עובדה או אגדה: ספיישל גמר

אודי הירש - אגדה:

מדובר בקלישאת עיתונאים שלא אומתה מעולם. ייתכן שבשתיים-שלוש הדקות הראשונות יסבלו הספרס מחלודה, אבל המכונה תתחבר במהרה. הכדורסל של סאן אנטוניו כל כך שיטתי, והאימונים של גרג פופוביץ' כל כך אינטנסיביים, שאין סכנה שההפוגה תפגע בהם.


גיל קדרון - אגדה:

לא סתם אגדה, אגדה מארץ האגדות. כל שנה מוציאים מהבוידעם את כל הקשקושים הללו על חלודה של שחקנים שנחו שבוע, וכל פעם מתברר שזה לא רלוונטי. אין מצב שמנוחה בת כמה ימים לקרסוליים הכואבים של טים דאנקן היא דבר רע.


דוד רוזנטל - אגדה:

זו אגדה עתיקת יומין יותר מפינוקיו, העניין הזה של "המנוחה הארוכה תפגע בהם". אם יש משהו שעזר לסאן אנטוניו זו המנוחה שטים דאנקן מקבל. הספרס יצטרכו להגיע בשיא אונם למפגש פיזי כמותו טרם ידעו בפלייאוף הזה, והמנוחה הזו היתה בדיוק לפי מרשם הרופא. קשה להאמין שהספרס יגיעו חלודים, אבל גם אם יפסידו את הראשון, לשני יתייצבו כמו אריות.


עומר קהת - אגדה:

בשלבים האלה של העונה, כל שחקן ושחקן בפוקוס מלא. ימי מנוחה יכולים לתרום רק למיקוד החשיבה ולעזרה פיזית. סאן אנטוניו מספיק מנוסה בתור קבוצה, ושחקניה מספיק מנוסים כיחידים, כדי להתמודד גם עם ימי מנוחה, ולנצל אותם בצורה הטובה ביותר. אם מישהו בדטרויט בונה על זה, הוא צפוי להפתעה לא נעימה.

אודי הירש - אגדה:

ההשוואה בין הספרס והפיסטונס גורמת עוול לראשונים. הכדורסל של דטרויט מכוער אך יעיל. לארי בראון מביא לדרגת אומנות את המהלך הבסיסי של ה-NBA: גבוה חוסם לנמוך, ולאחר מכן קליעה מבחוץ, מסירה פנימה או פיק אנד רול. כל הקבוצות עושות את זה, אבל השימוש בחסימות של ריפ המילטון כמעט מושלם. סאן אנטוניו, לעומת זאת, משחקת במבנה בסיסי שמאפשר משחק ריצה. טוני פארקר מוביל כדור על הקו, מאנו ג'ינובילי מסוגל להוביל כדור גם הוא, כשטים דאנקן ונאצר מוחמד מאפשרים שליטה בריבאונד ויציאה למתפרצות. אם ההגנה של הספרס תצליח לעצור את הפיסטונס, גרג פופוביץ' יורה לכוחות להסתער. בראון, מן הסתם, ימשיך לנסות לטחון את היריבה במשחק העומד.


גיל קדרון - אגדה:

אין ספק שדטרויט תנסה להוביל את המשחק לקצב הליכה, ואין ספק שזה סגנון שסאן אנטוניו גם כן מתמחה בו, אולם כפי שגילו גרג פופוביץ' והספרס בסדרות מול סיאטל ופיניקס - קבוצה שמשחקים בה טייסים כמו טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי יודעת לרוץ. ואלופי המערב יודעים לרוץ מ-צ-ו-י-ן. אני לא אומר שזה יהיה קל, אבל אין לי ספק שפופ ינסה לרוץ כשהוא יוכל. בייחוד בבית. מי שמתכנן לוותר על הגמר הזה מתוך הנחה שיהיה משמים, אני חושב שהוא יופתע לטובה אם רק יחליט בכל זאת לכוון את השעון. זו התחושה שלי.


