מכבי תל אביב מתנערת ונושמת אוויר גלקטי, הפועל תל אביב מחפשת בעלים והפועל פ"ת אובדת עצות. וואלה! ספורט מגישה את המלצותיה לקבוצות התחתית של 2004/5
אל תפספס
הפועל פתח תקוה
למצוא מחליף למאיר שמיר: כי אחרת המשימה השנייה מתרוקנת מתוכן.
להיפטר מקשטן, להחזיר את פרדי דוד (כן, כן): כשאנשי הפועל פתח תקוה, עם או בלי מאיר שמיר, יחליטו סוף סוף לשבת ולדבר על העונה האחרונה, הם יבינו שכלום לא השתנה. גם הפעם הקבוצה הסימפטית שלהם הסתבכה בתחתית, נכנסה להיסטריה, פיטרה מאמן בגלל הסיבות הלא נכונות, וגמרה את העונה עם הלשון בחוץ ובאמצע הטבלה. כרוניקה של בינוניות ידועה מראש.
הפועל פתח תקווה של השנים האחרונות התרגלה לבינוניות. זה היה די נוח לה ולמאיר שמיר, שכבר אכל כמה מרורים, אחרי שבשנת 2000 הוא הבטיח אליפות, כשניסה להרכיב סגל נוצץ עם אלי גוטמן. זה נגמר במקום הקבוע של פתח תקוה, השישי. את ההצלחות הכי גדולות שלה הביאה פתח תקווה רק כשהסגל שלה היה קבוע ומגובש במשך כמה עונות רצופות. ככה זה היה בשנות ה-50-60, בימים של סטלמך וקופמן, ובדיוק ככה גם עם אברם, הילדים, בודניוק, לוין והאחרים בתחילת הניינטיז.
ככה זה גם היה אמור להיות הפעם. פרדי דוד, שקיבל חוזה ארוך טווח, שיחרר ארבע עשר שחקני סגל, במטרה לבנות קבוצה חדשה. במקומם הוא צירף שחקנים מבטיחים כמו קלמי סבן, זאב חיימוביץ', עומר בוקסנבאום והחזיר הביתה את אדורם קייסי. אליהם הוא צירף זרים אלמוניים כמו אילייה יבוריאן, עמאר יוקאן ודושקו דיוריציץ' וחיבר קבוצה עם פוטנציאל גדול, שהיתה זקוקה לעוד קצת זמן כדי להתחבר.
היום, מספר חודשים לאחר מכן, מוצא את עצמו שמיר שוב בפני התפוררות קבוצתית. סבן המשתפר בדרך למכבי חיפה, אבי יחיאל המצוין כבר צהוב ומנור חסן, שהתחיל את העונה מצוין, שוב נראה כמו ילד אבוד. כשמסתכלים על ההישגים שהביא דרור קשטן העונה מתברר שאין שם כמעט כלום. תחת המאמן המעוטר בישראל השיגה פתח תקוה רק שני ניצחונות בכל הסיבוב האחרון. גם לגביע הטוטו בו הוא זכה הצטרף קשטן רק ברבע הגמר.
אפילו את סוגיית גיא שמיר, שאי שיתופו במשחקים הביא כנראה לפיטוריו המוזרים של דוד לאחר הניצחון על בני יהודה, לא הצליח שמיר לפתור בעזרת קשטן, שלא ממש ספר את הקשר בן העשרים ושבע. יהיה מי שיהיה האיש שמחליף את שמיר, יהיה עליו לקבל החלטות מהירות. במקום לשחרר שוב את כל השחקנים המוכשרים שהתגבשו, הוא חייב לנסות ולהשאיר את כולם.
אבי יחיאל, מנור חסן, גיא שמיר ואפילו קלמי סבן, שהשתקם במועדון, הם הנכסים הגדולים ביותר שיש לפתח תקוה ועליהם אסור לוותר.
במקום זה, ראשי הקבוצה חייבים לשחרר את קשטן, שגם ככה פוזל לכיוון הקבוצות הגדולות והנבחרת. במקומו נכון יהיה להחזיר הביתה עוד שחקן בית, פרדי דוד, המאמן הראשון שפוטר לאחר ניצחון ובחודש של מומנטום חיובי. למה, אתם שואלים? כי ההיסטוריה של הפועל פתח תקווה לא טועה. (רותם גרוסמן)
מכבי תל אביב
במקרה של מכבי תל אביב אין צורך במשימות, כי קטונו מלייעץ לגלקטיקוס. נסתפק בתסריט דמיוני לעונה הקרובה:
יולי: מחנה האימונים המסורתי בהולנד נפתח בדרמה, כאשר קובי מוסא שוכח להביא את הג'ויסטיק לפלייסטיישן וננזף קשות על ידי אבי נמני.
אוגוסט: במשחק פתיחת העונה מוחצת מכבי ת"א 1:4 את נצרת עילית. ברקו מסכם: "מפחיד אותי לחשוב מה יקרה כשבאמת נהיה בכושר".
ספטמבר: מכבי תל אביב מודחת מגביע אופ"א על ידי ראפיד בוקרשט. נמני יושב על הספסל במחצית השניה של משחק הגומלין.
