עדיין האלופים

קבוצות משחקות במשך כל העונה הרגילה בשביל דבר אחד בעיקר, הזכות לארח משחק שביעי פוטנציאלי בפליאוף, היות וההיסטוריה מראה שביותר מ-80% מהמקרים הקהל המקומי הוא זה שחוגג בסיום. אבל את האלופים מדטרויט זה לא באמת מעניין, הם מאמינים בעצמם, ביכולת שלהם לקחת משחקים שכאלו, ובסיכוי שלהם לשחזר את ההישג מהשנה שעברה.

הפיסטונס עלו כפייבוריטים, למרות שהמשחק היה בפלורידה, בין היתר בגלל הניסיון הקבוצתי שלהם, בעוד שבמיאמי שחקנים בודדים הגיע עמוק כל כך בפליאוף, אבל לא עשו זאת כקבוצה. אבל הסיבה העיקרית ליתרון שנתנו רוב הפרשנים לדטרויט היא הפציעות של שני הכוכבים של ההיט, שניים שכשהם לא פוגעים, אין אף אחד אחר שיעשה את העבודה, שאקיל אוניל ודווין וויד. למרות כל הדיבורים לאורך הפליאוף שלא מדובר בקבוצה של שני אנשים, הלילה שוב הוכח שהצוות המסייע אינו חזק מספיק כדי ללכת כל הדרך.

עכשיו דטרויט היא זו שממשיכה הלאה כדי לפגוש את הסאן אנטוניו ספרס (שעה 3 בלילה שבין חמישי לשישי, ספורט 5), במפגש בין שתי ההגנות החזקות בליגה, ומפגש בין שני החברים הטובים, לארי בראון וגרג פופוביץ'. כל זה אומר שכל השמועות על עריקה לקליבלנד של בראון יחכו בצד לזמן הקרוב. "הזמן שלי פה בדטרויט היה עד עכשיו הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לחלום", שמח המאמן המנצח, שינסה להמשיך את האליפות הראשונה שלו מהשנה שעברה בעוד אחת השנה.

"אנחנו קבוצה ששומרת, זה מה שאנחנו עושים", הסביר ריפ המילטון, שקלע 22 נקודות (16 נעד המחצית) ב-11 מ-16 מהשדה, וביטא את המהות של הקבוצה הזו, שפשוט לא מוכנה לוותר. "אני מאוד מתרגש לשחק עבור האליפות השנייה שלי, כבר בגיל 27".

המומנטום של המשחק עבר לקבוצה הביתית בשנייה האחרונה לפני ההפסקה, אז חטף די ג'ונס כדור מידי אותו המילטון, דהר קדימה וקבר שלשה מחצי מגרש. שחקני ההיט רכבו על הגל בדרך למהפך ויתרון על הדקות האחרונות של המשחק, אבל אז דטרויט הפיעלה את המכבש ההגנתי שלה, דחפה את מיאמי לתת את הכדורים לאנשים הפחות יעילים שלה, והראתה קור רוח והוצאה לפועל ברמה גבוהה בצד ההתקפי כדי להשתלט על העניינים, להפוך פיגור נקודה עם ריצת 3:10 עד הסיום. זה הניצחון ה-10 ברציפות של הקבוצה הזו במצבים שבהם היא צריכה ניצחון אחד כדי לגמור את הסיפור, הרצף הכי ארוך אי פעם אחרי ה-12 של הלייקרס בשנות האליפות.

עד כה לא ראינו משחק אחד צמוד בסדרה הזו, משחק שבו הכל נמצא על כף המאזניים בשניות האחרונות. אז בדיוק בזמן, בגיים 7, החליטו הקבוצות ללכת עד הסוף ביחד ולתת לנו סוף סוף כדורסל טוב משתיהן בו זמנית.

ראשיד וואלאס, שהיה חלש מאוד בשני המשחקים האחרונים ובהפסדים של הפיסטונס, שם 20 ו-7, קלע שתיים חשובות מהקו בדקה האחרונה, והמשיך בכדור חוזר התקפי שנתן יתרון שלוש, ממנו מיאמי כבר לא חזרה. קהל הסלבים המפונק (ג'יימי פוקס, דן מארינו, ועוד רבים וטובים הפסיק להאמין והפסיק לעודד, וצ'ונסי בילאפס שם את המשחק במקרר עם עוד 2 מהקו.

"אנחנו האלופים, מאן. זו הסדרה הכי טובה ששיחקתי בה בחיים שלי", אמר צ'ונסי, ועבר להחמיא ליריבה. "מיאמי קבוצה מצויינת, וכל הכבוד להם על העונה והפליאוף. אנחנו שמחים מאוד להמשיך הלאה".

