האברטוני של ליברפול

ג'יימי קארגר, בלם ליברפול, נולד לפני 27 שנים בבוטל, שכונת מעמד פועלים במרסיסייד. האזור בו גדל, מארש ליין, נחשב קתולי, כלומר מזוהה עם אוהדי אברטון. "אני אברטוניין, אהדתי אותם עד שהייתי בן 16", מעיד על עצמו הבלם ששיחק גם כמגן וקשר בעברו. בגיל 9 הוא ומספר חברים שלו מבוטל, קיבלו הצעה להצטרף לקבוצת הפאר האדומה. "לא יכולתי לסרב", מודה קארגר, "כשאתה מקבל הצעה מקבוצה כל כך גדולה אין לך הרבה אופציות, גם אם אתה אוהד אברטון". בגיל 10 עזב קארגר את ליברפול והצטרף לאברטון. הוא לא יכול היה לסבול את דמותו האדומה במראה. אחרי פחות משנה במחלקת הנוער הכושלת של אברטון הוא התקשר למשרדי מחלקת הנוער של ליברפול ושאל בנימוס: "אפשר לחזור?", בליברפול קיבלו אותו חזרה בברכה.

ליברפול הנוכחית היא קבוצה כמעט נטולת "סקאוזרים" (ילידי ליברפול). מייקל אואן עזב לריאל מדריד ונראה שגם סטיבן ג'רארד בדרך החוצה. כך שקארגר, "האברטוניין", הפך לאהוב נאמני הקופ ששרים לכבודו: "כולנו חולמים על קבוצה של קארגרים", ללחן של "צוללת צהובה" של הביטלס, כמובן. לקארגר, השחקן הוותיק ביותר בליוורפול, יש כמעט 400 משחקים במדי הקבוצה שאותה הוא משרת כל חייו בצורה הנאמנה ביותר. הוא חי ונושם כדורגל ומחובר לאותם השורשים של אוהדי הקבוצה. הוא לא מתהדר בחליפות יוקרה ולא טס ברחובות לונדון על מכונית ספורט משוכללת. הוא לא רוצה. כנראה שהוא גם לא יכול. לאחר שזכה בחוזה המקצועני הראשון שלו, קנה קארגר ארנק עור. "לא גוצ'י", נזכר קארגר, "אבל החברים שלי בבוטל שחטו אותי. אף פעם לא היה לי ארנק לפני כן, הם חשבו שאני מנסה להיות משהו שאני לא. זרקתי את הארנק". מאז אין לו ארנק.

קארגר גדל בשנות השמונים באחד מהאזורים העניים באנגליה. לילדים לא היה הרבה, אבל כשהצליחו לגרד כמה "קווידס" (פאונדס), ביזבזו אותו על כדור בו יוכלו לשחק ברחוב. "אנשים למדו להסתדר בתנאים הקשים הללו עם הרבה חוש הומור", אומר קארגר, "במקומות כמו ליוורפול גדלים אנשים עם הרבה אישיות. גם בגלאזגו יש סוג אנשים דומה. אנשים שחיים את החיים הקשים ועושים את הכל בחיוך". לפני שלוש שנים, במהלך משחק גביע בהייבורי, הורחק קארגר על כך שהטיח מטבע שנזרק לעברו מהקהל חזרה ליציע. בעקבות ההרחקה וההדחה מהגביע שקע קארגר בדיכאון, אבל חבריו ביציעי אנפילד עודדו אותו עם שיר חדש. "הוא סקאוז, הוא איתן, והוא יפוצץ אותך עם פאונד". קארגר שמע והתפוצץ מצחוק.

חוש ההומור והצניעות הפכו אותו לאחד האנשים החביבים בכדורגל האנגלי שסובל מאינפלציה של שחקנים שרוצים להראות ולחיות כמו דייויד בקהאם. בנבחרות הצעירות נהג ללמד את השחקנים האחרים את הסלנג הליוורפולי, הריץ בדיחות בחדר ההלבשה וגם נבחר לקפטן. כשכדורגלנים מתחתנים הם בדרך כלל מרימים הפקת ענק, מזמינים את כל הסלבס ומוכרים את התמונות מהחתונה בעשרות אלפי ליש"ט לצהובונים. קארגר מתחתן עם בחירת ליבו ביולי "בגלל שראפה בניטס ייאלץ להעניק לי יום חופש מהאימונים המפרכים של תחילת העונה". והתמונות? "מכרתי אותם עבור קוויד אחד למגזין של הקופ".

בהרבה מובנים מסמלת התנהלותו הצנועה של קארגר את ליברפול המתחדשת של בניטס. ה"ספייס בויז" (פאולר, מקמנמן ומקאתיר) עזבו את אנפילד וכך גם אלו שחשבו שליוורפול הוא המועדון הגדול בעולם. ליברפול הנוכחית בנויה משחקנים לא מוכשרים במיוחד שעובדים קשה ומונהגים על ידי מאמן "וורקהוליק" שמתקשה לשחרר חיוך גם לאחר ניצחונות גדולים. לאחר המשחק ההירואי בדלה אלפי מול יובנטוס חגגו שחקני ליברפול, אבל במטוס בניטס כבר גער בהם: "לא יכול להיות שמסרתם את הכדור בצורה כל כך גרועה במחצית השנייה, היה לכם מזל שלא ספגתם". "זה בניטס", אומר קארגר, "במקום לשמוח עם כולם, הוא בעצם אמר לנו שפישלנו. אני אוהב את הגישה הזאת".

המשחק היום מול צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות (21:45, ספורט 5) אמור להיות קרב בין התנהלותה הצנועה של ליברפול לבין ההתנהלות השחצנית והמתריסה של פיטר קניון וז'וזה מוריניו, שמובילים את הקבוצה ממערב לונדון. ז'רזי דודק, שוער ליברפול, כבר ביקר את צ'לסי. "הם פונים לשחקנים של קבוצות אחרות באופן לא חוקי ומערערים את ביטחון היריב", אמר השוער הפולני שהפסיד לחניכיו של מוריניו כבר שלוש פעמים העונה. בקיץ, בזמן היורו בפורטוגל, ניהל מוריניו רומן של הודעות SMS עם ג'רארד, קפטן ליוורפול. "אנחנו רוצים לנצח את צ'לסי ולעלות לגמר בשביל להשאיר את ג'רארד ולבנות סביבו את הקבוצה הגדולה הבאה של ליברפול", אומר על זה קארגר, "צ'לסי זכתה להרבה מחיאות כפיים השנה, אבל גם להרבה ביקורות. לא בגלל השחקנים שלהם - הם נהדרים - אלא בגלל ההתנהלות של המועדון. אני שמח שהגומלין באנפילד, אם תהיה לנו הזדמנות טובה לעבור אותם, האווירה בו תהיה מדהימה".