גלויות מאיסטנבול

לא קל לחזור משבוע חלומי כל כך באיסטנבול למחוזות הכדורגל של ארצנו. זה לא שהכדורגל בארץ כל כך רע, למרות הטעם התפל שהשאירה העונה האחרונה. אלא שבכל הנוגע לאווירה סביב המשחק ולתרבות האוהדים ישראל עדיין רחוקה שנות אור מהקבוצה מספר אחת ביבשת בתחום זה, ליברפול.

מצד שני, בישראל מאוד אוהבים כדורגל. 1,500 ישראלים שנכחו ביציעי אצטדיון אתאטורק, כולל פניג'ל, קלינגר, לוני, דריקס, קיציס, טל פרידמן (האח של דריקס), אלי דריקס והאח האמיתי של דריקס, הפכו ככל הנראה את ארצנו הקטנטונת לספקית האוהדים הרביעית במספר באצטדיון המפואר, אחרי אנגליה, איטליה וטורקיה.

עבור רבים מהם, השבוע התחיל בדרבי של איסטנבול. "בצעדים קטנים אבל בטוחים, אנחנו רוצים להפוך למועדון פאר בקנה מידה אירופי", אמר כבר לפני חמש שנים נשיא פנרבחצ'ה, עזיז ילדרים. באותה הזדמנות הוא גם שלח עקיצה קטנה ליריבה השנואה, גלאטסראיי, שזכתה באותו שבוע בגביע אופ"א, על חשבון ארסנל. "התואר האירופי הראשון של קבוצה טורקית", אמר, "הושג רק בזכות מזל".

אוהדי גלא חיכו לו בפינה מאז. בדרבי בגמר הגביע הטורקי לפני כשלושה שבועות פירקה גלא את פנר והביסה אותה 5:1. למחרת הסתובבו האוהדים בכיכר טקסים עם חולצות, שנשאו את הכיתוב: "5:1 - גם זה מזל?". ילדרים הבין את הרמז וכנראה שגם שחקניו. באותו גמר גביע שכחה פנר מהטקטיקה, הפקירה את ההגנה וקיבלה בראש באצטדיון אתאטורק. המאמן כריסטוף דאום כינה את המשחק של שחקניו "שכונתי" והכין אותם לרימץ' הגדול של הליגה. ניצחון על גלא במחזור הלפני אחרון שווה אליפות, על הגב ומול העיניים של אנשי היריבה העירונית.

לפני שבוע התקיים המשחק וכל איסטנבול נדמה למשך שעתיים. במשחק טקטי ונטול טעויות כמעט, הצליחה פנר לנצל חצי מצב פלוס טעות של שוער גלאטסראיי מונדרגון, כדי להשיג את ה-0:1 הקטן, ששלח חצי מיליון איש לשדרות הבהדט, היוצאות מהאצטדיון לאורך קו החוף האסיאתי של הבוספורוס. עשרות אלפים גם מילאו את כיכר טקסים בצד האירופי העתיק, שנחשב דווקא למעוז אוהדי גלא. למעשה, בכל חור אפשר היה לראות אוהדים צעירים ומבוגרים כאחד עם דגלים וחולצות של שני הגיבורים החדשים מתוצרת ברזיל - אלכס ומרסיו נוברה.

האליפות הזו היתה חשובה במיוחד, מפני שהיא היתה ה-16 במספר של פנרבחצ'ה. אחת יותר מאשר ליריבה הגדולה, שממשיכה לגמגם. בשנת ה-100 לייסוד המועדון פספסה גלאטסראיי את המקום במוקדמות ליגת האלופות. בתוך שמונה שנים הפך ילדרים את האצטדיון של פנרבחצ'ה לאחד המגרשים המרשימים ביבשת. אם עד לפני הגעתו הכילו יציעיו רק 19 אלף אוהדים, כיום הם התרחבו ל-55 אלף מקומות ובשנה הבאה יוכלו למלא אותו 60 אלף. ילדרים בנה תאי כבוד פרטיים והשכיר אותם לתקופות ארוכות. פנר היא הקבוצה האהודה בטורקיה, כך שלקוחות לא היו חסרים. עם הכסף שנכנס הוא בנה טריבונה אחרי טריבונה. 5,000 בכל שנה.

בזכות הכדורגל נהפך ילדרים מקבלן עשיר לבעל מעמד זהה לנשיא טורקיה, ובכמה הזדמנויות הוא הבטיח כי עד שנת ה-100 של המועדון, ב-2007, תזכה פנר בגביע אירופי. עכשיו הוא סיכם עם דאום לעונה נוספת, למרות הביקורת על הגרמני, שספג השפלות בליגת האלופות ובשני משחקי דרבי חשובים. היציבות חשובה לילדרים יותר מהכל. צוות מאמנים הולנדים מהאקדמיה של אייאקס נרכש על מנת לטפל במחלקת הנוער, כך שגם העתיד נראה מבטיח.

