בייסבול: עובדה או אגדה

"עובדה או אגדה", fact or fiction, היא במקור פינה של ESPN ובה עורכים מומחי הרשת ניתוחים על סמך הצהרות ערטילאיות. אחת לשבוע גם אנחנו נעשה זאת, ובתגובות גם אתם יכולים. קריאה מהנה.

אריה בנימין: אגדה. בולטימור, כמו היאנקיס, משיגה את נצחונותיה בעזרת המחבט. לרוע מזלה, מחבטיה הלטיניים יותר (טהדה, סוסה, לופז ופלמיירו) והלטינים פחות (מורה ובריאן רוברטס) אינם טובים כמו היאנקיז (אחרת הם כבר היו ביאנקיס). מאידך, המגישים של בולטימור לא שווים את משקלם בזהב, בלשון המעטה (וזה חבל מאד במקרה של סידני פונסון). קיצורו של דבר, בוסטון היא אלופה מוכחת, ליאנקיס יש יותר מדי כשרון מכדי לדשדש ובולטימור תרוץ בצמרת עד לסדרות הבאות שלה עם היאנקיס ובוסטון או עד שסמי סוסה יתחיל להתבכיין בחדר ההלבשה.

אמיר ציפורי: עובדה - עדיין לא הייתי בוחר בהם לקחת את הבית (עוד חודש כזה וגם זו תהפוך לאפשרות אמיתית) אבל הם בהחלט נראים כמו קונטנדרס. להתקפה המצוינת ולבולפן החזק שלהם משנה שעברה (שהשתפר מאוד עם הפיכתו של בי. ג'יי ריאן לקלוזר) נוספה השנה הגשה פותחת סולידית. אמנם הרוטציה מתפקדת כרגע בשיא הפוטנציאל וזה לא צפוי להימשך כל העונה, אבל ריי מילר, מאמן הפיצ'רים, חולל שם שינוי משמעותי, בעיקר בביטחון העצמי ובשליטה של המגישים הפותחים.

אריאל גרייזס: אגדה. כל שנה יש את אותה קבוצה שפותחת את העונה בסערה ונעלמת אחרי פגרת האול סטאר - השנה אלו האוריולס. למרות ההתקפה המצוינת של בולטימור, פתיחת העונה המרשימה שלהם נשענה במידה רבה על הגשה פותחת מפתיעה ביכולתה שקיזזה יותר מראן מה-ERA שלה בשנה שעברה. עם כל הסימפטיה להגשה המצוינת של בולטימור, התבוננות יותר מעמיקה מגלה שהיא נשענת בעיקר על שלושה מגישים צעירים (בדארד, צ'אן וקבררה) שעם התקדמות העונה תורגש בהכרח העייפות על הידיים הלא מנוסות שלהם. ככל שהעונה תתקדם ייאלצו בבולטימור לחזור ולהתבסס על המגישים היותר ותיקים סינדי פונסון ורודריגו לופז. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שזה ייגמר בבכי.

דוד רוזנטל: עובדה. הרד סוקס לא מגלים יציבות והרוטציה שלהם מבוגרת ופצועה, היאנקיז זקנים, בלי עומק ובלי אפשרות לעשות טריידים אחרי שרוקנו את הבאר. לא בטוח שבולטימור תעלה, אבל יש רושם שהשנה, בניגוד לעשר השנים האחרונות, תיווצר מפלצת תלת ראשית ב-AL מזרח.

נדב רזון: אגדה. בולטימור קבוצה נחמדה מאד, עם התקפה מצוינת, והבול פן עושה בינתיים עבודה סולידית מאד, אבל עם כל הכבוד, הרוטציה שלהם פשוט לא מספיק טובה לאורך זמן. בינתיים הם עושים את העבודה, אבל יש גבול לכמה נסים יכולים להימשך. מעבר לכך, כל קבוצה כמעט בבייסבול חוותה איזושהי פציעה או משבר מקצועי של שחקן משמעותי מאד. לבולטימור זה עוד לא קרה (להיפך, כולם שם סופר-בריאים ומשחקים מעבר לרמה הרגילה) - מתישהו גם זה יבוא, ואין לבולטימור את הנסיון ואת המסורת כדי להתגבר על כך. מה שכן, אם הם יצליחו לחזק את הפיצ'ינג הפותח לפני הטרייד דד-ליין - יכול להיות שיש על מה לדבר.

