כבר אי אפשר לבוא לפיני בטענות

אומרים "פעם שלישית גלידה", וכמו שזה נראה גם פיני גרשון הבין שהוא צריך לעבור כמה שיותר מהר לגלידה בטעם אחר, או אולי לדיאטה שהוא מפנטז עליה כל כך הרבה זמן. אליפות היורוליג 2005 הטביעה חותם על שאיפותיו של גרשון. אחרי שבפעם הראשונה הוא עשה את זה ללא חצי מהקבוצות ובפעם השנייה על אדמת ישראל, ללא אוהדים זרים, עכשיו כבר אף אחד לא יכול לבוא אליו בטענות. אולי בעצם רק על זה שהוא לא ניצח את צסק"א בגמר, דבר שעליו גם גרשון מרגיש תחושת פיספוס. זה לא מה שימנע ממנו לצאת להרפתקה אחרת, בתור תייר או בתור מאמן תייר.

המחליף. כשפיני ייצא לדרך חדשה, גם מכבי ת"א תצא לדרך חדשה. לא משנה מי ידריך אותה בשנה הבאה, זה הולך להיות קשה מאוד. דייויד בלאט, שעשה את זה בפעם האחרונה, קיבל עונה פיננסית. אם הוא יעשה את זה פעם נוספת, הוא יוכל אולי להתפנק בתקציב מוגדל ובכימיה טובה, אבל הוא יצטרך להתמודד עם הסטנדרטים הגבוהים. ששום דבר לא יתקבל כאן חוץ מגביע שלישי ברציפות בפראג 2006.

האוהדים. 7000 כאלה השקיעו את מיטב כספם ואפילו קצת יותר כדי להגיע לכאן. השאלה היא עד מתי. האקסטזה של האוהדים הולכת ופוחתת עם השנים. בזכייה הראשונה בפיינל פור בברסי הרמה הוגדרה כחלשה יחסית, והאקסטזה היתה בשמיים. אחרי עוד זכייה בת"א, אותה ניצלו בארץ כדי לעשות עוד יום חג בסמוך ליום העצמאות, הזכייה השלישית היתה רגועה יחסית עבור האוהדים בצהוב. הסיבה לכך נעוצה אולי בחוסר האפשרות ליצור בלגאן כאן ברוסיה, שנובעת מיחס קשוח מאוד של אנשי הביטחון המקומיים, קרי מאות חיילי יחידה מובחרת. הם הרסו כאן לאוהדים קצת. אולי אלה שהחליטו לא לנסוע בסופו של דבר נהנו קצת יותר בכיכר רבין. ממזג האוויר בטוח שכן.