אינדיו: "האוהדים לא צריכים לסבול יותר"

ביום רביעי יצא אינדיו בפעם האחרונה מפתח ביתו שבארמון-הנציב, העמיס את המזוודות על הוואן של החבר'ה מהכנסייה, החזיר את המפתחות לבעל הדירה ונסע עם משפחתו לשדה התעופה. כשדלת הרכב נסגרה מאחוריו ניתן היה לראות את הלחלוחית בזווית העין של הברזילאי יורדת ונופלת על המושב. אחרי הכל, זה לא פשוט. שלוש שנים בירושלים, עיר הקודש שהוא אוהב מאוד, הסתיימו להן ככה פתאום. הילדים ברנו ודימטריה נפרדו מהחברים לכיתה כבר יום קודם לכן, הבלם אמר שלום לכל מכריו, ורק האשה שאיתו, קניה, נראתה שמחה.

למי מאוהדי בית"ר שמרגיש קצת רע עם עצם הפרידה או געגוע קטן, הרי שמאוד ייתכן שהבלם יחזור לישראל. נכון, לא למדים של בית"ר, אבל ביום שלישי ישב אינדיו עם משה דמאיו ורונית אשכנזי מבני-יהודה וניהל משא-ומתן. אחר-כך הוא קיבל טלפון מניצן שירזי, שהסביר לו כמה הוא רוצה אותו ושבני יהודה היא קבוצה משפחתית מאוד, משהו בסגנון בית"ר של פעם. אינדיו חושב על האופציה הזאת ברצינות, אבל הוא עדיין צריך לשכנע את אשתו לחזור מברזיל. הוא סוגר פרק לא מבוטל בחייו, אבל בטונים די צורמים שהעיבו על אהבתו לקבוצה. "הייתי מאוד עצוב כששמעתי את מאיר לוי מדבר אלי ככה", משחזר אינדיו את השיחה עם הבוס מלפני שבוע. "הקשר שלי עם בית"ר הוא לא כזה, ולא רציתי להגיע לנקודת שפל כזאת".

קצת סדר בבלגן. לפני כחודש ישבו מאיר פניג'ל ואברם לוי עם אינדיו וסוכנו רפי אפשטיין במשרדי הקבוצה שבגבעת-שאול, ופתחו את שיחות ההתקשרות. פניג'ל שאל כמה השחקן דורש, ואפשטיין העביר ליו"ר את הסכום המבוקש. אנשי בית"ר הבטיחו לעשות חושבים ולחזור לבלם עם תשובה ו/או הצעה אחרת תוך שבועיים. מאז עברו שלושה שבועות, שבהם צצו בעיתונים כל מיני ציטוטים מטעם הנהלת בית"ר כאילו אינדיו מבקש המון כסף ואין מצב שכך הוא יישאר בבית-וגן. ואז, כשהגיעה ההצעה של בית"ר, היא היתה נמוכה עבור השחקן, שהשיב בשלילה.

"אחר-כך אוחנה דיבר איתי ושאל מה אני דורש", מפרט אינדיו. "כתבתי על דף מה הסכום ומסרתי לו אותו. הוא לא חזר אלי ישר, אבל אז הודיעו לי שתהיה פגישה ביום שני בשש בערב בתל~אביב. אני ורפי הסוכן שלי היינו אמורים לדבר עם פניג'ל, מאיר לוי ואברם לוי על המצב שלי. תבין, בית"ר העבירה לי הצעה פחותה ב~15 אחוז ממה שקיבלתי העונה, ולא הסכמתי. רצינו לראות איך אפשר לגשר על הפער, אבל עוד לפני כן ישבתי עם אשתי וחשבנו מה לעשות, והגענו להחלטה לעזוב. רפי התקשר אלי באותו היום בשלוש וחצי בצהריים ושאל אותי מה אנחנו הולכים לדרוש מבית"ר. עניתי לו שכלום. אמרתי לו שכבר החלטתי עם אשתי ואני נוסע לדבר עם כולם ולהגיד להם שלא אשאר".

למה, בגלל הכסף? אולי בית"ר היו מציעים לך יותר בפגישה?

לא. זה כבר לא היה משנה. אנחנו לא יכולים לחיות ככה. גם לנו יש גבול, והגבול הזה נגמר. חיכיתי כל-כך הרבה זמן לתשובה מבית"ר, ובסוף היא היתה נמוכה ממה שרציתי. אחר~כך התחילו כל המשחקים האלה, וכבר לא היה לנו כוח.

