רג'י לא רוצה לפרוש

איזה משחק. איזו סדרה. איזו אווירה. איזה קהל. איזה פליאוף.

הפייסרס, האנדרדוג האולטימטיבי של העונה, הצליחו לנצח הלילה במפגש ענקים מול אלופת ה-NBA, ולעלות ליתרון 1:2 בסדרה, דבר שרק מעטים האמינו שאפשרי. מי שהאמינו לאורך כל הדרך הם הפייסרס עצמם, ואפילו ארטסט המושעה אמר שלשום שהוא בכלל הימר על סוויפ של קבוצתו בדרך לגמר המזרח. מבחינתם, המכות, ההשעיות והפציעות לא שינו את המטרה שאותה סימנו במחנה האימונים – אליפות.

רג'י מילר (17 נקודות), בפעם האחרונה שהוא משחק בחודש מאי, הצליח לשכוח משחק נוראי של 3 מ-11 ו-0 מ-7 מאחורי הקשת, כדי לקבור חמש קליעות עונשין במאני טיים (11 מ-12 סך הכל), בדקות שהפייסרס לא היו יכולים לקנות סל, ובקושי הצליחו לפגוע בטבעת. ואז, כשנותרו 30 שניות לסיום וקבוצתו ביתרון 74:77, ג'מאל טינסלי ידע שאין שום משמעות לכושר של הדוד רג'י עד אותה נקודה. הוא נתן לו את הכדור באחד-על-אחד על השומר המצוין לינדסי האנטר, שלא איפשר לו להשתחרר אחרי שתי חסימות חזקות, ומילר עשה את מה שהוא יודע, השתחרר יפה לג'אמפ מרחוק וקבר את הסל שקבר את האלופה.

"האנטר, שהוא שומר מצוין, לקח אותי חזק", אמר מילר על אותו סל ועל האנטר, שמוקדם יותר דפק בלוק מדהים לאנתו'ני ג'ונסון במתפרצת. "אז השתמשתי בגוף שלי כדי ליצור קצת מרחק. וזה מה שעשיתי". לארי בראון החליט שהשופטים היו הבעיה של הפיסטונס, ושהייתה צריכה להישרק עבירה נגד מילר. "הוא קלע סל מדהים, אבל איך בדיוק הוא הצליח להשתחרר?", של קואץ'. "חבל שבהתקפה האחרונה אנשים אחרים מכריעים את המשחק".

המשחק החל בצורה מדהימה עבור המארחים, שהציגו יכולת סבירה בהתקפה, אבל הראו הגנה מדהימה במחצית הראשונה, אותה סיימו ביתרון 29:42, כשהמהלך האחרון סימל יותר מכל את המצב המנטלי של האלופה. שנייה לסיום היה לפייסרס כדור מהחוץ, וספק אם מישהו על פני כדור הארץ לא ידע למי יגיע הכדור. ובכל זאת, ריפ המילטון ובן וואלאס התבלבלו ביניהם ואיפשרו למילר זריקה חופשית לחלוטין מאחורי הקשת, שלמזלם הוא החטיא.

בשלושת הרבעים הראשונים הפיסטונס התקשו להגיע למצב זריקה נורמלי מול יער הידיים ומול המחליפים מלאי המרץ של ריק קרלייל, ופגעו רק ב-9 מ-30. בנוסף, היו להם 10 איבודים (סיימו את המשחק עם 17). ריפ המילטון לא הצליח להתנער מהפציעה בירך ימין והחטיא 8 מ-9 הזריקות שלו בחצי, ואיבד כדורים פשוטים. טיישון פרינס קלע נקודות ראשונות 6 דקות בתוך הרבע השלישי, וסל שדה ראשון 8 דקות לסיום המשחק. ראשיד וואלאס סבל מבחירת זריקות נוראיות, ושלב מסוים השליך שלושה איירבולים ברציפות. הספסל הקצר של לארי בראון (שכח את קרלוס ארויו ושיתף 7 שחקנים בלבד, לעומת 11 פייסרים שראו פרקט) לא איפשר לו לתת מענה לרגליים הרעננות שממול, ואחרי יתרון 17 נקודות ברבע השלישי, הסיפור נראה גמור.

