כמה ימים עברו מאז שלירן וקסברגר החליט לשנות את חוקת הכדורגל ולקבוע שמחצית תמשך 54 דקות ולא 45. שערוריית השיפוט כבר נשכחה וכאילו לא הייתה. אתם יודעים, זאת רק באר-שבע, למי אכפת? אז זהו, שכנראה שירדנו בגלל הטעות הזו ליגה. זה עוד לא סופי, הלוואי שאני טועה, אבל מה לעשות- זה כבר לא בידיים שלנו יותר. ממעמקי לב אני מייחל לנס, מתוך תקוה שקרב היום שבו נעלה לדרך חדשה.
דרך עקלקלה עשתה קבוצתי האהובה, הפועל באר-שבע, במהלך 8 השנים האחרונות, דרך שהחלה בירידה לליגה השניה והמשיכה ב-3 שנות צעידה במעמקים האפלים של מגרשים מלאי מהמורות, שאחריהם התחלנו לטפס במעלה הדרך בחזרה. היינו קרובים להגיע לפסגה, קרובים עד כדי מרחק נגיעה. אבל תמיד כשהגענו לישורת האחרונה עמד לפנינו סלע ענק ומאיים וחסם אותנו בהמשך דרכנו. "אתם לא ראויים להגיע לפסגת הדרך", כאילו אמר לנו. לסלע קראו אלי זינו.
מה לא ניסינו לעשות כדי לעקפו: גידלנו שוב ושוב שחקני בית במקום אלה שהוא מכר, הבאנו שחקני רכש תחליפיים במקום המצטיינים שעזבו, תמכנו והמשכנו לדחוף את הקבוצה בכל כוחנו, אבל הסלע מנע מאיתנו להתקדם עד הסוף ודחף אותנו אחורה כדי להרחיקנו מהאושר שמחכה למי שמגיע לשיא המיוחל. דחיפתו האחרונה הייתה, כנראה, כבר חזקה מדי בשבילנו.
אתם שם במרכז ובצפון לא מבינים את המשמעות של מועדון הכדורגל של הפועל באר-שבע לעירנו. היהירות שלכם מונעת זאת מכם. כאשר המצלמה מתמקדת ביוסי אבוקסיס לאחר הבקעת שער היתרון של ב"ש, ברור מה הבמאי חושב על המשחק, מי השחקן המרכזי והיחידי בסיפור ומי משמש כסטטיסט בלבד. מבחינה ספורטיבית, אין לנו שום דבר חוץ מהקבוצה. לא קבוצות כדורגל אחרות, לא כדורסל, לא כדוריד, לא ג'ודוקאים או שייטים שיביאו לנו מדליות וכבוד. שום כלום. כל שאיפותיה הספורטיביות של עיר שלמה מתנקזות לכדי קבוצה אחת ויחידה.
ביום ה-27.5.03, אותו יום ארור שבו הפסדנו להפועל ר"ג בגמר הגביע, עמדנו אשתי ואני ליד רכבנו בסביבות השעה 22:30, מחכים שהפקקים האינסופיים ביציאה מהחניה יתפנו. לידנו עמדה משפחה באר-שבעית נוספת, 3 דורות ומבטים עצובים. ברקע הופרחו זיקוקי הדינור שכל כך רצינו שיהיו עבורנו, אבל הם היו עבור אנשים מאושרים אחרים. "תשתו קצת קפה", הם הציעו לנו, "הוא עם הרבה סוכר", הם אמרו בחצי חיוך, מתוך תקוה להמתיק מעט את הגלולה המרה שכולנו בלענו. "כואב לי הלב עליהם", אמרה לי אישתי אח"כ כשנכנסו לרכב, "רואים שכל מה שהם חיפשו זה רק קצת אושר".
היום המיוחל בו תישמע ההכרזה הגואלת שאלי זינו מכר את מועדון הכדורגל של הפועל באר-שבע לטובים ממנו, יהיה היום שבו הסלע שעמד וחסם את דרכנו במשך 8 השנים האחרונות יוסר. ביום זה אוכל לבשר לאשתי, ולמשפחה הבאר-שבעית שטעם הקפה שלה עדיין צרוב על שפתיי, ולכל אותם עשרות אלפי אוהדי הפועל באר-שבע האחרים- היום יצאנו לדרך חדשה. הדרך אל האושר!
אש על הגולש
וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il. אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם.