משימה לאומית

כתבה ראשונה בסדרה. מחר: המשימות של הפועל פתח תקוה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בני סכנין, הפועל חיפה והפועל באר שבע.

לשמור על יעקב שחר: בצל הפרשה החדשה שמסעירה את המדינה, מכבי חיפה צריכה קודם כל לדאוג שראשו של הנשיא יהיה בכדורגל בעונה הבאה. אם יתברר שהחברות שבבעלותו אכן מעורבות עד צוואר ב"סוס הטרויאני", ספק אם מאבק האליפות המחודש מול מכבי תל אביב יהיה בראש מעייניו של הבוס. אולי אנחנו מגזימים, אבל שווה לעקוב אחרי השפעת הקרחון בו התנגש זה עתה רב החובל של ספינת הדגל של הכדורגל הישראלי.

להשתלב בליגת האלופות בכל מחיר: את החבר'ה ביציע ג' לא מעניין אם חיפה תדפוק עשיריה למכבי ת"א בכל שבוע, כולל שלישייה במספרת של יניב קטן. בחיפה רוצים דבר אחד בלבד: ליגת האלופות, שלב הבתים. פחות מזה לא מכירים ולא רוצים להכיר. אם היא לא תגיע לשם, רוני לוי יתקשה להגיע למחזור העשירי.

לתת חיוך: ג'ובאני רוסו, המרענן הרשמי של מכבי חיפה בעונות האחרונות, עזב, ועכשיו הקבוצה הזו נראית מרשימה לא פחות (רוסו לא היה פקטור באליפות האחרונה), אבל משמימה הרבה יותר. מי יעיף כאפות באימונים, מי יריץ דאחקות ומי ייתן סתם חיוך? רוני לוי האפרורי מנהיג את חבורה של שחקנים מוכשרים מאוד, אבל נטולי כריזמה לחלוטין, שלא הפיקו ציטוט מעניין אחד לאורך עונה שלמה. לאור העובדה שבקישור של היריבה הצהובה ישתפו פעולה איל ברקוביץ', ג'ובני רוסו ואבי נמני, בקרב על העניין מכבי תל אביב כבר ניצחה

לכבוש את אירופה: מכבי פ"ת עברה מהפיכה בשנים האחרונות, והצליחה לפלס את דרכה לצמרת הכדורגל הישראלי. בעונה הבאה תשחק הקבוצה בפעם השניה ברציפות באירופה. בעונה הקודמת היא עברה קבוצה קפריסאית בסיבוב הראשון, אבל הובסה בהולנד על ידי הירנביין בסיבוב הבא ועפה. אם הלוזונים אכן רוצים לבנות מסורת וכבוד, מן הראוי שהקבוצה הצנועה מהאורווה תתחיל לעשות הדים גם ביבשת. אירופה התכונני: מאור ג'נח מגיע.

לגוון את הרפרטואר: אולי בהשפעת חזרתו הטרנדית של זרם סרטי הקונג פו, אולי בגלל שהשנה התעסקנו בהכל מלבד כדורגל, האחים לוזון תפסו את מקומם של האחים ואן אריק והתחילו לעשות סדר במסדרונות הענף. עם כל הכבוד לכאפות לדריקס ולקללות הסטנדרטיות לשופטים, הגיע הזמן להוריד חליפות ולתת דרור ללשון המחוספסת וליד המכפכפת. במקום כאפה על העורף, אנו מצפים בשנה הבאה ללאטמה קטנה לאוזן, המכונה גם "סקאקה". גם שתי אצבעות לעיניים, לזכר ה-WWF המנוח, יתקבלו בברכה.

לערוך מסדר זיהוי: מכבי פ"ת זוכה השנה בהליכה בתואר "מי זה, לעזאזל?", שמוענק לראשונה בחסות ליגת צ'רלטון המחתרתית. שיהיה ברור: בליגה מלאה בפוזה נטולת כיסוי, מדובר בפרס כבוד . וואלה! ספורט מציעה פרס כספי למי שיצליח לזהות את סולי צמח ללא סיוע מבחוץ (ההשתתפות אסורה על בני משפחת לוזון).

למלא את הי"א: כמה פעמים שמענו את המשפט "אשדוד היא עיר של כדורגל"?. אולי זה נכון, אלא שבשטח לא מצליחה הקבוצה מעיר הנמל למלא את אצטדיון הי"א. גם כשבנו שם קבוצת פאר, עם רביבו, אבוקסיס, דומב, קנדאורוב וקאקו, האוהדים שמרו אמונים להפועל ז"ל, ונשארו בבית. אחת הסברות היא שהקהל באשדוד מסתייג מחיים רביבו וג'קי בן זקן ומקנה בהם. עכשיו הם עוזבים, אבל ספק אם היציעים יתמלאו.