יש תחושה שלאשתך יש חלק גדול בעזיבה.

זה לא מדויק. בסך-הכל רציתי לחשוב עם המשפחה שלי. כולנו אוהבים את ישראל ואת בית"ר, הילדים מדברים עברית, יש לנו פה המון חברים ורצינו להישאר, אבל לא בכל מחיר. כשאמרתי לבית"ר שאני רוצה אותו סכום שהרווחתי בעונה שעברה, הם אמרו לי לא. אז ישבתי עם אשתי והחלטנו לחזור לברזיל.

קצת סבלנות, ככה זה במשא-ומתן.

חיכיתי להצעה הוגנת מבית"ר, אבל הם לא נתנו לי הצעה כזאת. כל המשא-ומתן הזה היה מצחיק, אני זה שנתתי את ההצעה ולא הקבוצה, ומאז לא שמעתי מהם. איזה מין דבר זה? אם הם רוצים אותי הם צריכים להחזיר תשובה, לומר כמה כסף הם מוכנים לשלם. אם הם באמת היו רוצים, הם היו נותנים לי אותו סכום כמו בעונה שעברה, הרי לא ביקשתי העלאה. אם בית"ר רוצה אותי, הם צריכים לדאוג שאשאר. הם לא דאגו בכלל.

אני זה שכל יום פניתי לאברם ושאלתי אותו מה קורה. ראית פעם שחקן שרודף אחרי הקבוצה כדי לעשות חוזה? תמיד זה קשה כאן. אף פעם אי-אפשר לדבר עם מאיר לוי ופניג'ל ישירות. אתה פונה לאברם כל יום, והוא אומר לך שהוא ידבר עם הבוסים, אבל כלום לא קורה. אני מבין את אברם, הוא לא יכול להחליט, הוא צריך לחכות לתשובה מהבעלים. כבר הרגשתי לא נוח לשאול מה קורה. הם צריכים להבין שחוסר הוודאות הזה לא עוזר. אתם רוצים, יאללה, לא רוצים, תגידו.

ומה קרה אחר-כך?

רפי הודיע למאיר לוי שאני לא מעוניין להישאר ושאני מגיע לפגישה כדי להיפרד. לוי התקשר אלי ודיבר אלי ממש לא יפה, הוא אמר כל מיני דברים שטותיים, שאני יכול ללכת הביתה, שאין לי מה לעשות יותר בבית"ר. הוא אמר לי, "למה שלא תלך כבר מחר?". אמרתי לו שקודם אני צריך לסגור את הדברים, והוא ענה ש"אין צורך שתבוא לבית-וגן יותר ותתאמן. אתה וקאלדיירה לא צריכים לבוא יותר לבית-וגן". הייתי מאוד עצוב. הקשר שלי עם בית"ר לא כזה. לא רציתי להגיע לנקודה כזאת.

אבל אוחנה רצה אותך. אולי הם היו מציעים לך משהו טוב?

כבר לא היה לי כוח לעבור הכל מהתחלה. שהם ינסו להוריד לי בשכר, שאני אדרוש יותר, שלא ישלמו לי בסוף. בקיצור, לא היה לי כוח להיכנס שוב למשא-ומתן. אני עייף, אני עייף. אין לנו כוחות לזה.

פניג'ל אמר ב"רדיו ירושלים" שהוא לא רוצה בקבוצה מי שבוכה על 270 אלף שקל, ושהרווחת בבית"ר ארבע מיליון שקל.

הוא יכול לעשות חוזים עם שחקנים שלא בוכים אם לא משלמים להם. עבדתי בשביל הכסף הזה. איך הוא יכול לומר כמה כסף עשיתי ברדיו? איזה מין דבר זה? אני בוכה כי עבדתי בשביל הכסף הזה. יש אנשים שלא מבינים שיש לי משפחה, שיצאתי מהמדינה שלי בשביל להרוויח, שאי-אפשר לחיות במדינה זרה ארבעה חודשים בלי משכורת. אין בזה היגיון. עבדתי בשביל מה שמגיע לי, בגלל זה אני בוכה.

"פניג'ל לא צריך לדאוג, אני אלך לבכות במקום אחר. שתדע שהבעיה שלי בישראל היא לא כסף. אני אתן לך סקופ. אני חושב שאחזור לכאן, ולקבוצה קטנה יותר מבית"ר. שתבין שכסף לא היה הדבר החשוב לי באמת, אלא המוסר והמלה. כשתשמע איזו קבוצה אתה לא תאמין. אתה תגיד, אבל זו קבוצה קטנה. מה שהם ישלמו לי דומה מאוד למה שבית"ר הציעו לי, ובבית"ר אפילו יכולתי להרוויח טוב יותר. אני לא אוהב אנשים צבועים, דו-פרצופיים. אני תמיד עובד ככה, ישר. מה שיש לך בלב תגיד. תמיד לומר את האמת ולא לשחק משחקים או לשנות גרסאות לפי מה שנוח. אני שונא שאנשים מדברים מאחורי הגב.

