סדרה גמורה? לא ממש.
אחרי שני משחקים נרפים בסאן אנטוניו, שבהם הספרס היו דומיננטים בהרבה, חזרו הפיסטונס הביתה לפאלאס של דטרויט, העלו שחקן חדש איתם לפרקט - את מר מומנטום - ניצלו את האנרגיות של הקהל, וחזרו ל-1:2. ממצב של 0:3 אף אחד לא חזר מעולם, את זה כולם יודעים.
רבות כבר דובר ונכתב על הנטייה של האלופים להירדם במשך משחק-שניים, ולחזור ולהופיע באחת כך פתאום. בגמר המזרח מול מיאמי אף אחד משבעת המשחקים לא נגמר בפחות מחמש הפרש, מה שממחיש את העובדה שהבוכנות יכולות לתת משחק גדול יום אחד, ומשחק חושך יום אחר. בינתיים התבנית הזו נשמרת גם בגמר, כאשר שלושת המשחקים עד כה לא הגיעו לדקות האחרונות בתוצאה צמודה. בכלל, ב-35 השנה האחרונות, רק שתי סדרות פליאוף נגמרו ללא שאף משחק יסתיים בתוצאה קטנה מחמש: אחת היא, כאמור, גמר המזרח של השנה, והשנייה היא החצי גמר המזרח של הפיסטונס מול הנטס בפליאוף 2004. ניתן כבר לקרוא לזה תבנית.
אבל עם כל הכבוד לסוויץ' המפורסם של האלופים, הם לא יכולים להרשות לעצמם לשחק רדומים מול יריב כמו הספרס, שלמרות יום חלש הצליח להישאר בתמונה דקות ארוכות.
המשחק הרביעי יתקיים גם הוא בפאלאס של אובורן הילס, ממש מחוץ לדטרויט, בשעה 4 בלילה שבין חמישי לשישי, שידור ישיר בספורט 5.
אל תפספס
דטרויט - סאן אנטוניו (79:96 (הספרס מוליכים 1:2)
כבר בהתקפה הראשונה של המשחק היה ברור שהלילה עלתה דטרויט אחרת לגמרי. בן וואלאס חטף מסירה, שעט לסל השני וסיים בדאנק ועבירה, שהקפיץ את כל תושבי הפאלאס, עוד לפני שהספיקו להתיישב על הכסאות שלהם.
ההתלהבות, האגרסיביות והלחץ ההגנתי של דטרויט חזרו להיות מה שהיו בגמר של השנה שעברה, והתוצאה הייתה 12 חטיפות שהובילו להמון נקודות קלילות, ו-10 חסימות שהבהירו לטקסנים שהטיילת נגמרה, ועכשיו צריך אפילו להתאמץ טו פוט דה בול אין דה סל. ותשכחו מהיכולת הסיוטית בכל מה שקשור ללי-אפים פשוטים, הפעם לא היו פאדיחות.
הביג בן, שקיבל בראש בסדרה הזו מלא אחר מאשר נאצר מוחמד (עם כל הכבוד, ויש כבוד), נתן את מה שידענו שהוא יכול בעזרת 15 נקודות (7 מ-10 מהשדה), 11 כדורים חוזרים, 3 חטיפות ו-5 בלוקים. הוא שם בצד את הדיבורים על ההגנה הלקויה שלו, ואת הלחשושים שברוס בואן הוכיח את עצמו כמי שצריך היה לזכות בתואר שחקן ההגנה של השנה, וגבר במאצ' אפ עם טים דאנקן.
"הוא היה מעולה, שיחק עם הרבה אנרגיה והכניס את הקהל לעניינים", פירגן דאנקן לוואלאס. "האגרסיביות שלהם הייתה גדולה יותר, וזה הספיק כדי לתת להם את הדלק הנחוץ".
במקום להמשיך ולשחק בקצב הליכה, ובמקום להמשיך ולהיתקע בהתקפה עומדת שחשפה את כל חולשותיה של האלופה, החליט לארי בראון לשחרר את שחקניו לרוץ כאוות נפשם. בעזרת יתרון של 4:20 במתפרצות ו- 26:44 בנקודות מתחת לסלים, האחוזים של הבוכנות קפצו מ-37 ו-40 בשני המשחקים הראשונים, ל-47 במשחק השלישי.
מאנו ג'ינובילי נפגע בברך אחרי חצי דקה, ירד לנוח תוך כדי עוויות פנים מבשרי רעות, וגם כשחזר לשחק כבר לא הזכיר במאום את השחקן הפעלתני שבפליאוף הזה כבר ביסס את מעמדו ככוכב על. משחקו היה דהוי (7 נקודות), מהוסס (רק 2 מ-6 מהשדה) ומפוזר (6 איבודים). אחרי שני משחקים שהיו מהטובים של קבוצת NBA בשנים האחרונות, עם מאנו בכושר כזה הספרס נראו כמו קבוצה שאפשר לנצח.
