עיריית סן אנטוניו כבר תיכננה את תהלוכת הניצחון ברחובות העיר ליום חמישי, הנהלת הספרס כבר הכינה סטוקים של חולצות אליפות, וכולם כבר סגרו את סיפור האליפות השישית של רוברט הורי. אבל דטרויט של לארי בראון היא אחת הקבוצות הקשוחות והחזקות מנטלית שאי פעם נראו ב-NBA, ולא היה עסק ביש שהם לא האמינו שבכוחם לצאת ממנו עם ידם על העליונה. לא בטוח שיהיה זה חכם להמר נגדם גם ביום חמישי בלילה במשחק המכריע על האליפות. הסטטיסטיקה אומרת שאף קבוצה מעולם לא ניצחה את משחקי 6 ו-7 בחוץ כדי לקחת אליפות, אבל מצד שני הפיסטונס רשמו 10 הפסדים רצופים בעיר עד המשחק הזה, ובכל מקרה - חצי מהעבודה כבר נעשתה. אולי אין להם כוכב על, ייתכן שהמשחק ההתקפי שלהם לוקה ביצירתיות, אין ספק שהבכיינות על השיפוט בכל צעד ושעל די מציקים - אבל מדובר בקבוצה גדולה, כשמילת המפתח היא המילה "קבוצה".
אחרי ארבעה משחקים חד צדדיים לחלוטין בפתיחת הסדרה, קיבלנו פיצוי הולם עם שני מותחנים אמיתיים, ולראשונה מאז 1994 ה-NBA מקבל משחק מספר 7 על כל הקופה. הרייטינג בארה"ב אולי לא היה בשמיים עד עכשיו, אבל אין ספק שכעת יכול דיוויד שטרן לחייך - כל העולם יצפה בגיים 7.
מלבד ההפסד, החדשות הרעות עבור הספרס הם שעומדת מולם קבוצה שלא זוכרת מתי היא הפסידה במשחק שבו הייתה לה ההזדמנות לסגור את הסיפור. וכשכל משחקי הפלייאוף הצמודים מסתיימים לטובתה, אין ספק שהמומנטום נמצא כעת עם דטרויט. למרות הניצחון במשחק החמישי, התחושה היא שכשהכף שוכב על השולחן, הבוכנות הם אלו שייקחו אותו ויצחקו כל הדרך אל הבנק.
אל תפספס
סן אנטוניו - דטרויט 95:86 (שוויון 3:3)
הגנה, הגנה ועוד קצת הגנה. במחצית הראשונה האחוזים של הספרס עמדו על 49, אבל אחרי ההפסקה כל סל הפך להיות מבצע מיוחד, והמניות צנחו ל-41. טים דאנקן קלע שני סלים רצופים וצימצם את התוצאה ל-87:86 כשתי דקות וחצי לסיום, אבל מאותו רגע והלאה לא הצליחה ההתקפה של הספרס לייצר ולו נקודה אחת. מאנו ג'ינובילי גילה שבדקות הללו האוויר באיזור הצבע של דטרויט סמיך יותר, ונראה שכל שחקן הגנה מגדל לפתח עוד שתי זוגות ידיים; טוני פארקר הוכיח שכשמד הלחץ עולה, גם שלשה חופשית לחלוטין יכולה להסתיים באיירבול ; ודאנקן שוב הראה שחסרה לו האגרסיביות הנחוצה כדי להכריע את המשחק מתחת לסלים, וצמד הוואלאסים גרם לו לפספס שני ליי-אפים ממרחק מילימטר מהטבעת, וכאן נגמר הסיכוי של גרג פופוביץ' לסיים את קריירת האימון של מורו ורבו כבר הלילה.
צ'ונסי בילאפס, הוא ולא שרף, היה זה ששמר את דטרויט במשחק כאשר המומנטום איים לסיים באופן סופי לדטרויט את העונה. הוא צלף 5 שלשות גדולות בדרך ל-21 נקודות, 6 כדורים חוזרים ו-6 אסיסטים. אבל ראשיד וואלאס טיישון פרינס היו המוציאים העיקריים לפועל כשהשניות החלו לנקוף.