אריה בנימין: עובדה. הוויט סוקס יכלו לקחת את הבית החלש הזה אפילו עם אילנה דיין בהרכב או כמעודדת. נכון להיום, קנזס סיטי בדרך לשבירת שיא ההפסדים ממנו ניצלה דטריוט במשחק האחרון לפני שנתיים. דטרויט לא התאוששה מהעונה הטראומטית וקליבלנד מצויה בהליכי בנייה. נשארו הטווינס, שזכו בבית בהליכה בשנים האחרונות, אך נראה כי נגמר להם הדלק. טורי הנטר כבר לא אותו האולסטר מלפני שנתיים ויוהאן סנטנה, הגם שנשאר תותח, הפסיק כנראה לקחת את מה שלקח בסוף העונה שעברה. מסקנה: הקבוצה אותה מוביל פול קונרקו (אחוז חבטה של 20.5 עם 9 הום ראנים) תזכה בראשות הבית.

אמיר ציפורי: אגדה. הוייט סוקס מועמדים לקחת את הבית הזה בשלב כלשהו במהלך כל עונה, ואז מינסוטה נותנת להם לירות ברגל בדרך מקורית זו או אחרת ולוקחת את הבית.

אריאל גרייזס: עובדה. גם הוויט סוקס הם קבוצה עם אוריינטציה מאוד התקפית, שהצליחה לקבל הרבה יותר ממה שציפתה ממהגשה הפותחת שלה. אולם, בניגוד לבולטימור שצריכה להתמודד עם מפלצות תקציב כמו היאנקיס והרד סוקס, ה-AL מרכז נראה השנה אפילו עוד יותר חלש משנים קודמות (אם זה אפשרי), כשרק מינסוטה נראית כמתמודדת ראויה. הבדל נוסף מהאורליוס, הוא שההגשה הפותחת של שיקגו עם אל-דוקה, גרסיה, קונטררס, בורלי וגרלנד הרבה יותר מנוסה וגם אם לא תצליח לשמור על הERA המינימלי שלה (בסביבות ה-3) יש לה עדיין מספיק כלים התקפיים כדי לפצות על כך. בבית חלש כמו הAL מרכז לא צריך הרבה יותר מזה.

דוד רוזנטל: עובדה. לוייט סוקס יש רוטציה טובה ומנג'ר שמוכיח בינתיים שהוא יודע לשחק עם הבולפן. הרמנסון, למרות ERA מושלם, עדיין בגדר חשוד, אבל עושה רושם שהוא נכנס היטב לתפקיד הקלוזר, ולטקאטסו יש פוטנציאל להיות סט אפ מצוין.

נדב רזון: עובדה. לא, הם לא יצליחו בסוף לזכות, כי הם הווייט סוקס - הקבוצה הכי מפסידנית בכל הבייסבול, שלא מגיעה בכלל לפלייאוף, כי אין לה את מה שצריך בשביל זה. אבל השנה זה נראה כאילו הם מספיק טובים בשביל להיות מסוגלים לעשות את זה. יש להם רוטציה לא רעה בכלל (מארק בוהרלי ינצח מעל 20 משחקים העונה, וג'ון גארלנד מסתמן כאסטבן לואייזה/דרק לואו של העונה), הבול פן עושה עבודה טובה] כשעושה רושם שדסטין הרמנסון מתשלט על עמדת הקלוזר, באופן מרשים, וההתקפה משלבת בין המהירות המדהימה של סקוט פודסניק הבללתי נלאה ואיגוצ'י המפתיע מיפן, לבין העצמה של פול קונרקו וקארל אוורט. טוב, אולי ההתקפה זקוקה לשיפור, אבל אם וכאשר פרנק תומאס יחזור מהפציעה בריא - זו באמת תהיה קבוצה חזקה.