"אין תירוצים, אין סיבות, פשוט לא שיחקתי טוב", פסק הארגנטינאי. "כקבוצה לא היה לנו את המוג'ו".
ריצ'ארד המילטון התקשה בפתיחה להשתלב במשחק הקבוצתי, החליט ללכת בעיקר למהלכי אחד-על-אחד על ברוס בואן, בהצלחה לא מבוטלת יש לומר. אבל ככל שהמשחק התקדם, התזזיתיות שלו עייפה את העלוקה האנושית ואיפשרה לו להתחמק למספיק זמן כדי ולקבל את ההזדמנויות שהוא אוהב לקבור את הג'אמפים הפנויים מיד אחרי יציאה מחסימה. חברו של ריפ לקו האחורי, צ'ונסי בילאפס (20, 6 ו-7), השלים את השליטה של הבוכנות מול שחקני החוץ של הספרס. ברבע הרביעי, הזמן האהוב עליו, הוא התעורר עם סדרת שלשות וכניסה גדולה לסל שסימנו את הבריחה בריצת 4:14. האלופים לא הביטו עוד לאחור, המשיכו להניע כדור בצורה סבלנית ויעילה בדרך להבטחת הניצחון.
"רציתי פשוט להמשיך לזוז כמה שיותר כדי להתיש אותו, וכדי להימנע ממשחק של מכות", הסביר המילטון את הטקטיקה ההתקפית שלו ביחס לבואן. "אני לא יודע למה אנחנו לא משחקים ככה כל פעם, אבל הלילה עלינו עם הרבה מאמץ ואינטנסיביות, שמרנו חזק וחיפינו אחד על השני".
שלושת הגדולים מתחת לרמתם
אנטוניו מקדייס נתן עוד משחק מצוין, קלע 12 נקודות, והרשית כמה סלים חשובים בפתיחת הרבע המכריע. גם בתוך כל ההמולה הוא לא שוכח שלפני כמה שנים היו עולות לו דמעות בעיניים מתוך מחשבה שכנראה לא יעלה יותר על פרקט NBA. "אני פשוט מרגיש בר מזל רק על זה שיש לי את היכולת לשחק עם החבר'ה האלה", התוודה. "הניצחון הזה הוא צעד ענק בכיוון הנכון, ועכשיו אנחנו צריכים רק עוד שלושה".
ראשיד וואלאס שוב קלע כמה נקודות בפתיחה, ושוב נראה רע מאוד בהמשך בדרך ל-8 נקודות (4 מ-13) ו-7 כדורים חוזרים.
"אני חושב שסוף סוף קלטנו כמה חזק אנחנו צריכים לשחק", ניתח בראון. "החבר'ה שלנו הבינו שרק אם נהיה במיטבנו ניקת את האליפות".
בצד השני גרג פופוביץ' כבר הסתכל על המשחק הבא: "אין לנו משחקים לבזבז. יצרנו לעצמנו מצב טוב עם שני הניצחונות הביתיים, וזה יהיה מצוין אם נצליח לנצל את זה".
בפליאוף הזה השילוש הקדוש דאנקן-ג'ינובילי-פארקר קולע 65 נקודות בממוצע למשחק. הלילה הם סיימו עם 42 בלבד. דאנקן התקשה מול ביג בן, קלע רק 5 זריקות מ-15 ל-14 נקודות לא משמעותיות, וטוני פארקר היה הקלע המוביל עם 21, אבל איבד 4 כדורים שהובילו לספרינטים בצד השני. וכשהצרפתי ירד לנוח ובמקומו עלה בנו אודריך, בראון שלח מיד את כל הכלבים שלו להעניק לילד טיפול מיוחד, והסלובני החביב איבד את העשתונות שלו מול הלחץ ההגנתי, ואמר תודה כשהצליח לעבור את החצי.
אחרי שבפתיחה הניעו הספרס כדור במהירות, וסיימו את הרבע הראשון ביתרון שש למרות האנרגיות של הפאלאס, במחצית השנייה הם קלעו רק 37 נקודות, ולא הצליחו לעבור את הביצורים של הפיסטונס.
יש לנו סדרה.
לפיסטונס: המילטון 24, בילאפס 20, בן וואלאס 15, מקדייס 12, פרינס 12, ראשיד 8
לסאן אנטוניו: פארקר 21, דאנקן 14, בואן 13, בארי 10, ג'ינובילי 7, מוחמד 4