באיזו קבוצה מדובר?

אני לא יכול לומר כרגע, אבל זה סגור בתשעים אחוז. דיברתי עם המאמן, המנהל, עם כולם. אותי מעניין כבוד וכיף. אני אתן את הנשמה למי שמכבד אותי. תשאל את אוהדי בית"ר, תמיד נתתי את כולי, גם אם לא הייתי טוב השקעתי את הלב בשבילם. בקבוצה הזאת הבטיחו שכל חודש אקבל את המשכורת בזמן. אתה יודע מה קרה בשנה שעברה כשדרשתי מפניג'ל להכניס סעיף בחוזה שהם חייבים לשלם לי כל חודש? הם לא היו מוכנים. למה לא? כי הם ידעו שלא יעמדו בזה.

כמו שכבר הבנתם, הקבוצה שעליה מדבר אינדיו היא בני-יהודה. יממה אחרי הראיון חזי מגן אכן הבטיח לאינדיו צ'ק ב~15 בכל חודש, אבל רק בשבוע הבא יחזיר הברזילאי תשובה.

בתחילת השבוע, כשנודע לאוהדי בית"ר שאינדיו אורז וחוזר לארץ הסמבה, היו כמה שדאגו להראות לו מה הם חושבים. כמה מכתבי תודה הגיעו לידיו של הברזילאי, והסיפוק שלו רק גדל. "אתה לא יודע איזה כיף זה לדעת שמעריכים אותך", הוא מסביר, "לבית"ר יש האוהדים הכי טובים שאפשר לקבל. מגיע להם להפסיק לסבול. הם פשוט לא צריכים לסבול יותר. בית"ר צריכה להקים קבוצה טובה בשביל לתת אושר ושמחה לאוהדים שלה. הרבה אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי, 'נמאס לנו, מה שהיה זה מה שיהיה'. אז צריך לשנות כמה דברים כדי להחזיר את בית"ר לטופ".

כמו מה?

קודם כל את הכבוד. לכבד חוזים, שחקנים, להתייחס לאלינו כאל בני-אנוש. אני בנאדם, לא חיה. משם זה צריך להתחיל. השחקנים צריכים לעבוד עם שמחה. בבית"ר אף אחד לא שמח, כל הזמן השחקנים שואלים, מה קרה? מה יקרה? ותמיד עם הראש למטה. זה לא סביבת עבודה טובה.

אבל הכל עניין של תקציב. בבית"ר אין מספיק כסף.

אם בית"ר לא מסוגלת להעמיד תנאים לקבוצה שתרוץ לאליפות, עדיף שיסגרו את השערים. אם אין להם כסף, שימכרו את בית"ר. זאת הבעיה שלהם. אל תבטיחו ותשחקו משחקים. חוץ מזה שזה לא רק כסף. יותר נכון לומר שזה בעיקר לא קשור לכסף.

מה זאת אומרת?

המציאות של בית"ר היום היא אחת: אם לא ישנו הרבה דברים, בחיים לא יראו פה אליפות. ואני לא מדבר על כסף, אלא על הטיפול מסביב וההתנהגות במועדון. אפילו אין מקום נורמלי להתאמן בו. נכון שאנחנו מקצוענים וצריכים להתאמן, אבל צריכים תנאים. תאמין לי שגם אם זידאן, רונלדיניו ומלדיני יבואו לכאן, אחרי חודש הם יגידו שהם לא רוצים להישאר ויעזבו. אתה יודע כמה אנשים ברחוב אומרים לי כל הכבוד על שהצלחתי להישאר כאן שלוש שנים? כל הזמן אומרים לי שאם הצלחתי לשרוד תקופה כזאת ארוכה עם האנשים האלה שעובדים בבית"ר, צריך להצדיע לי.

אז אין לאוהדי בית"ר מה לדבר על אליפות בשנים הקרובות?