דוד רוזנטל - עובדה:

דטרויט היא קבוצה שכופה את סגנון המשחק שלה על היריב. סאן אנטוניו היא קבוצה ורסטילית מאוד שנגררת לסגנון של היריב, אבל מוצאת את הכלים לנצח אותו. נגד פיניקס, הספרס התייצבו מול ואמרו: "לקלוע זה מה שאתם יודעים? גם אנחנו יכולים - תראו". ומול דטרויט הספרס לא יקלעו 100 במשחק, אבל גם לא יתנו 100. ומצד שני, יש לסייג. מי חשב שליברפול ומילאן יתנו שישה גולים בתוך 60 דקות?


עומר קהת - עובדה:

למה לא בעצם? זה עבד כל העונה לשתי הקבוצות והביא אותם עד הלום. למה להחליף סוס מנצח? לשתי הקבוצות כלים התקפיים מצוינים, אבל אחרי עונה ארוכה ועם מספר שחקנים פצועים (בעיקר דאנקן והקרסול העדין), הורדת הילוך המשחק תתקבל בברכה. צפו לעוד מאבקי הגנה, הרבה אגרסיביות באזור הצבע ובלי סלים קלים. לשתי הקבוצות הגנת מעבר מצוינת שתסגור את ג'יונבילי ופרקר מצד אחד, ואת המילטון, פרינס ובילופס בצד השני.

אודי הירש - אגדה:

לגמר ה-NBA הגיעו שני המאמנים הטובים בליגה. בזכותם, דטרויט וסאן אנטוניו מצליחות לשחק כדורסל שונה מזה המקובל ב-NBA – "בדרך הנכונה", כפי שמכנה זאת בראון: מעט זריקות רעות, חוסר אנוכיות, הנעת כדור מופתית, מאמץ וריכוז מקסימליים בכל פוזשן הגנתי. אבל לפופוביץ', עוזרו בעבר של בראון וחברו הטוב, אין במה להתבייש מול המורה. יש סיבה לכך שסאן אנטוניו היא הקבוצה עם אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בספורט האמריקאי. היתרון הגדול של פופוביץ' הוא ששחקניו משחקים למענו. במקרה של בראון, קשה להאמין שהוואלאסים ושות' משתגעים עליו, לאור חוסר הנאמנות הכרוני שלו.


גיל קדרון - אגדה:

ללארי בראון אין שום יתרון על גרג פופוביץ' בניהול במשחק או בהכנת בקבוצה באימונים. שניהם מתודיים, מאורגנים ויודעים לגרום לשחקנים שלהם לשחק בצורה הטובה ביותר לדעתם. לא רק שלבראון אין שום יתרון על התלמיד שלו, אלא שאם כבר, לפופוביץ' יש יתרון בכך שהשחקנים שלו, להבדיל מאלו של בראון, לא שונאים אותו. ואם יש קבוצה אחת ב-NBA שבה השחקנים אפילו אוהבים את המאמן (רחמנא ליצלן) - זה בסאן אנטוניו.


דוד רוזנטל - אגדה:

גרג פופוביץ' כבר לא נחשב תלמיד של אף אחד אלא רב בפני עצמו. לאיש יש שתי אליפויות, הוא יודע את העבודה, ניצח את פיל ג'קסון ושאקובי, מנהל את הקבוצה שלו יוצא מהכלל - וזה בדיוק הגמר הקלאסי שבו תיווכח הקלישאה "המאמן לא משחק, אלא השחקנים". לא אימון, טוב או כושל, יכריע אותה.