פרינס (13, 7 ו-4) לקח שני ריבאונדים גדולים בהתקפה וקלע סל שהעלה את קבוצתו ל-86:89. ראשיד דפק שלשה, הוסיף טיפ-אין מכריע וקינח בחטיפה מג'ינובילי בסיום. אחרי שאיבד הכרה למשך כמה שניות בקלאץ' של המשחק הקודם ואיפשר להורי לקבור את שלשת הניצחון, הוכיח האיש והעבירה הטכנית שהוא יכול לתת משחק גדול משני צידי המגרש, גם מול טימי. 16 נקודות, רק 3 קרשים, אבל גם 3 גגות ודקות ארוכות על הפרקט עם 5 עבירות.
המנצחים הפגנו דיברו על האמונה והאופי בסיום. "אנחנו יכולים לשחק כנגד כל הסיכויים", סיכם שיד. "הרבה אנשים חשבו שאנחנו גמורים". גם בילאפס ידע טוב מאוד מה הביא את הניצחון: "אנחנו קשוחים מאוד".
טימי היה לא רע בהתקפה (21 נקודות) ומצוין על הקרשים (15 ריבאונדים), אבל לא היה דומיננטי מספיק, ולא נתן כתובת ברגעים המכריעים, מה שהשאיר את קבלת ההחלטות בידי ג'ינובילי. לא כל יום הפרפורים של הארגנטינאי מביאים תוצאות, וה-21 ו-10 שלו לא איזנו את האחוזים הרעים (7 מ-17 מהשדה, כולל 2 מ-8 מהשלוש) ואת שלושת האיבודים.
ריפ המילטון סוף סוף הצליח להשתחרר מהצבת של ברוס בואן, ובפעם הראשונה בסדרה לא הפסיק לזרוק כשלא הלך. התוצאה - 23 נקודות (9 מ-19) ו-5 ריבאונדים.
טוני פארקר קלע 15 והוסיף 5 בישולים, אבל היו לו גפ 4 איבודים. ברנט בארי נתן כמה דקות טובות מהספסל עם 11, אבל לא היה מאופס מבחוץ (1 מ-5 מהשלוש). בכלל, מה שהיה עקב אכילס של הספרס בפלייאוף של העונה שעברה, הקליעה מבחוץ, שב וחיסל להם את כל הסיכויים לחזור גם הלילה. שתי הקבוצות רשמו 8 שלשות כ"א, אבל בעוד דטרויט זרקה רק 17 פעם, סן אנטוניו עשתה זאת 28 פעמים.
עינו של הנאמר
באחד מפסקי הזמן האחרונים שלו, הרשה קואץ' בראון לטלוויזיה לקרב מקרופון לתדרוך שלו לשחקנים, כנראה כי הוא ידע טוב מאוד מה הוא רוצה להגיד. "אנחנו קבוצה גאה, כל לוס בול וכל ריבאונד שלנו. המשחק הזה שלנו", עודד את שחקניו וסיכם עם הצהרה מרגשת: "אני אוהב אתכם".
אין ספק, יש להם אהבה, והיא עשויה לנצח.
מי שלא הראה כל כך הרבה אהבה לדטרויט הם השופטים. היו כמה שריקות מוזרות, בייחוד לעבירות בלתי נראות על דאנקן, אבל מכיוון שהבחור פגע רק ב5 מ-10 מהקו, ומכיוון שגם בצד השני המילטון זכה לכמה פריבילגיות, לא צריכות להיות לבראון יותר מדי תלונות. אבל תחשבו שזה היה מונע ממנו להפוך את זה לנושא המרכזי אם המשחק היה נגמר בתוצאה הפוכה. מה שבטוח הוא שכדאי לבוכנות להיות קצת יותר קולים ברגעים הללו, כי כמה עבירות טכניות והתבכיינויות על השיפוט כמעט הוציאו אותם מהמשחק. בגיים 7 כל טעות עלולה להשאיר אותך עם לב שבור כל הקיץ.
דאנקן עוד לא ראה משחק שביעי בקריירה, ובצד השני עומדת קבוצה שרק לפני שבועיים לקחה אחד כזה בחוץ בגמר המזרח.