לא ראויים לתואר

בשורה התחתונה, מכבי ת"א זכתה בגביע. התוצאות מדברות בעד עצמן: ליגת האלופות, גביע המדינה, אירופה והפנים קדימה לעתיד אפילו טוב יותר. בשורה התחתונה, הם לא צריכים להתנצל בפני אף אחד, כי באמת, למה שמה שהיה טוב נגד מכבי חיפה לפני שלוש שנים לא יהיה טוב נגד הרצליה? בשורה התחתונה, גביע הוא גביע בספרי ההיסטוריה.

וכאן הזמן להתעכב על צירוף המלים האווילי הזה, "בשורה התחתונה". אם יש שורה תחתונה, יש עוד לפחות אחת מעליה, רק שאותה אף פעם לא מזכירים. איכשהו, היא נעלמת בים ההתחכמויות וההתפלפלויות של הפרשנים. אז בשורה העליונה, מכבי ת"א היא קבוצה גועלית. דוחה. אפשר להשתמש בביטויים מעודנים יותר, אבל עדיף לתאר את צירוף השחקנים האמורפי הזה במלים בעלות קונוטאציה חזקה יותר. ואין הכוונה לכך שהשחקנים של מכבי ת"א בזויים ככדורגלנים, אלא לעובדה שיש לה מאמן בעל אופי שמרני במיוחד, כזה ששבר בגמר הזה שיאים חדשים של טקטיקה נפחדת ובזויה. מאמן שפותח עם חלוץ אחד מול קבוצה הממוקמת בחלק התחתון של ליגה נמוכה ומוציא בשלב מוקדם במחצית השנייה את לירן כהן, השחקן היצירתי היחיד שיש לו, אינו ראוי לתואר.

אפשר לדבר על מכבי ת"א כמי שתחולל פלאים בשנה הבאה. רוב הסיכויים שזה לא יקרה, בוודאי שלא תחת קלינגר. אבל נניח, בעולם מושלם, שהקבוצה הזו תהלום בשאר קבוצות הליגה בהצגות התקפיות מופלאות. לא ברור איך בין הקאקואים, הברקוביצ'ים והנמנים למיניהם לא מדברים שם על שוער. לירן שטראובר הוא כבר לא סתם שוער גרוע, הוא טיפוס בלתי נסבל. השערים שהוא סופג והיציאות או אי היציאות המהוססות הן ביטוי ליסודות מקצועיים רעים, אבל מה שהפך למעיק במיוחד הן גיחות האמוק שלו לקצה הרחבה כדי לגעור בשחקן הגנה, שאחריהן בא מבט העגל הפעור לרווחה עם אישונים המאיימים לצאת מחוריהם. וגם הוא, כמו קלינגר, אשף התארים, מצליח תמיד לנצח בפנדלים ואיכשהו לזקוף את התואר לזכותו.

בקרב הוירטואלי והמיותר של מי הקהל הטוב בארץ, הפועל ת"א כנראה זוכה השבוע. אין קבוצה בארץ מלבד מכבי ת"א שתביא למעלה מ-20 אלף איש לגמר מול הרצליה, אבל הקהל האדום, שדחף את קבוצתו בפיגור במשחק נגד הירידה, גם לו היה מועט יותר, לא היה שורק לה בוז בדקה ה-85 במעמד כזה. מצד שני, אפשר ואפילו מוצדק להנהן בחמלה לכיוון האוהדים הצהובים, שכל שרצו הוא ניצחון ב-90 דקות ויצאו במקום זאת עם דו קרב פנדלים מורט עצבים.

מכבי הרצליה חשפה את הבלוף של ליגת העל. פרדי דוד נתן ריספקט למכבי ת"א, אבל לא במידה מוגזמת. הרצליה שיחקה נכון, מבוקר והייתה הרבה יותר מסוכנת וחדה. לו הייתה זו הצגה הרואית חד פעמית של קבוצה מליגה נמוכה היינו אומרים מילא, אולם כמה פעמים בשנים האחרונות ראינו קבוצות כמו הפועל רמת גן, הפועל חיפה, עירוני אשקלון והכח רמת גן מגיעות לשחק כשוות בין שווים? אלו הפנים האמיתיות של הכדורגל. פרט אולי למכבי חיפה, אין שום הבדל בין המקום השני בליגת העל למקום ה-11 בליגה הלאומית. כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה ובכל יום נתון.

הסוף של הרצליה היה צפוי כמו טרגדיה יוונית. עידן רובין לא הבין את מה שכל ילד בגן כבר יודע: לפנדל לוקחים טווח הרצה לפחות מקצה ה-16, לא שני מטר מהכדור. הגיע לו להחטיא, לא הגיע להרצליה להפסיד. בשורה התחתונה, הרצליה יכולה להרגיש מאוכזבת. אוף, שוב השורה התחתונה הזו.