תזכור מה אני אומר לך. אם לא ישנו פה את הגישה, את הטיפול ואת העשייה מסביב _ לא תראו כאן אליפות עוד הרבה זמן. בית"ר זה מועדון שכל שנה צריך לסיים בין שלוש הראשונות, ורק אחרי מאבק צמוד לאליפות. בסיטואציה של היום, כמו שאמרתי, גם אם זידאן ומלדיני יישארו, אליפות הם לא יביאו. לא יודעים איך לעבוד כאן עם שחקנים. לא מבינים את הצרכים שלהם, את הראש שלהם.

איך אתה יכול לומר דבר כזה?

אני מצטער להגיד את זה. זה כואב לי מאוד, אבל אני מציאותי. בכל התקופה שהייתי כאן הייתי מאוד קרוב לשאר הזרים, ואני יכול להגיד לך שכולם סבלו פה כמו שאני. זוראן צ'מפארה, קאפונה, בנטו, צ'וקודי, פאבלו דלה~ריו, בקיצור _ אין אחד שנשאר כאן. תחשבו למה? תחשבו על זה. אין פה סביבת עבודה טובה. זאת הבעיה הכי גדולה של בית"ר. בקבוצה כנראה לא מבינים שזרים זה סיפור שונה. הישראלים חיים כאן, אם הם צריכים משהו יש להם אבא, אמא, חברים ואחים. לנו אין את זה. אם יש לנו בעיה, אנחנו צריכים לרדוף ולבקש עזרה מחברים. מה היה קורה עם בנטו אם לא הייתי איתו כאן? ארבעה חודשים בלי כסף. לא היה לו כסף לדלק, לאוכל, לכלום. זה מקצוענות? אפשר להיות ככה שמחים?

עד כדי כך הוא היה תקוע בלי כסף?

לפני כמה חודשים לא היה לו גרוש, הוא שאל אותי מה קורה עם המשכורות, ואמרתי לו שיהיה בסדר. שילמתי לו משכורת אחת מכיסי. בית"ר הבטיחו שאקבל צ'ק דחוי על הסכום הזה, אבל לא קיבלתי. אם לא היינו עוזרים זה לזה, היינו נשברים מזמן.

ביום שישי שעבר, מיד עם סיום האימון, ניגש פניג'ל לאינדיו. "מה אתה וקאלדיירה תעשו בברזיל? תרוויחו אלף דולר?", ניסה היו"ר לשכנע את הבלם בפעם האחרונה, "למה שלא תדבר עם האשה ותשכנע אותה להישאר? תגיד לה שהכל בסדר, שנשב ונסגור את הכל. מה תעשה בברזיל, אין לך שם כסף". אינדיו, ספק נעלב, ספק משועשע, ענה: "או.קיי, נשיא, אני ארוויח אלף דולר בברזיל".

פניג'ל לא התכוון, אבל העובדה שכמה מהאנשים כאן רומזים שאינדיו הרוויח במולדתו פירורים ולכאן הוא בא כדי לעשות בוכטות, ועוד עושה פוזות, די מעליבה אותו. לפני שבוע טען אחד הפרשנים ברדיו ירושלים, ממש כמו פניג'ל, שאינדיו ירוויח אלף דולר בחודש, וזה מספיק לו לחיות שם טוב. אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, אבל רצוי שמי שמדבר יעשה שיעורי בית. אפרופו בית, לאינדיו יש כבר בית וחווה שהקים בברזיל מהקריירה המקצוענית שלו.

"יצאתי מברזיל כי לא משלמים שם בזמן", הוא מנסה לשפוך קצת אור על מה שקורה באימפריית הכדורגל. "באתי לפה, וזה אותו הדבר, אז למה לצאת? מה אעשה כאן? עדיף לי לחזור הביתה. כולם כאן חושבים שהכסף שאני מרוויח בברזיל הוא גרושים. נכון שבעונה הראשונה שלי כאן הרווחתי

אבל היום יהיה לך קשה למצוא שם קבוצה שתשלם הרבה כסף.

אולי זה נכון, אבל אני אסתדר. חובנטוד, שרצתה אותי בעונה שעברה, כבר מלאה בבלמים טובים, אבל יש מספיק קבוצות, וכולם מכירים אותי.

אתה לא חושב שהעונה הזאת היתה כישלון?

לא. נכון שלא שיחקנו תמיד טוב, אבל אתה לא יכול לומר שמקום רביעי זה רע. חוץ מזה שזה תהליך ארוך. יש שיפור, וזה טוב.

דיברת על הצד הניהולי, אבל יש הטוענים שלאוחנה יש חלק גדול בדשדוש של בית"ר.

