"שש דקות של טירוף"

יש מספר אנשים ברחבי העולם, שבהפסקת המשחק בין ליברפול למילאן פשוט כיבו את מכשיר הטלוויזיה, כל אחד מסיבותיו הוא. יש כאלה שלא ראו והיום ינסו בצמא לחפות לפחות בשידור חוזר על אובדן המומנט ההיסטורי שחווה הכדורגל העולמי אמש. ליברפול חזרה בתוך שש דקות מפיגור 3:0 מול מילאן כדי להשוות ל-3:3 ולנצח בבעיטות הכרעה, באחד המשחקים הגדולים שנראו אי פעם על מגרשי הכדורגל.

ראפה בניטז, מאמן האדומים, האמין כל הזמן: "היה ברור ששער מוקדם במחצית השנייה יחזיר אותנו למשחק. אמרתי לשחקנים שזה לא אבוד, גם כשזה נראה כך. השער הגיע בדיוק בזמן הנכון מבחינתנו, ומייד אחריו הגיע עוד אחד. לא תיכננתי שהמשחק יתפתח כך, אבל בסופו של דבר חזרנו וזה השתלם. אין שום דבר אחר לומר על השחקנים האלה מלבד שאתה גאה בהם על הצורה בה נלחמו. זו היתה הקרבה של ממש". ובכל זאת, בניטז שמר על פרופורציות מסויימות כשנשאל האם היה זה הלילה הגדול בחייו: "במונחים של כדורגל, כן, אבל יש לי אישה ושני ילדים, אני לא יכול להגיד זאת". המאמן קרא לאוהדי ליברפול לחגוג באיפוק באיסטנבול בלי להתפרע.

ייז'י דודק, גיבור הניצחון, ששיגע את בועטי מילאן בפנדלים בקפיצות נחום-תקום על קו השער, אמר: "ג'יימי קראגר בא אליי לפני הבעיטות ושאל אם אני זוכר את הגמר ב-1984, בו ליברפול ניצחה את רומא בפנדלים. הוא הזכיר את השם 'ברוס גרובלאר', ואני מייד שאבתי השראה", אמר דודק.

לגבי ההצלה הגדולה שלו לבעיטה של אנדריי שבצ'נקו משני מטרים בדקה ה-118 אמר דודק: "אין לי שמץ של מושג איך עשיתי את זה". קראגר הוסיף: "במחצית ההרגשה היתה איומה. ראפה ביקש לכבוש מייד בפתיחת המחצית השנייה וכשזה קרה, הביטחון חזר לנו מהר מאוד".

את השער הראשון כבש סטיבן ג'רארד, שכל כך הרבה תלו בו תקוות לפני המשחק הזה, והוא לא איכזב: "אחרי המחצית הראשונה חשבתי על הדמעות שארד עימן בסיום, אבל הן התחלפו לדמעות שמחה. בניטז אמר שהוא מקווה שג'רארד יישאר בקבוצה, והשחקן אמר: "אני לא רוצה לדבר על זה כרגע. כעת הזמן לשמוח, לא לחשוב על העתיד. הלילה הזה הוא היפה בחיי, תנו לי ליהנות ממנו".

טוב, קצת קלישאתי להגיד שמילאן היתה בהלם אחרי ההדיפה של דודק לבעיטה של שבצ'נקו, אבל אין כל כך דרך אחרת לתאר את זה. השחקנים בהו בכר הדשא שעה ארוכה וקרלו אנצ'לוטי, המאמן, עבר ליד הגביע בתחושת סלידה.

על אנצ'לוטי הושמעו ביקורות רבות העונה, בעיקר לקראת סיומה. שיטת המשחק של מילאן והטקטיקה הפחדנית שלו, בעיקר בחצי הגמר מול איינדהובן, יחד עם אבדן האליפות באיטליה ליובנטוס, גרמו למאמן לאבד הרבה ממניותיו. ההימור שלרוסונרי יהיה מאמן אחר בעונה הבאה נראה כעת קל מתמיד.

למרבה האירוניה, ההפסד הזה מגיע דווקא כשמילאן שיחקה היטב. היא אולי לא הבריקה, אבל היתה סופר-יעילה. השער השני והשלישי שהבקיעה היו בית ספר לכדורגל, ועם קצת יותר מזל (מי היה מאמין שמזל הוא מה שיהיה חסר דווקא למילאן) הכדור של שבצ'נקו בדקה ה-118 היה נכנס ופאולו מאלדיני היה מניף את הגביע.