מקורביו: "לא בשביל זה אבי חזר לקבוצה וויתר על כל כך הרבה כסף".
אוקטובר: מכבי ת"א מפסידה 1:0 למכבי חיפה במשחק העונה הראשון. קאקו: "האגו הורס את הקבוצה הזאת".
נובמבר: הפועל ת"א מפתיעה את יריבתה העירונית וגוברת עליה בדרבי. ברקוביץ' מטיח בקבוק מים בקיר חדר ההלבשה וזורק לעיתונאים: "אם הייתי יודע שאני בא לקבוצה של לוזרים, הייתי חושב פעמיים".
דצמבר: אייל ברקוביץ' ואבי נמני מחליפים קללות, ולבסוף זורק אותם שורה אובארוב מהאימון. ברקו: "אני איתם גמרתי". נמני: "יש אנשים ששוכחים שפה זה לא חיפה". טלי לייבוביץ', יד ימינו של לוני הרציקוביץ': "המצב בקבוצה מעולם לא היה טוב יותר".
ינואר: בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" מסביר ברקוביץ' את הבלאגן במכבי: "יכול להיות שטעיתי, אבל הקהל של מכבי מורכב מאוסף של אוהדי נמני שלא תומכים בקבוצה אלא מזיקים לה". נמני בטור אישי: "מה שהיה עבר ולא מעניין. אני ואייל חושבים אך ורק על טובת מכבי".
פברואר: קובי מוסא מעלים לתמיר כהן את הג'ויסטיק של הפלייסטיישן באימון, ובתגובה זוכה לקללות.
מרץ: מכבי תל אביב גוברת ברבע גמר גביע המדינה 0:4 על בית"ר ירושלים, עם צמד של ברקו וצמד של נמני. ב"וואלה! ספורט!" הולכים על הכותרת: "יאללה, סולחה!" נמני: "אמרתי בעבר, הכל בסדר במכבי תל אביב".
אפריל: מכבי ת"א מאבדת סיכוי תיאורטי לקחת את האליפות. ניר קלינגר, ששתק כל העונה מסביר: "לאור מה שקרה לנו השנה, להיות במקום השלישי זה הישג מצוין". ארגון "החולצות הורודות", קבוצת אוהדי מכבי שדוגלים במערך 4:3:3 קאקו כליברו, שולח מכתב ללוני הרציקוביץ': "קצנו במערך ההגנתי של קלינגר".
מאי: מכבי ת"א מוחצת 0:6 את צעירי יפו בגמר גביע המדינה. "ידיעות" ו"מעריב" הולכים על הכותרת: "גלקטיקוס". ברקוביץ': "אמרתי שאני אביא לצהובים תואר וזאת רק ההתחלה. בשנה הבאה אני אהיה רק בן 35, ויש לי עוד הרבה שנים ברמות הגבוהות". (עדי רובינשטיין)
הפועל תל אביב
מזמינים אתכם לזוז: במבט לאחור, קצת קשה להאמין איך קבוצה כל כך גרועה של הפועל ת"א שרדה העונה בליגה העליונה. עם שחקני רכש מוזרים, חילופי מאמנים מוזרים והנהלה על סף הפסיכוזה, אין ספק שמדובר בנס. בעונה הבאה, ניתן היה לקוות, יהיה קרוב לודאי מי שיסיק מסקנות וייקח את המועדון הזה בידיים. אז זהו, שלא. אף אחד לא יודע מי יקנה את הקבוצה, אף אחד לא יודע מי יאמן את הקבוצה, אף אחד לא יודע מי ישחק בקבוצה. מה שכן, מנויים תוכלו לרכוש החל מתחילת חודש אוגוסט. אין מה להגיד: בקטע הזה הפועל תמיד היתה מקצוענית.
מה צריכה הפועל ת"א? להחליט אם היא רוצה את מוני הראל או ג'קי בן זקן, להחליט מי המאמן שלה, להחליט מי ה-11 שחקנים שהיא מביאה במקום 11 הקונוסים ששיחקו השנה ואפילו אם הקבוצה תישאר עם הספונסר הנוכחי או תחליף אותו. כל מיני החלטות כאלה שקבוצה צריכה לקבל חודשיים וחצי לפני תחילת העונה. לכן, אין טעם לדבר על הפועל ת"א במושגים של העונה הבאה. בואו נראה מה יקרה שם בחודש יולי. נכון לעכשיו, גם את זה קשה מאד לחזות. (עדי רובינשטיין)
בני סכנין
לרדת מרכבת ההרים: הדבר הראשון שצריכים לעשות בבני סכנין הוא להעיף מהעיר את כל חנויות השטיחים. כי אם זה לא יקרה, מאזן גנאים יקנה אחד מקיר לקיר, ויטאטא הכל מתחת. אסור לסכנין ולגנאים להאמין שמה שהיה השנה הוא מקרה בר חלוף, תקלה או קיפוח. היה שם בלגאן, היו שם צרות, עשו דברים לא נכונים. כדי שרכבת ההרים של העונה לא תחזור, בסכנין צריכים לזכור את דרך החתחתים, ולא רק את השורה התחתונה.