אריה בנימין: אגדה. המטס יפרשו עוד לפני פגרת האולסטאר. הסיבה: קבוצה שבנויה על קליף פלויד (213 משחקים בשתי העונות האחרונות) לא יכולה להגיע רחוק, במיוחד בבית עם אטלנטה ופלורידה. גלאווין לא יחזור להיות מה שהיה אצל הברייבס, והשאלה היא כמה זמן יחזיק פדרו מרטינז לבדו לפני שיאבד עניין.

אמיר ציפורי: עובדה - אולי הם יחזיקו מעמד במירוץ קצת יותר מאמצע יולי אבל המטס של השנה בהחלט לא בשלים להיאבק על ראשות הבית. מרטינז ובלטראן נותנים קבלות על הכסף הגדול שהושקע בהם אבל בקבוצה יש יותר מדי חורים, בעיקר בהגשה.

אריאל גרייזס: אגדה. את כל הבעיות של המטס בשנים האחרונות אפשר לתמצת בשלוש מילים - הניו יורק מטס. או במילים אחרות - מנטליות דפוקה. השנה, עם התוספת של פדרו ובלטראן יש תחושה של שינוי בקבוצה, בעיקר באותו אלמנט מנטאלי חמקמק, ולראיה - היציאה היפה מפתיחת העונה האיומה, שבשנים קודמות היתה גומרת את העונה של המטס עוד לפני שהתחילה. אטלנטה ייקחו כהרגלם את הNL מזרח אבל ההתקפה המגמגמת של המארלינס, האימפוטנטיות המתמשכת של הקאבס וההחלשות הכללית של הNL מערב נותנות סיבות להאמין שעם חיזוק מתאים בבולפן (כי בלופר הוא לא פיתרון) ואם הכתף של פדרו תחזיק מעמד, המטס יוכלו להתמודד בכבוד על הווילד קארד.

דוד רוזנטל: עובדה. המטס אכן נראים יותר טוב השנה. פדרו תפור בגילו ובמצבו הבריאותי על ה-NL וההתקפה שלהם מספיק טובה כדי להחזיק את הראש מעל למים בימים בינוניים של גלאווין, זמבראנו ובנסון. הבולפן בסדר גמור, ואסור לשכוח שאם הם יהיו חזק במירוץ, לקראת הישורת האחרונה הם עשויים לקבל את סטיב טראקסל הותיק כתיגבור. אבל, בשורה התחתונה, לפילדלפיה ואטלנטה קבוצות טובות יותר.

נדב רזון: אגדה. המטס יפרשו מהמירוץ כחודש לפני תום העונה. הם לא מספיק טובים כדי להתמודד, ויש להם יותר מדי חורים, אבל היריבות העונה לא כאלה טובות. לאטלנטה יש את הקבוצה הכי חלשה מזה שנים, במיוחד מבחינה התקפית ומבחינת הבול פן, ופלורידה קבוצה מאד מסוכנת ומאד מלהיבה, אבל לא הכי יציבה. פדרו מרטינז נותן עונה מצוינת עד עכשיו וימשיך להצטיין ולסחוב את הקבוצה על הגב, יחד עם קליף פלויד שמשחק נפלא בינתיים (עד שייפצע?), בלטראן קצת מאכזב עד עכשיו אבל בלי ספק ישתפר, אחרי שיתאקלם עוד קצת, אבל טום גלאווין נראה כאילו שיאו מאחוריו, הבול פן עדיין חשוד מדי ויש יותר מדי עמדות בעייתיות מבחינה התקפית - במיוחד מאכזב קאז מטסוי, וגם מינטקביץ' רחוק מלהיות איום. אז זה יספיק בכדי להשאיר את המטס במירוץ יותר מהרגיל, אבל לא ממש מעבר לזה.