לאנצ'לוטי היה קשה לדבר: "שש דקות של טירוף של ליברפול הפכו את המשחק הזה להתמודדות של ממש. כעת ניאלץ לשחק את המשחק האחרון של העונה באיטליה ולחשוב איך אנחנו ממשיכים הלאה". זו לא היתה הפעם הראשונה שמילאן של אנצ'לוטי נחנקת בליגת האלופות. בשנה שעברה היא הודחה על ידי לה קורוניה למרות ניצחון 1:4 בסן סירו, כשהובסה 4:0 בספרד. "דווקא בועטי הפנדלים הכי טובים שלנו החמיצו", סיכם אנצ'לוטי את תמונת המצב.

סילביו ברלוסקוני, נשיא מילאן, אמר לאחר המשחק: "עובדתו של אנצ'לוטי בטוחה והוא ימשיך איתנו. ראש ממשלת איטליה עשה השוואה בין הכדורגל לפוליטיקה: "בדיוק כשאתה חושב שניצחת, מתברר לך שלא".

השחקן הכי מאוכזב במילאן היה שבצ'נקו. לא זאת בלבד שהחטיא בדקה ה-118 מצב של שער בטוח, הרי שאת הפנדל האחרון בעט חלש ואיפשר לליברפול לחגוג: "זהו לילה שקשה לי לקבל. הייתי בטוח שהכדור הזה לקראת סיום ההארכה ייכנס, ואני לא מבין איך דודק לקח אותו. פשוט לא מבין".

פאולו מאלדיני הקפטן, לרשותו ארבע זכיות בגביע, התקשה גם הוא לדבר ונשאל האם ההפסד משנה משבו בקריירה שלו: "אני עדיין מחשיב עצמי כווינר, למרות ההפסד הזה. בגיל 37 אתה מסתכל על החיים בפרופורציות המתאימות".

פחד ותיעוב באיסטנבול. יורד מהרכב שעה וחצי לפני תחילת המשחק לאחר פקק אינסופי. הרוכלים הטורקים אומרים שהאיצטדיון במרחק שני קילומטרים. מתחיל לצעוד מהר, ואז לרוץ בשביל עפר סלול. אנשים שלפני שעה קלה גמרו גלוני בירה מקיאים את נשמתם לצדי הדרך. כך זה נמשך חמישה קילומטרים לפחות, אבל כשנכנסים לאיצטדיון הכל נשכח, כששומעים את המנגינה המרגשת מכל. "לעולם לא תצעדי לבד", שואגים 50,000 אוהדי ליברפול. "כל האיצטדיון המזוין הזה שלנו", אומר קולין, עציר משוחרר בלי שיניים.

איצטדיון "אטאטורק" לא נועד לכדורגל. את המגרש מקיף מסלול אתלטיקה רחב וגם בשורה 13 קשה לזהות את השחקנים. עם זאת, בדקה הראשונה מזהים בבירור את הוולה של פאולו מאלדיני שמשקיט את היציעים. הצמד של הרנן קרספו, בסוף המחצית, כבר מוחץ אותם טוטאלית. בהפסקה פורסים האוהדים האיטלקיים דגל עצום מימדים שעליו כתוב "פורצה מילאן". אוהדי ליברפול רק מצלמים.

אני אומר לקולין שחייבים להבקיע בעשר הדקות הראשונות כדי לשמור על הסיכויים. מסתבר שסטיבן ג'רארד מאזין ואחריו מתחילות 12 דקות של שיכרון חושים. "איך חזרנו למשחק המזוין"! צועק קולין אחרי שגמרנו להתחבק. מתחילה שעה של פחד ותיעוב כלפי הגאון המנוול, אנדריי שבצ'נקו. ייז'י דודק מציל ואנחנו תופסים את הראש, תמה הדקה ה-120. "לעולם לא תצעדי לבד, המשיכי לצעוד עם תקווה בלב", שרים האוהדים לפני הפנדלים.

התקווה מעיפה את הכדור של סרג'יניו מעל המשקוף. דודק כבר דואג לטפל בכדורים של אנדרה פירלו ושל שבצ'נקו. דממה של מוות משתלטת על אוהדי מילאן. אש ותמרות עשן בשאר יציעי "אטאטורק", האיצטדיון שאירח את הצגת הכדורגל המרגשת אי פעם. לפחות עבור קולין.