לפני ובמהלך המשחק ניסו לשוות מאמץ אה-לה וויליס ריד להחלטה של דווין וויד להתגבר על הפציעה שלו (מתיחה בשריר באיזור הצלעות, פציעה מאוד מגבילה) ולעלות בכל זאת למשחק שביעי ומכריע. למי שעדיין לא נולד ב-1971, ולמי שפיספס את הסרטונים בנושא, נזכיר שבמשחק השביעי והמכריע של גמר ה-NBA בין הניו יורק ניקס ללוס אנג'לס לייקרס, נפגע ריד, הסנטר של הניקס ואחד השחקנים הטובים בליגה, ולא עלה למשחק השישי. ניו יורק הובסה וחזרה הביתה למשחק האחרון בבית. עד כאן הדמיון לוויד מוחלט. שניות לפני המשחק עלה ריד לפרקט צולע, לקול התשואות הנלהבות של האוהדים המקומיים, וסגר למעשה את הסיפור עם שני הסלים הראשונים של המשחק על וויל צ'מברליין הגדול, ונתן את הטון בדרך לניצחון קליל. ובכן, הלילה זה לא הלך לפי התוכנית, והפלאש החטיא את שלושת הזריקות הראשונות שלו ונראה מהוסס לאורך שני הרבעים הראשונים.

"לא הייתי אתלטי כמו שהייתי רוצה", הסביר וויד המתוסכל. "אבל עשיתי כל מה שאני יכול".

ברבע השלישי הוא התעורר עם שורה של כניסות וחמש קליעות רצופות, אבל אז נכנס המומחה ההגנתי לינדסי האנטר והוציא אותו לחלוטין מהמשחק על ידי כך שמנע ממנו את הכדור ושם עליו גוף בכל שנייה ושנייה, מה שהוביל אותו להישאר עם 0 נקודות ב-15 הדקות האחרונות של ההתמודדות. כל הכבוד על המאמץ, חבל מבחינתו שזה לא נגמר כמו במקרה של וויליס ריד. 20 נקודות (7 מ-20), ריבאונד אחד בלבד, 4 מסירות לסל וחמישה איבודים - זו השורה הסטטיסטית של הפלאש.

"ניסיתי פשוט לעייף את וויד", הסביר המילטון את הטקטיקה ההגנתית שלו.

לפני המשחק דיבר שאקיל על כמה שחשובה לו האליפות הזו ("אני אהיה הרוס אם לא נזכה") ועל מה שהוא מצפה מעצמו ("אני חייב להעלות את הרמה שלי לקראת המשחק השביעי"). והדיזל אכן הגיע לעבוד, כמו בכל המשחקים פתח חזק (10 נקודות ברבע הראשון), והפך דומיננטי ברבע המכריע, עם סלים חשובים ו-3 מ-4 מהקו. האיש הגדול כל כך רצה לזכות באליפות שלא קשורה בכלל לאקס מלוס אנג'לס, והשנה הייתה לו הזדמנות נפלאה, אבל הפציעה שלו מנעה ממנו להיות הסופרמן שאנחנו רגילים לראות בפליאוף, וכנראה שגם הגיל כבר עושה את שלו ומראה לשאק שלפניו נמצא רק הצד היורד של הגבעה. את המשחק הטוב ביותר שלו בסדרה הוא סיים עם 27 נקודות (12 מ-19), אבל רק 9 בקטגוריית הריבאונדים, שם קיבלו ההיט בראש 35:41, כולל 8:13 כואב במיוחד בריבאונד התקפה.


השחקנים המשלימים לא נתנו את מה שמיאמי הייתה צריכה. יודוניס האסלם השתנק ברבע האחרון ודיימון ג'ונס לא שכח את עצמו בחדר ההלבשה, אלא אפילו לא נכנס לאוטו כדי להגיע לאיצטדיון – נקודה אחת ו-2 אסיסטים. אבל מה נגיד ומה נלין, כשאדי ג'ונס הותיק, שמעטים יודעים להיעלם כמוהו בפליאוף, נותן רק 10 נקודות], ומוצא כל פעם דרכים חדשות לרוץ בהתקפה בדיוק למקומות שבהם אף חבר לקבוצה לא יוכל למצוא אותו בטעות, הכל כדי שלא יצטרך לעשות משהו במאני טיים.

כואב הלב (והכליה) על אלונזו מורנינג, שבחר במיאמי, תוך כדי ויתור על כסף ודקות משחק, רק כדי לקבל צ'אנס לזכות באליפות. החלום הזה חוזר בינתיים למגירה.

המילטון, כאמור, היה המצטיין של דטרויט, ושימש כברומטר ההתקפי בדקות ארוכות. במשחקי החוץ בסדרה הזו הוא נתן רק 19 למשחק, לעומת 28 במשחקי הבית. אבל היום הוא הגיע לשחק. בילאפס תרם 18 ו-8 בישולים לחברים, בעוד טיישון פרינס הוסיף 13 ו-8 קרשים.

"עברנו הרבה העונה", סיפר נשיא הקבוצה הנרגש, ג'ו דומארס, שזכה לצאת בגדול בלא מעט משחקים שכאלו. "זה אחד ממשחקי 7 הגדולים ביותר שראיתי".

עכשיו הפוקוס עובר לסדרת הגמר, ואחרי שסאן אנטוניו נחה לה לא מעט ימים, דטרויט תצטרך להתאושש מהר לקראת הנסיעה לטקסס למשחק הראשון של סדרה שעשויה לקבוע את מקומה של הקבוצה הזו בהיסטוריה.