עומר קהת - עובדה:

פופוביץ' גאון כדורסל – אין ויכוח. אבל לארי בראון טקטיקן טוב לא פחות, אבל בעיקר פסיכולוג יותר טוב. מי זוכר עוד בתחילת העונה את כל הדיבורים על כך שדטרויט משחקים בלי תשוקה, בלי רצון, ושאחרי הזכייה באליפות הרעב נעלם? כבר אז פרשנים מעטים אמרו סבלנות, חכו ותראו איך בראון ידע ללחוץ על הדוושה ברגע הנכון וייקח את הקבוצה שלו עוד פעם לגמר. ונחשו מה? דטרויט בגמר, ומירב הקרדיט מגיע לבראון, שלרשותו חבורה מעט אפורה, בלי סופר-סטאר, ועם ספסל יחסית דליל. מעבר השני, פופ שוב עשה עבודה נהדרת, והוכיח יכולת הסתגלות למשחקה של היריבה (בעיקר מול פיניקס). ללא ספק יהיה פה מאבק מוחות מצויין בין שניים מהמאמנים הבכירים והמונסים בליגה, אבל היתרון כאן הוא של דטרויט. למרות שהיא מגיעה בתור אנדרדוג לסדרה, התואר הוא של הפיסטונס, עד שמישהו אחר ייקח אותו.

אודי הירש - עובדה:

הספרס פורחים כאשר היריבה מציבה שמירה כפולה – על פארקר וג'ינובילי אחרי הפיק אנד רול, או על דאנקן בפנים. במצבים כאלה, חוסר האנוכיות של הספרס גורם להם להניע כדור במהירות ולמצוא את האיש הפנוי, לזריקה נוחה. אלא שדטרויט תנסה כנראה לעצור את דאנקן עם שחקן אחד, ראשיד או בן וואלאס, וגם ג'ינובילי עשוי לפגוש את הידיים הבלתי נגמרות של טיישון פרינס. הקלעים של סאן אנטוניו יזכו בהרבה פחות מבטים פתוחים לסל. למרות זאת, הספרס חכמים ומאומנים מספיק כדי למצוא פתרונות ולקחת את הסדרה – ואת האליפות.

גיל קדרון - אגדה:

הספרס הם קבוצה שבאה מוכנה. היא ידעה להתאים את עצמה למשחק הריצה של הסאנס, וחיש קל, תוך כדי משחק, האטה את הקצב כשהיה צריך. לא תהיה להם שום בעיה להתאקלם. זה לא אומר שנראה אותם מטיילים לליי-אפים, זה משהו אחר. אבל לא תראו אותם בהלם קרב.


דוד רוזנטל - עובדה:

זו כמעט אקסיומה. סאן אנטוניו התמודדה מול הגנות רכות מאוד עד עכשיו. במערב ככלל נותנים לשחק, ולא סיאטל ולא פיניקס מתקרבות לקרשים, תרתי משמע, שיאכילו אותם הוואלאסים וטיישון פרינס. להערכתי, לספרס ישנה עדיפות והיא זו שתנצח את הסדרה, אולם ברגע שהעונה תיגמר, טים דאנקן יניח את רגליו במי קרח בגיגית, ולא יוציא אותן משם עד ספטמבר.


עומר קהת - אגדה:

הספרס יכולים לשחק מול כל סוגי ההגנות, בעיקר בגלל שילוב מצוין של שחקנים מאוד אינטליגנטים. דאנקן הוא ללא ספק שחקן הכדורסל השלם ביותר היום בליגה – אולי לא הכי אתלט או הכי טוב, אבל כשמדובר בהבנת משחק, קריאת הגנות וניהול בהתאם, הוא מהווה מאמן נוסף על המגרש. קחו את השילוב של טים עם מאנו המצויין ופרקר, שעושה עבודת ריכוז נהדרת, ותקבלו קבוצה שיודעת לקרוא הגנות ולפצח אותן בהתאם. נוסיף לזה את הניסיון העשיר מאוד של כל השחקנים, ונקבל קבוצה שמאוד בטוחה בעצמה ויודעת בדיוק מה צריך לעשות כדי לנצח.