחד האחראים העיקריים לזכייתה במדלית הזהב. ברודי הצעיר לא הסתיר את התלהבותו מהארץ המובטחת. אנשי מכבי ת"א ואיגוד הכדורסל קלטו את זה והחלו לפעול בכל המישורים כדי לנסות ולשכנע את הטאלנט להישאר בארץ. אפילו משה דיין הצטרף למשימה הלאומית ושוחח עם הבחור.

ברודי נבחר באותה שנה על ידי בולטימור בדראפט ה-NBA, אבל ויתר על הרעיון לטובת השנה האחרונה במכללה ועלייה אפשרית לארץ. ב-1966 הוא כבר לבש את המדים הצהובים ושנה לאחר מכן הוביל את מכבי ת"א למקום השני בגביע אירופה. ברודי הספיק בינתיים לחזור לארה"ב כדי להתגייס לצבא והשתייך לנבחרת הצבא של הדוד סם. ב-1969 הוא החליט לעלות לארץ באופן סופי. לקראת המכביה השמינית, הגיע ברודי לנמל חיפה עם מכולה והודיע: "אני נשאר לתמיד".

באותה מכביה ברודי כבר עבר לצד הישראלי ועזר לנבחרת להשיג ניצחון היסטורי על האמריקאים. מאז הוא העביר עוד 10 שנים מאושרות בקריירה, בסיומן זכה בפרס ישראל. ברודי היה למעשה בכיר הכדורסלנים האמריקאים-יהודים שהגיע לארץ.

גם כדורסל הנשים סיפק דרמות, והמוקד היה במכבייה של 1985. נבחרות הנשים של ישראל וארה"ב דרסו את כל יריבותיהן בדרך לגמר, אלא שהנבחרות כלל לא ידעו כי אמור להתקיים גמר. אחרי בילבול קל של המארגנים, הוחלט לאלתר משחק גמר בין שתי הנבחרות באולם הקטן בכפר המכביה. ראשי שתי הנבחרות נעלבו מאוד ודרשו לקיים את המשחק כהצגה מוקדמת לקראת גמר הגברים בביד אליהו המלא. אנשי הוועדה המארגנת נטו להסכים, אלא שנבחרת הגברים הקנדית, שהייתה אמורה לספק את החימום במשחק על המקום השלישי, מחתה נגד השינוי. משחק הנשים הועבר שוב לכפר המכביה וכמחאה החליטו שתי הקבוצות שלא להופיע.

ועדת המשמעת של המכביה קנסה את נבחרת ישראל במיליון וחצי שקלים (ישנים כמובן) ואת האמריקאיות ב-750 אלף שקלים. המשקיף שהגיע למכביה מטעם פיב"א, התאחדות הכדורסל העולמית, החליט לפסול לחלוטין את הטורניר כולו.

לפני ארבע שנים שלחה ישראל למכביה את נבחרת הנוער, שהפסידה בגמר לארה"ב 82:71. השנה, נבחרות ישראל בכל הגילאים (מהקדטים ועד הבוגרים) יהיו עסוקות במשימות לאומיות בזמן המכביה ולצורך העניין, הוקמה נבחרת מיוחדת בהדרכתו של מאמן עירוני אשקלון אריאל בית הלחמי. הנבחרת תורכב בעיקר משחקני ליגת העל, שלא משתייכים לאף אחת מהנבחרות ואשר הביעו נכונות להתפנות מחופשת הקיץ שלהם לטובת המשחקים. סגל הנבחרת: תומר אטלס, דודו אסרף, אסף דותן, מאיר בר-דוד, רועי ברקוביץ', שחר גורדון, צפריר וולפר, דרור כהן, איתי לב, אלעד ענבר, אורי קוקיה, מורן רוט, עודד שעשוע, פיני לוי וגיא פניני.

את נבחרת ארה"ב למכביה ידריך בפעם השלישית ברציפות הרב בראון, האח של לארי מאמן הפיסטונס ועוזר המאמן של אטלנטה הוקס. בראון יגיע עם סגל צעיר יחסית, שמורכב ברובו משחקני מכללות קטנות. במקביל לטורניר הבוגרים, יתקיימו גם טורנירי נוער וקדטים ולקינוח – טורניר בהשתתפות ותיקי המכביה.