אלכס, שחקן נהדר שסיים את העונה עם מאזן מדהים של 24 שערים ו-17 בישולים, יישאר. הקשר הברזילאי המחונן ויתר על קבוצות אירופיות מהדרג הבינוני והעדיף את הכסף הטורקי. לאלכס יש מגע קסם, אבל הוא לא אוהב לרוץ, ולכן הליגה הטורקית הבינונית מתאימה לו. נוברה, שכבש את שער הניצחון מול גלא, מוכר הכי הרבה חולצות וסיים עם 15 שערים. מי שלא ימשיך הוא פייר ואן הוידונק. החלוץ ההולנדי הותיק, שגם כך תכנן לחזור הביתה לעונת פרישה, פתח פה על דאום השבוע. הוא אמר כי התת הגרמני שיחקה פנר ללא שיטה ודרך. דאום, בתגובה, לא הכלילו בסגל במשחק הליגה האחרון. גם ניקולס אנלקה, שהתגלה כרכש יקר ומאכזב, עזב בטונים צורמים ואמר כי בעונה הבאה ישמח "לחזור לשחק בליברפול". בלעדיהם, הצעד הראשון לכיבוש היבשת יתחיל בליגת האלופות של העונה הקרובה - בתנאי כמובן שפנר תצלח את שלב המוקדמות (בהנחה שאופ"א תאפשר לליברפול כניסה אוטומטית לשלב הבתים).

ובינתיים, במילאן, אוספים את השברים. ההחלטה הראשונה של הנשיא ברלוסקוני נלקחה מיד לאחר הגמר, כשהוא הודיע כי קרלו אנצ'לוטי ממשיך במועדון. עכשיו יצטרך המאמן להרים את שחקניו מאותו ערב מאכזב, לשלוח חלק מהזקנים הביתה ולהתחיל לבנות סגל לשנים הבאות. אבל אחרי שלא עצר את חגיגות שחקניו במהלך ההפסקה, לא בטוח שהוא האיש המתאים לכך.

בקיץ 2003, אחרי שהניף את הגביע האלופות על חשבון היריבה הזקנה, אמר אנצ'לוטי כשהוא מדושן עונג ממעמדו החדש כמאמן-על באירופה: "ברמות האלו אתה לא צריך ללמד את השחקנים משהו חדש. הם כבר יודעים הכל. העניין הוא יותר פסיכולוגי". הגישה הפסיבית הזו באה לידי ביטוי בגמר. בשבועות האחרונים כשלה מילאן בכל מבחניה. היא הפסידה במשחק העונה ליובנטוס, אחר כך הגיע 3:3 מול לצ'ה, הנפילה בגמר ליגת האלופות ו-0:0 במחזור הסיום מול אודינזה. במילאנלו תלו זאת בכך שהקבוצה שיחקה עשרה משחקים ב-30 יום, אבל נראה כי הבעיה הפכה למנטלית, משמע קשה יותר לפיצוח.

ג'נארו גאטוסו הגיב בסיום על אותן "שש דקות של שיגעון", כהגדרת מאמנו: "היינו אחוזים בפחד מהרגע שסטיבן ג'רארד הבקיע את העשר הראשון. זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה ואנחנו חייבים לשאול את עצמנו שאלות". אנצ'לוטי עדיין בהכחשה: "זה לא עניין מנטלי או פיזי. אני לא יודע מה זה. דברים מוזרים קורים". גאטוסו סיכם: "ממכה כזו ישנו תמיד את הסיכון שלעולם לא תצליח להתאושש. כולל אני".

בעונה הבאה עשויים אוהדי ליברפול את האיש שמככב בסיוטיהם. ז'ראר הוייה, שחי בשנה האחרונה על פיצויי הפיטורין מאנפילד, הוחתם באלופת צרפת בארבע השנים האחרונות, ליון, והוא רוצה "לקחת את הקבוצה לגבהים חדשים" - משמע, השלבים הגבוהים בליגת האלופות.

אם לשפוט על פי הרקורד שלו, אין יותר מדי סיכוי שזה יקרה. הויה לא הצליח במשימה דומה עם ליברפול כמאמן צרפת לא הצליח להעפיל למונדיאל 94', בגלל הפסד מיותר לישראל. הויה גם אימן בהצלחה יחסית בפאריז סן ז'רמן ולאנס, אבל נראה כי ברגעים החשובים הקבוצות שלו נוטות להתפרק.

בינתיים, למרבה ההפתעה, הוא לא לקח קרדיט על הזכייה של ליברפול בליגת האלופות, למרות שהסגל שלה כלל ברובו שחקנים שהוא הביא. "לליון יש סגל מצוין ואני רוצה להמשיך ולשפר את מה שפול לה גואן עשה כאן. יש כאן עיר של כדורגל עם אצטדיון באווירה אנגלית. אני רוצה לקחת את המועדון לשיאים חדשים ועם קצת מזל גם נוכל לעשות את זה, כמו שראינו השבוע בניצחון של ליברפול".

לפני מספר ימים, כששמו של המאמן הבא עדיין לא פורסם, אמר סילבן וילטורד: "אני רק מקווה שזה לא יהיה הויה". ברגע ששמע על המינוי, אגב, ביקש החלוץ להשתחרר.