אבל אז כנראה שהבוכנות פשוט החליטו באחד מפסקי הזמן שלהם שאף שחקן מאינדיאנה לא יקלע יותר סל, והמבער ההגנתי המדהים של האלופה קיצץ את ההפרש לאט לאט, אבל בהתמדה. הפייסרס קלעו רק 4 מ-17 ברבע האחרון, והתעוררות של המילטון ופרינס סידרה לנו דרמה בשניות האחרונות. ג'רמיין אוניל לא היה בעניינים (8 נקודות ב-2 מ-11), אבל זה לא נראה טוב כשהוא יצא בשש עבירות 2:30 דקות לסיום. כחצי דקה מאוחר יותר הפיסטונס עלו ליתרון ראשון מאז שהוליכו 2:4 בדקות הראשונות, וכל קבוצה שלא קוראים לה האינדיאנה פייסרס הייתה משתינה במכנסיים. פוש הגנתי אחרון, ומספר טעויות מנטליות (שלוש עבירות מיותרות, שתיים מהן על רג'י, פלוס איבוד קריטי) הבטיחו לנו הפתעה גדולה ומשחק רביעי מהסרטים ביום ראשון (שידור ישיר בספורט 5 ב-22:30). הפתעה גדולה בעייני כולם, מלבד בעייני הפייסרס עצמם.

האם דטרויט תגיע שפופה למשחק הבא מפחד ליפול למצב של 1:3? כנראה שלא. "אין ספק בכלל שאנחנו חוזרים לדטרויט במצב 2:2", הבהיר ראשיד את רמת הבטחון שלו בקבוצה.

טינסלי קלע 11 מה-16 שלו במחצית הראשונה, וג'ף פוסטר שוב היה מר אנרגיה, כשעלה מהספסל, קלע 8 נקודות והוריד 12 כדורים חוזרים. 7 מהם היו בהתקפה, כשכל אחד ואחד הגיע אחרי לחימה ללא פשרות. צ'ונסי בילאפס היה האיש של דטרויט עם 23, וביג בן וואלאס הראה מדוע הוא זוכה כמעט בכל שנה בתואר שחקן ההגנה של השנה, עם משחק של 14 קרשים, 3 חטיפות, 2 חסימות, ובעיקר – נעילת הסל ברבע הרביעי. שתי ההגנות שלטו במשחק, כשדטרויט קולעת ב-37 אחוזים מהשדה, ואינדיאנה עונה ב-36.

קואץ' בראון דיבר אחרי ההפסד במשחק מספר 2 על חוסר המאמץ של חניכיו, אבל הפעם הם פשוט הפסידו לקבוצה ששיחקה טוב יותר, ובעיקר – יותר בפוקוס. אבל יש לו יד בהפסד, כאשר קיבל רק 6 נקודות מהספסל שלו (כולן ממקדייס), והייבוש הארוך של המחליפים עוד עלול לעלות לו ביוקר. זה כבר כנראה לא ישתנה, אז העבודה שלו עד יום ראשון צריכה להתמקד בבחירת זריקות טובה יותר, ובשמירה טובה יותר על הכדור. מה שקרלייל צריך לעשות זה בעיקר להחזיר את הבחורים לקרקע ולשמר את ההתלהבות והאמונה.

ובמעבר חד לעולם אחר, ספורט אחר, וכדורסל אחר - אחרי המשחק הקשוח הזה קיבלנו שתי קבוצות שמשחקות ב-110 קמ"ש וטסות בכל הזדמנות.

בפיניקס החליטו הקיץ לא לבנות קבוצת כדורסל, אלא ללכת על מכונית מירוץ. ובשביל זה הביאו את המנוע, ה-MVP של העונה – סטיב נאש. והרכז הקנדי שיחק היום כמו MVP. כשהוא היה טוב, הסאנס היו טובים. כשהוא לא הצליח לארגן את ההתקפה (7 איבודים), שום דבר לא עבד. סטיבי הריץ את השמשות שלו למתפרצות שהסתיימו בסלים קלים או שלשות פנויות (17 אסיסטים), נכנס לסל בכל הזדמנות (27 נקודות), פיטם את אמארהנ סטודמאייר בדרך ל-8 דאנקים (רובם חופשיים לגמרי), הרגיע את החבר'ה ברגעים הקשים, ונתן את אקורד הסיום של המשחק – סקיי הוק ביד שמאל על החבר דירק נוביצקי.