לשמור על אלון חזן: בן זקן בדרך לוולפסון, ואחריו צפויה לנהור חצי קבוצה. אומרים שדוד וחיים רביבו מאסו באפלת הפרברים, ושיוסי מזרחי ושי הולצמן יילכו אחרי הבוס. גם חלק מהיהלומים הצעירים והזרים המוכשרים עשולים לעזוב. אם אשדוד רוצה לעשות משהו באירופה, או לפחות לסיים עונה מכובדת בליגת העל, היא חייבת לנסות להשאיר בן אדם אחד – אלון חזן. אמנם חצי ליגה רודפת אחרי שירותיו של שחקן העבר, לפני שהוא העביר תדרוך אחד בליגת העל, אבל אם חזן רוצה להתחיל את קריירת האימון שלו, הוא צריך לעשות זאת באשדוד.

למצוא אוהד סלבריטאי: עם כל הכבוד לז'וז'ו אבוטבול ולישראל קטורזה, אשדוד נמצאת כבר מספיק זמן בליגה הראשונה כדי להצמיח אוהד סלב קצת יותר עדכני. אפילו הפועל באר שבע העלובה מתהדרת בצביקה הדר האופנתי. היום אתה לא יכול להגיע ממש רחוק בלי איזה הופעת אורח ב"שישי חם ובועט" של אוהד מתוקשר. במחשבה שנייה, אם וכאשר חיים רביבו ינטוש, הוא מתאים בול לתפקיד הזה.

ביי ביי, אוחנה: אוקיי, אנחנו נאיביים. אלי אוחנה הוא חבר של פניג'ל את לוי, ואין כל סיכוי שהם יוותרו על שירותיו. ואם זה לא יקרה אחרי העונה האחרונה, כנראה שאוחנה יישאר לנצח בעיר הנצח. שימו לב למאזן שלו: הוא לא הצליח להוביל לצמרת קבוצה יקרה ועמוסת כוכבים; הוא ייבש את צעירי הקבוצה על הספסל; הניף את אצבעו האמצעית לעבר אוהדי בני יהודה; דיבר עם נסים משעל על ההאשמות בשימוש בקוק, תוך שירבוב בנו לעניין; ומיצה מינימום פוטנציאל ממקסימום כישרון. כשהוא בסביבה, לבית"ר צפויה עונה מעניינת, אבל מכל הסיבות הלא נכונות.

להושיע את הצעירים: החבורה הצעירה של בית"ר ירושלים הולכת ומתכלה, קורסת תחת משא הדכדוך של בית"ר בעידן אוחנה ופניג'ל. בבית"ר צריכים להחליט אם הקבוצה נבנית סביב מאור מליקסון, אבירם ברוכיאן, אלירן דנין, אופיר עזו ושות'. שחקן שלא בונים עליו, מוטב שישוחרר לפני שידעך כליל. רק שכרגע עסוקים בבית וגן בויכוחים כספיים, התחמקות מהתחייבויות וזריקת רפש על אינדיו וקלדיירה. למי יש פנאי לילדים?

להרגיע את איוניר: מוטי איוניר הוא אחלה מאמן, אבל הפיוז שלו קצר יותר מהפלאגים בסוסיתא. כל עוד נצרת הצליחה, השיירה עברה, אבל אם היא לא תשחק טוב, הנביחות עלולות לנשוך את הסובבים את הקבוצה. אם נצרת עילית תסתבך בתחתית בעונה הבאה, וזו אפשרות לא בלתי סבירה, היא לא תעמוד בעוד הרחקה ארוכת טווח של הקואץ'.

לעבור מתחת לרדאר: נצרת התנהגה השנה כמו הילד הכי שקט בכיתה (חוץ מהאבא שלו, איוניר, שתמיד בא לצעוק באסיפות הורים). יושב בצד, לא מפריע לאף אחד, נותן לז'לוב מהשכונה (סכנין) לקבל עונשים, ומוציא ציונים סבירים. לא מדהימים, אבל תמיד עובר. נצרת עילית צריכה שקט תעשייתי דומה לזה שהיה השנה. בקיצור: להמשיך ולהתכרבל בתפקיד הדובשנית של הליגה, שלא מפריעה לאף אחד.

להשתיל אופי: מאז שבני יהודה התרחקה משכונת התקוה, היא הפכה לקבוצה הכי מנומסת בליגה, עם כל מיני משה ביטונים ובן לוזים שמשחקים כדורגל טכני ויפה, אבל גם חוטפים בראש מפעם לפעם, בלי הסבר נראה לעין. השיא היה בתבוסה בגביע לאשקלון. מעבר לתגרה ב"מוב", בני יהודה היתה העונה הקבוצה הכי אנמית בליגה. אין כל פסול בשקט תעשייתי, אבל נדמה שבבני יהודה השקט הזה גם פוגע במחויבות לקבוצה. סגל העיגולדים של ניצן שירזי זקוק לקילר או שניים על המגרש, כדי להעיר את העסק.

תוכנית ניצנים: ייתכן מאוד שלגינונים האירופיים שסיגלה לעצמה הקבוצה מהשכונה אחראי המאמן הכי חייכן בליגה. אתם כבר מכירים את הראיונות של שירזי בסוף המשחק. בני יהודה שיחקה טוב, בני יהודה שיחקה רע, ותמיד עם לוק של נופת צופים. לחבורה החביבה בכתום לא תזיק איזו השתוללות על הקווים מפעם לפעם.