מגרש ביתי: אין מנוס. שסכנין ייקחו אפילו ארגז חול ויכריזו עליו כמגרש, שיביאו את בני יהודה ומכבי ת"א לחצר ליד הבית של עבאס סואן. הקבוצה הזאתן לא יכולה לנדוד בין עילוט לקריית אליעזר, בין נתניה לנצרת עילית, כשבדרך היא מקבלת את תמיכת היציע המזרחי הלבבי של טדי. עניין המגרש הוא הפצצה הכי מתקתקת בקבוצה הזו, וכן, אנחנו יודעים שהבטיחו להם. אנחנו יודעים גם שלא בטוח שיקיימו.
לשחק כדורגל: אם להודות על האמת, לא סתם קראו להם כסאחנין, עם ממוצע של ארבע מאות חמישים ואחד כרטיסים צהובים למשחק וכוננות אמבולנסים גבוהה בכל מגרש שהגיעו אליו. אחרי הפיטורים של לחמן, פתאום נפקחו העיניים: אלן מסודי אחלה שחקן, קלבר רודריגז מלהטט ואפילו מאיר כהן מצליח לתפוס כדורים מהאוויר. סכנין הייתה שבויה בקונספציה של "שבירת רגליים היא נוסחה לניצחון". כשהשתחררה ממנה הבטיחה את ההישארות. (דוד רוזנטל)
הפועל ב"ש
יציבות: באר שבע לא מצליחה לייצר קבוצה יציבה בשנים האחרונות. מאז שעלתה חזרה לליגת העל לפני 7 עונות, החליפה הקבוצה מספר רב של זרים ושיחררה שחקני נוער רבים עוד יותר. אם רוצים בבאר שבע לחזור תוך שנה לליגת העל וגם להישאר שם, חייב זינו להשתמש יותר במחלקת הנוער ולבסס את הסגל על התוצרת הצעירה. ולא רק כשהשוער שלך נפצע בתאונת דרכים.
תנו לאווירון להמריא: ירידת הפועל ב"ש לליגה הלאומית דחקה לפינה נקודה לא פחות חשובה: מה יהיה על האווירון אלון מזרחי? הסקורר בעל הפה הגדול ירד ליגה, ולא בפעם הראשונה, ועכשיו נשאלת השאלה אם הוא ימשיך לקרוע רשתות בליגת העל או שאולי יחליט לנחות בשדות התעופה של קריית שמונה ו-וינטר, בשביל להחזיר את הקבוצה הדרומית לליגת העל. התשובה לכך טמונה אולי במקום אחר, רק חמש דקות מבאר שבע, שם שוכן מוזיאון חיל האוויר. באחד המשרדים יושב לו יעקב טרנר, מקשיב לג'ינגלים של עצמו ברדיו וחוכך ידיו בהנאה. במהלך העונה כבר היה ראש העיר מעורב במהלך תיווך להעברת הקבוצה מידיו של זינו. נראה שאם יש אדם אחד שיכול להשאיר את האווירון בנגב, זהו מר "מסטרשמידט" בכבודו ובעצמו. את שיא השערים בליגה הראשונה מזרחי כבר שבר. הגיע הזמן לעבוד על השיא של הלאומית.
להחריב את וסרמיל: באמת שאין לנו שום דבר נגד הפועל ב"ש, ובאמת שאנו חפים מאינטרסים אישיים. אבל ירידתה של הקבוצה מעניקה לאוהדי הקבוצות היריבות פטור מהאצטדיון המוזר הקרוי "וסרמיל". יכול להיות שהאווירה במגרש מחשמלת (למען האמת, גם זה לא) אבל עכשיו יש לכם שנה (לפחות) לעבוד קצת על ה"לוק" המיושן. לחילופין, כדאי להזיז את הבולדוזרים ולשפץ את האצטדיון ההזוי. באר שבע ראויה לאיצטדיון חדש, גם בליגה הלאומית. (שחר פרנהיימר)
הפועל חיפה
הקץ של כץ: מה יהיה עם גיל ורמוט? האם ניר לוין יישאר? הייתכן שאפילו אפרים גבאי, המנהל הותיק, יישבר וינטוש גם הוא? ואם אלירן אלקיים עוזב, מי בכלל ישחק בליגה הלאומית?
עוד לא חלף שבוע מסיום העונה, וההרכב של הפועל חיפה כבר נפוץ לכל עבר. יואב כץ יושב בארצות הברית ומקונן על הירידה, אבל היא חרותה בעיקר על שמו. הענף ידע לא מעט מנהלים ובעלים גרועים, אבל בהשוואה ליואב כץ נראה לוני הרציקוביץ' כאיש כדורגל אותנטי. כל עוד הטיפוס האקסצנטרי הזה בסביבה, לחיפה חבל על הזמן, בכל המובנים. איש אינו יודע מה כץ באמת רוצה, בודאי שלא הכפופים אליו בהפועל חיפה. כדי להתחיל מחדש כץ צריך ללכת. בליגה השנייה אפשר לשרוד גם בלי מיליונרים תמהוניים. (דניאל ירושלמי)