הדרבי ירד הכי נמוך שאפשר

הדרבי התל אביבי, זה שהיה פעם הקרם דה לה קרם של הכדורסל הישראלי, נהפך פלטפורמה להתבזות הגדולה ביותר שראה הפארקט הציוני בשנים האחרונות.

שחקני מכבי נתנו לשתן לעלות לראשם הצהוב, ואין שום הסבר אחר בנמצא. זה לא פלא, כשהמאמן שלהם מדבר על אהבת האדם וסוגר חשבונות במקביל. גדולה ככל שתהיה הפרובוקציה של אפי והפועל, אסור לשכוח שאוברדוביץ' ועוד כמה מאמנים בארץ ובאירופה ניכוו מפסקי זמן של פיני גרשון ברגעים האחרונים של משחקים גמורים, אבל לא ירדו לרמה של שחקני אלופת אירופה.

המזל הגדול של מי שעוד אכפת לו, הוא שבאולם לא היו כמעט ילדים לחזות במחזה המשפיל. את הילדים דאגה המשטרה להוציא במחצית בגלל שקראו "בן זונה" אל עבר השופטים והשחקנים. אכן קללה שאין לה מקום בלקסיקון הספורט. בפארקר ו-וויצ'יץ', שנראו כפרחחים זבי חוטם בעת שכיבות השמיכה, אף אחד לא ייגע. חס וחלילה שיורחקו או ייקנסו. כי איך אפשר להשוות בין ילד שמנבל את פיו, לשחקן מקצועני שמנסה לשבור את המתח, ואשר לו סוגדים 100,000 איש בפארק הירקון כאילו היה נושא הבשורה? ובכלל, מה ההבדל בין תנועה מגונה על המגרש לבין התנהגות הצהובים?

אוסישקין חשב שראה הכל, וקיווה שבמשחק הפרידה שלו מהדרבי יחסכו ממנו בניו האדומים את קריאות ה"מכבי נאצים" ו"תישרפו בגיהנום". אך כיאה לענף שיצא כבר מזמן מכלל שליטה, חזרו המראות והביאו איתן חזיונות חדשים. מהות הספורט מורכבת מתחרות והגינות. התחרות כבר מזמן נגמרה, אימרו שלום גם להגינות.