אריה בנימין: אגדה. קשה להאמין שקבוצה אשר משחקת בבית עם יוסטון, פיטסבורג, סינסנטי ועם הקאבס נטולי נומאר, סוסה ומגישים בריאים יכולה לסיים עם מאזן פחות מחיובי. לברוורס יש 19 משחקים נגד כל אחת מהקבוצות הללו ולכן מתבקש לומר "עובדה". מצד שני, מבט חטוף על הברוארס מראה כי חוץ מלייל אוברביי, שחקן שפותח חזק ונעלם באמצע העונה, אין להם מה למכור. שורה תחתונה – אגדה.

אמיר ציפורי: אגדה. לקאבס ולאסטרוס שמשחקים גם בנשיונל ליג מרכז קבוצות מוכשרות יותר מלברוורס. הפתיחה החלשה שלהן מעצימה את היכולת האמיתית של הקבוצה הצנועה ממילווקי. אפילו עם בן שיטס בריא להמשך העונה, ובהנחה ששיקגו ויוסטון ישתפרו בקרוב, הם שווים מאזן של עד 50 אחוז, לא יותר.

אריאל גרייזס: עובדה. למה לא, בעצם? הקאבס לא מצליחים בכלום (וכשכן, אז הבולפן הורס להם את זה), יוסטון שכחו איך מכים בכדור והרדס והפיראטס לא דומות לכלום. מול כל אחת מהקבוצות האלה הברוורס צריכים לשחק 19 משחקים ואם שיטס יצליח להתאושש מהפתיחה החלשה שלו ובמיוחד אם הבולפן ימשיך בדומיננטיות המרשימה שלו (ERA שני בNL) אין שום סיבה שמילווקי לא תמשיך בביצועים המפתיעים שלה.

דוד רוזנטל: עובדה. ה-NL מרכז הוא פשוט בית חלש. הקרדינלס טובים, הקאבס מאכזבים, פיטסבורג וסינסינטי ממשיכות לבנות קבוצה. בתנאים האלה, לברוורס יש סיכוי, בייחוד עם השידרוג של טורנבאו בבולפן ועם רוטציה לא רעה שכוללת, מלבד בן שיטס, את כריס קפואנו ודאג דייויס, פיצ'רים סבירים לחלוטין.

נדב רזון: עובדה. בול פן טוב הוא מפתח להצלחה. הבול פן של מילווקי נחשב לבינוני במקרה הטוב לפני תחילת העונה, אבל העובדות בינתיים אומרות אחרת. הבול פן של מילווקי הוא אחד הטובים במשחק. אף אחד לא ממש יודע מיהם מייק אדאמס, חורחה דה-לה רוסה ודרק טרנבאו, אבל החבר'ה האלה עושים עבודת קודש, במיוחד טרנבאו שהפך לקלוזר ממש במקרה, ומשחק כאילו נולד בשביל התפקיד. בנוגע להתקפה - ג'ף ג'נקינס אמנם מאכזב, אבל בריידי קלארק משחק נהדר, וקרלוס לי המצוין אפילו טרם הראה כל מה שהוא יודע. ליל אוברביי המוכשר התחיל את העונה באופן קטסטרופלית, אבל לאחרונה חזר לכושר. מבחינת הרוטציה, בסה"כ כריס קפואנו ודאג דייויס עושים מעל ומעבר, וכולם מחכים שבן שיטס ה"אס" יחזור לשחק, כדי לשדרג את הרוטציה באופן משמעותי. אם שיטס יחזור ויהיה בריא, וכולם - במיוחד הבול פן - ימשיכו לשחק ככה - אין סיבה שלמילווקי לא יהיה מאזן חיובי בתום העונה.