במחצית הראשונה איבדנו יותר מדי כדורים", אמר הכוכב של הערב, שחבר לידו את קומרד ג'ו ג'ונסון. "אבל אחרי ההפסקה היינו הרבה יותר מפוקסים ומלאי בטחון". ג'ונסון נכנס לניתוח בעקבות נפילה קשה במשחק הקודם, ואחרי שהרופאים הכניסו לו פלטינה לתיקון שבר בארובת העין - ספק אם נראה אותו שוב בסדרה הזו, ואולי בפליאוף בכלל.

אמארה שיחק הלילה כמו ביג מן אמיתי, ושלט ברחבות ביד רמה (14 לוחות) וזרוע נטויה (5 בלוקים). אה, ו-37 נקודות, 25 מהן במחצית הראשונה, מה שמעמיד את הממוצע שלו מול דאלאס העונה על 34 למשחק. אייברי ג'ונסון ניסה לשים עליו כל מי שרק יכל, מאריק דאמפייר ודירק נוביצקי, ועד ג'וש הווארד ומרקיז דניאלס. בפיק אנד רול, במסירה פנימה, בלוב לאלי-הופ, איך שלא תרצו, נאש ידע למצוא את הבחור שלו כשהיה צריך. והיו לו גם כמה מהלכי אחד על אחד מרשימים. בכלל, הילד-גבר הזה שיחק באטרף, ולפי המבט בעיינים והנביחות שנתן בראיון בין שתי המחציות, לא קשה היה לראות שמבחינתו השופטים היו נותנים להם לשחק 48 דקות בלי הפסקה. ואכן, בחצי השני זה הלך לו פחות טוב, אבל ג'ימי ג'קסון (17 ו-8), שהחליף את ג'ו ג'ונסון הפצוע, נכנס לעניינים, ועם שלשה ושני טיפ-אין חשובים סייע לבריחה ברבע הרביעי. שון מאריון קבר חמש שלשות בדרך ל-21, וגם קוונטין ריצ'ארדסון ידע בדיוק מתי כדאי לו לאפס את הידית בדרך ל-4 מעבר לקשת, פלוס 4 חטיפות.

"ג'ו ג'ונסון היה חסר לנו", סיפר נאש על חברו. "אם הוא יחזור לשחק זה יהיה מצוין, אבל הדבר הכי חשוב הוא שיהיה בריא".

דירק נוביצקי הוביל את דאלאס עם 21 ו-13 קרשים, אבל הגרמני קלע באחוזים גרועים (8 מ-24), ואין ספק שהוא התגעגע לחבר לשעבר נאש, כי עם ג'ייסון טרי בעמדת הרכז הוא לא רואה סלים קלים. המצב בלט במיוחד ברבע הרביעי, אז החטיאו המאבס 7 פעמים ברציפות מאז שצימצמו ל-97:96 5:5 דקות לסיום, והאורחים רצו ל-0:15 קטלני. טרי עצמו היה טוב עם 14, 9 ו-7, ושני חבריו לשלישיית הבנדנות, הווארד ודניאלס, נתנו את הטון עבור המאבס עם 15 ו-13 נקודות, בהתאמה. אבל כשקולעים ב-39 אחוזים מול 52, קשה לנצח. ג'רי סטאקהאוס עלה מהספסל ותרם 20 נקודות, אבל גם הוא לא איפס את היד, והשחיל רק ב-6 מ-18. מייקל פינלי היה ביום רע של 4 מ-14, ואריק דאמפייר חזר לעצמו עם 4 ו-4, בעיית עבירות והגנה לקויה.

למאבס יש רצף של כ-600 משחקים רצופים עם שלשה, אבל במשחק הזה הם חיכו עד אמצע הרבע הרביעי כדי שסטאק ישים סוף סוף סל מאחורי הקשת, אחרי 10 החטאות רצופות. אחר כך הגיע 7 החטאות רצופות (1 מ-18 סך הכל למי שמתקשה בחשבון), לעומת ה-11 מ-22 של פיניקס.