מה אוחנה יכול לעשות? תגיד לי, מה הוא יכול לעשות? גם לו יש בעיות כמו לנו, השחקנים. מאמן לא יכול לעבוד אם אין לו כל מה שהוא צריך ורוצה. אני זוכר שכשאוחנה הגיע לכאן נפגשנו בהילטון, אני, פניג'ל והוא. הוא אמר לי, "אני רוצה לבנות פה קבוצה חזקה עם חמישה זרים". איפה הם, החמישה זרים? רק אני וצ'מפארה היינו כאן. רק אחר-כך הגיעו קאפונה וקאלדיירה. רכב לא יכול לזוז בלי דלק. בגלל זה אמרתי מקודם, בלי לפגוע או להעליב _ האנשים בבית"ר צריכים לשבת ולעשות חושבים. שכל הבעלים יישבו ויגידו זה לזה, יש לנו כסף או לא? אם לא, בואו נעביר את הקבוצה למישהו שיש לו כסף. האנשים סביב בית"ר כבר לא יכולים להמשיך לבכות. אתה מבין? לבכות. אני לא סתם אומר שלבית"ר יש הקהל הכי טוב. ראית את מכבי תל~אביב בגמר הגביע? אם בית"ר היתה שם, האיצטדיון היה מלא. אני תמיד רואה אותם עם דמעות בגלל המצב, וזה חייב להיפסק.

אתה חושב שעשו צעד נכון שהחתימו את אוחנה לעוד עונה?

כן. יכול להיות שיש מאמנים יותר טובים, אני לא מכיר את כל המאמנים כאן, אבל כל מי שהיה מגיע היה נתקל באותן בעיות. אם ייתנו לו תנאים, הוא יצליח. אני בטוח.

אבל יש פה הרבה כשרונות צעירים. ההנהלה הלכה מלכתחילה לכיוון מהפכה צעירה.

בית"ר זה מועדון ענק, שהאוהדים שלו צריכים כל שנה קבוצה גדולה. לא להיות למטה תמיד. הצעירים מאוד חשובים לקבוצה, אבל הליגה מאוד חזקה. כשהגעתי חשבתי אחרת, אבל היא חזקה מאוד. אנשים לא יכולים לחשוב על תהליך אטי ולחכות שהצעירים יגדלו. לאנשים אין סבלנות לחכות שבע שנים, הם ייעלמו מהיציעים. הם לא יסתפקו באליפות כל עשר שנים. צריך למצוא את האיזון עם הוותיקים.

מה צריך לקרות כדי שהצעירים ייתנו כבר פירות?

הם צריכים לשנות את החשיבה. יש פה שחקנים עם המון כדורגל ברגליים, אבל הראש לא עובד נכון. הם צריכים תמיד לחשוב שלהיות שייך לבית"ר זה לא הטופ, אלא להצליח שם באופן אישי, ובמיוחד קבוצתי. ללמוד שלא צריך להחזיק כדור בלי הפסקה. אבירם ברוכיאן, עמית בן-שושן, מאור מליקסון, ברק יצחקי - כולם צריכים לחשוב תמיד: אני רוצה להיות מקצוען. הם לא צריכים לשחק בשביל שיריעו להם, הם צריכים לשחק בשביל הקבוצה. אז הם יעלו כמה דרגות. אם זה יקרה, תראה איך הם ייצאו מהר לאירופה.

מי מהם יצליח לדעתך לפרוץ?

אבירם, בן-שושן. בן-שושן מאוד חזק, קשה לשמור עליו. הם השניים שלדעתי יוכלו להצליח בקרוב מאוד.

היה מישהו שחשבת שלא צריך להיות בקבוצה?

מטבעי אני אוהב לשחק רק עם מי ששומר על רצינות ונותן את כולו. עידן מליחי הוא לא כזה. אם אני מאמן, הוא לא משחק אצלי. שתבין, הוא שחקן מצוין, יש לו יכולות חבל על הזמן, אבל הוא לא רציני, כל הזמן עושה צחוקים באימונים, מחפף, פורש מהאימון ומעגל פינות. אני חושב שזה בגלל שתמיד היה לו הרבה כסף בלי להתאמץ. אם הוא בא נטו למגרש, הוא אחד הטובים שיש. רואים את זה על המשחק שלו. פעם הוא בטופ, ופעם ממש לא.

ומה יהיה איתך אם לא תחזור לארץ?

אני לא שותה, לא יוצא בלילה למועדונים, בריא תודה לאל. אני רוצה לשחק עד גיל 35. יש לי עוד ארבע-חמש שנים לתת את כולי.